תביעת קבלן משנה לתשלום שכר בגין התקנת משקופים

ביום 3.11.15 נגנב ציוד התובעת מבית המלאכה, ככל הנראה על ידי עובדי התובעת עצמה, היות ולא עמדה בתשלום שכרם עקב המצב הכלכלי הקשה שגרם לה רוברט.

טענות הנתבעים: בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: התובעת לא עמדה בזמנים הקבועים בחוזה, לסיים את העבודות בתוך 4 חודשים, ועל התובע לשלם פיצוי יומי בגין כל יום איחור בסך 1,000 ₪ התובעת הפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין הנתבעת 1 בכך שלא ביצעה את התקנת מעקות השמש בבניין, את הפרגולות בדירות העליונות, את התקנת מיסתורי הכביסה, את התקנת מיסתורי הדוודים, ואת התקנת קיר המסך ביניין.

כל עבודות אלו בוצעו על ידי הנתבעת 1 או על ידי קבלני משנה מטעמה אשר עלותם הכוללת הייתה 523,941 ₪; הנתבעת 1 שילמה לתובעת את הסך 544,414 ₪ בתוספת מע"מ מתוך סכום פאושלי של 900,000 ₪ + מע"מ לא כולל תוספות, לכן על התובעת לפצות את הנתבעת 1 בסכום כולל של 257,424 ₪ אשר שולמו ביתר; עבודות ההתקנה שביצעה התובעת נעשו ברשלנות, והיה על התובעת לבצע תיקונים, אשר לא ביצעה; על התובעת לשלם לנתבעת 1 את הסך 257,424 ₪ ששולמו ביתר, את הסך 65,000 + מע"מ בגין תיקון הליקויים, ואת הסך 135,000 ₪ + מע"מ בגין הפצוי המוסכם עקב איחור בסיום העבודות, ובסה"כ 535,186 ₪ נכון ליום הגשת כתב ההגנה; התובעת הפסיקה את עבודתה בפרויקט מכיוון שלא הייתה יכולה לבצע חלק מהעבודות; עבודות קבלני המשנה לא עכבו את עבודת התובעת; דורון היה המפקח בפרויקט במשך כל ביצוע הפרויקט; התשלום ששולם לתובעת כלל מקדמה עבור עבודות עתידיות; הנתבעת 1 ביקשה מהתובעת להחיש את ביצוע העבודות, אל ללא הועיל.

העובדה שהתובעת הרכיבה את המשקופים העיוורים מעידה שהתובעת הייתה צריכה להשלים העבודות בדירות הקיימות ב-4 חודשים (סבור אני שטענה זו היא זריית חול בעניים, שכן התקנת המקופים העיוורים נעשית בזמן הקמת השלד, על מנת לשריין את מיקום החלונות והפתחים, לקראת השלב שלאחר השלמת הבנייה, אשר לאחריהן יגיע השלב של התקנת החלונות ושאר התקנות האלומיניום).

את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ (בהיתחשב בסכום התביעה והתביעה שכנגד, באופן ניהול התביעות ומשך ההליך) בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעת 1 (חב' אדלר), הנתבעת 2 (חב' גשרי דיזנגוף סנטר), והנתבע 3 (מר רוברט אלמליח), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת (חב' שקם אלומיניום) כדלקמן: את הסך 283,822 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעות 4 ו-5 נדחית ללא צו להוצאות, לאור העובדה שהגנת הנתבעות נוהלו כמקשה אחת גם עם הגנת הנתבעים 1 עד 3.

בתביעה שכנגד: התביעה שכנגד שהגישה חב' אדלר נגד חב' שקם אלומיניום ומר יוסף ויצמן, נדחית.

נתבעת 3 (להלן: טופ ליפט) היא חברה בבעלות חלקית של בת זוגו דאז של בליי, והיא ביצעה את הרכבת המעלון בבית, לטענת התובע כקבלן משנה של הנתבעת.

בתביעה נטען כי בתאריך 25.1.13 נחתמה במשרדי הנתבעת, בנוכחות בליי, התובע ומר עומר רון, קבלן הבניין מטעם התובע, הזמנת מעלון בעלות כוללת של 116,500 ₪ בתוספת מע"מ וכנגד מקדמה בסך של 34,076.25 ₪ בתוספת מע"מ. למרות שבהזמנה הנתבעת התחייבה למסור את המעלון, במצב פעולה תקין, לאחר בדיקת ואישור מכון התקנים, תוך 5 חודשים מיום ההזמנה, הגיעו החלקים שיוצרו ע"י היצרן מחו"ל, רק בחודש אוק' 2013.

בחודש ינואר 2014 הודיע בליי לתובע כי התא שיוצר וסופק ע"י חברת GMV, גדול במידותיו בכ- 2-3 ס"מ מגודל הפיר שנחצב בבית לצורך התקנת המעלון, בגלל טעות בחישוב מידות הפיר.

