הארוע נשוא האישום הראשון – 29.6.11
שיטת העבודה לצורך ביצוע שפוץ הצנור הייתה באמצעות מחפר (באגר) שחפר משני צידי הצנור בעוד שחשיפת הצנור נעשתה באופן ידני על מנת שלא לפגוע בו. בדרך זו ולהפחתת הסיכון לפגיעה בצנור, הוסרו עודפי העפר מעל הצנור באופן ידני.
המערערים טענו כנגד קביעות אלו, לכך שהחירום לא באחריותם, לכך שלא היה טעם בתרגולים ולכך שניתנו הדרכות לעובדי הקבלן וקבלן המשנה כמו גם למפקחים.
כאן המקום להדגיש, שמדובר בעבודה שתוכננה לבצוע של 24 חודשים, על פני כ – 160 ק"מ קו, באמצעות כלי צמ"ה רבים, סמוך לצנור דס"ל, צנור "חי", בצנור ישן, צנור לקוי, כאשר התווי אינו ידוע בדיוק, הכולל נקודות חולשה גיאוגרפיות / טופוגרפיות רבים, כאשר הגישה לעיתים קשה ביותר באזורים מבודדים, חלקם בשמורות טבע, כאשר העבודה מיועדת לבצוע בהספק גבוה, ועל ידי עובדים רבים, במעגלים שונים של החברה, הקבלן וקבלן המשנה.
בפסק דין מנומק ומפורט, נקבע שם כי לרשות הטבע והגנים, בשל פעולות רשלניות של פקח הרשות, ישנה רשלנות תורמת של 30% לארוע ולכן זכתה חברת הביטוח בתביעת השבוב בסך של 5,773,046 ₪.
עוד נטען כי לא היה ביטוי להכשלת הקבלן ועובדי קבלן המשנה בידי צחי, פקח רשות הטבע והגנים ולא ניתן המשקל הראוי להתנהלות אנשי רשות הטבע והגנים.
...
כפי שפורט בחלק פסק הדין הנוגע לערעורים על הכרעת הדין, הערעורים התקבלו בחלקם, במובן זה שלצד ההותרה בעינה של ההרשעה בעבירות כפי שנקבע בהכרעת הדין קמא, נקבע כי יש לזכותם ממישור ההתייחסות לגרימת הפריצות לקו לצד הותרת ההרשעה בעבירות כפי שנקבע אולם זאת בדומה וכפי שנקבע לגבי המנכ"ל, לגבי המחדלים הנוגעים לטיפול בפריצות לקו, כלומר וההדגשה הינה שאינם אחראים לקרות הפריצות לקו מושא התיק.
סיכום
לפיכך, ובסיכומם של דברים, במכלול הנסיבות, מתקבלים ערעורי המערערים באופן חלקי על גזר הדין באופן שיפורט להלן:
הנני מורה כי חלף העונש שהוטל על המערער שלמה לוי, (המערער בע"פ 22457-06-22), בבית משפט קמא, יושת עליו קנס של 70,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תחתיו.
הנני מורה כי חלף העונש שהוטל על המערער ניר סביון, (המערער בע"פ 3243-06-22), בבית משפט קמא, יושת עליו קנס בסך 50,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תחתיו.