רק באמצע חודש מרץ 2014, כ-15 חודשים מתאריך ההזמנה, הורכבו הפסים והמשקופים והדלתות שהגיעו במשלוח היצרן, ואולם בשלב זה טרם נאמר לתובע כי הם אינם מתאימים וכי הורכבו במקומם פסים אחרים שהיו חלודים, משקופים ודלתות משומשים, צבועים בצבע יסוד ללא צבע בתנור כמוזמן.

שני התשלומים האחרונים הועברו על ידי התובע לטופ ליפט ע"פ הוראותיו של בליי שטען שטופ ליפט משמשת כחברה שמרכיבה את המעלון מטעם הנתבעת, ויש לשלם זאת כשכר עבודה לטופ ליפט.

אין גם מקום להטיל על הנתבעת חובת השבה מכח דיני עשיית עושר או כל דין אחר, שכן הנתבעת לא קיבלה כספים כלשהם מאת התובע, והתקבול היחיד שהיתקבל על ידה בהקשר של תביעה זו היא בעיסקת ההזמנה של המעלון מהנתבעת על ידי טופ ליפט – נספח א' לתצהיר הנתבעת – עיסקה שאכן שולמה לנתבעת וסופקה לטופ ליפט וממנה לתובע, בהתאם להזמנה.

...

לפיכך אני דוחה את התביעה.

בנוסף כולל סכום התביעה, פיצוי בגין חצי שנה שכר דירה בשל העיכוב בהשלמת בנייה הבית לפי חישוב של 5,000 ₪ לחודש ובסך הכל 30,000 ₪ וכן נתבעה העלות של "בדיקת שליפה" (אליה אתייחס בהמשך) בסכום של 3,000 ₪.

לטענת הנתבע עבודות האבן והטיח בוצעו על ידי קבלן משנה, אותו בחר התובע עצמו (בהמלצת המפקח מטעמו) וכל התשלומים לקבלן המשנה בוצעו ע"י התובע שאף קיבל חשבוניות ישירות מקבלן המשנה.

בין היתר נקבע בה כי חלק מהליקויים שצוינו בחוות הדעת מטעם התובע מתייחסים לעבודות שלא היו כלולות בהסכם בין הצדדים (משקופים עיוורים, משקופי פח, מיתקני תברואה).

אציין כי הצדדים חתמו על שטר בוררות בבית הדין לממונות "נתיבות המשפט". במסגרת הבירור שנערך בפני בית הדין נידרש הנתבע לבצע השלמות ותיקונים של הבית אולם עלה מהפרוטוקולים ומפסק הדין כי לא עשה כן והוא חויב בתשלום שכר דירה של התובע בסכום של 3,500 ₪ וכן חויב בעלות סיום הבנייה על פי הצעת מחיר שיגיש התובע (פסק דין מיום 09.11.14).

בהקשר זה אציין כי מאחר שהמומחה מונה בהסכמה ובהתאם לתקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (התקנות הרלוואנטיות לעניין זה) יש לראות את חוות הדעת שהגישו הצדדים כאילו לא הוגשו כראיה לתיק, לנוכח עדותו של המומחה כי בדק את השיפועים והעובדה כי לא קבע בחוות דעתו ליקוי בעיניין זה, יש מקום לקבל את קביעתו כי לא היה ליקוי בעיניין זה. ב"כ התובע שאל את המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לתקן 1752 אשר לכאורה מתייחס לנושא של רוחב הקופינג כך שיבלוט מחוץ לקירות הבית (ב"כ התובע שרטט את מה שלדעתו דורש התקן והשרטוט סומן ת/2).

לסכום זה יש להוסיף 2,500 ₪ בגין התיקון במדריגות (המומחה מטעם בית המשפט לקח בחשבון פיצוי של 2,500 ₪ בלבד), סכום של 3,400 ₪ בגין שכר דירה וסכום של 1,000 ₪ שהוספתי עבור ליטוש וגימור הקופינג.

...

העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את טענת הנתבע כי התובע לא אפשר לו לתקן ליקויים וכתוצאה מכך יש ליישם בענייננו את סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות.

ייאמר כי התובע בסיכומים לא דרש סכום נוסף זה. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא, כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 39,800 ₪, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום של 7,700 ₪.

עוד קבע, כי תקופת הבדק לחלונות אלומיניום היא שנה אחת בלבד, אך הנתבעים לא טרחו להזמין את הקבלן לבצע תיקונים כימעט שנתיים, ולכן המליץ כי לא מגיע להם תיקונים וכי היה עליהם לשלם את חובם תחילה.

על הפניות הרבות של התובע לנתבעים בהם חזר ובקש מהם לשלם לו את שכרו (ר' פניות במסרונים מיום 18.06.19, מיום 01.07.19 מיום 09.07.19 נספח 3 לכתב התביעה) כאשר בכל פעם הנתבעים מתחמקים מלשלם, ואינם טוענים כי שילמו לתובע מעבר לסכומים המופיעים בחשבוניות.

אמנם גם הנתבע טען, כי לא שינה את דעתו ביחס לסוג הארגז, אך שוב לא מצאתי לקבל את גירסתו, שכן כאמור הנתבע היה מודע לשינוי במועד ההתקנה, בשעה שראה שלא נותר פתח כלשהוא מעל החלון לצורך התקנת ארגז תריס של "אופן ארט". אבהיר, יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבעים, כי לא ידעו, ולא יכולים היו לדעת על סוג הארגז, אלא רק לאחר התקלה שהתרחשה באחד התריסים.

לא זו אף זו, חרף פניות רבות של התובע אל הנתבעים, שישלמו לו את יתרת הכסף עבור העבודות, הנתבעים לא העלו טענה כלשהיא ביחס לסוג הארגזים שהותקנו, כך גם לא בשיחה המוקלטת שנערכה בין הצדדים (תימלול השיחה צורף כנספח 4 לכתב התביעה).

רק לאחר שהתגלתה תקלה באחד התריסים (בחלוף למעלה משנה מסיום העבודות) והנתבעים הבינו כי עלויות התיקון בשיטה זו גבוהות יותר, בשל קושי בגישה, שינו את עמדתם ובקשו לחזור לסוג הארגז שנירשם בהצעת המחיר.

גם בחשבונית עצמה כל שרשם איש המיקצוע היה: "עבור תיקון תריס חשמלי" בשל חלק שנפל (ר' נספח "ה" לכתב התביעה של הנתבעים) דבר שאינו תומך במסקנת המומחה בדבר הצורך בפרוק המשקוף מהקיר בכל פעם שיש תקלה בתריס.

...

התוצאה: אני מקבל באופן חלקי את התביעה של התובע, מר אבו אלהיג'א (ת"א 32418-09-19) ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע את יתרת התמורה עבור העבודות בסכום של 28,0000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.07.19 (מועד בו הסתיימו העבודות, בהתאם להתכתבות בין הצדדים) ועד להיום כך שהנתבעים יחויבו בסכום של 30,478 ש"ח. כמו כן, אני מקבל באופן חלקי את התביעה של הנתבעים (ת"א 15901-11-20) ומחייב את התובע לשלם לנתבעים את הסכומים הבאים: 1,872 ₪ עלות תיקון התריס שנפל.

לאחר קיזוז הסכומים, הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: 12,812 ₪ - (17,666 ₪ - 30,478 ₪) יתרת החוב לאחר קיזוז סכומים שנפסקו.

רקע עובדתי חב' אנטון יזמה הקמת מיפעל במקרקעין אשר לה הזכויות בהם, בעיר קריית גת. זאת, לצורך השכרת שטח המפעל לחב' אקטר, אשר עוסקת בייצור ציפויים בולעי אור למוסדות שונים בעולם, לרבות לתעשיות ביטחוניות בארץ ובעולם (לעניין ייזום הקמת המפעל עבור חב' אקטר, ראו סעיף 1 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 2 לתצהירו של מר צבי פינקלשטיין, מנכ"ל התובעות - להלן: "מר פינקלשטיין").

אשר לחב' הראל, נטען היא מבטחת הפרויקט מושא התביעה וכי במסגרת הפוליסות שהופקו על ידה בוטחו קבלני המשנה, לרבות מר פלדמן; אשר לתובעות, נטען כי בעקבות הסכם הפשרה שנחתם בין חב' אנטון לע.מ. פלדמן, זכאי מר פלדמן לשיפויו ביחס לכל סכום בו יחוב במערך היחסים מול הצדדים השלישיים, ולמצער כי הוא זכאי לקזוז 81,900 ₪, סכום אשר לא שולם לע.מ. פלדמן על ידי התובעות; אשר למר יועז ברגר, נטען כי הוא נשכר על ידי התובעות להשלמת עבודות האיטום.

כך, האדריכל גבריאל בלמס לא העביר תכניות נוכח טענתו כי שכרו לא שולם במלואו; יועץ הבטיחות וכיבוי האש הוחלף באמצע עבודתו; קבלן האיטום פלדמן לא סיים עבודתו תוך ויתור על חלק מהתשלום שטרם שולם לו; המפקח טרפר הפסיק לשתף פעולה בעבודות הגמר לאחר שטען כי הוא מטפל רק בשלד, ולאחרונה אף טען כי שכרו לא שולם במלואו; נציג דלתות שריונית חוסם הוחלף; התגלעו חילוקי דיעות בין מר פינקלשטיין לחב' רב בריח בעיניין דלתות תריסי גלילה, וכן ויכוחים בינו לבין קבלן הגבס אודות שינויים שונים.

אומנם, בעיניין איטום החוץ נותר ספק האם חב' מ.ס.מ.ש סיפקה את המשקופים העיוורים לחב' אמסילי, כפי חובתה (ראו סעיף א' בעמ' 47 לחוות דעתו של מר שנהב), אך המומחה קבע כי האחריות לבצוע איטום המשקופים העיוורים מוטלת על הקבלן הראשי (שם, סעיף ד'), וכי נוסף לכך חייב הקבלן הראשי לבצע איטום בין המשקוף העיוור לבין החלון שהותקן על ידו.

...

אני מחייב את הנתבעים 2-1 בהוצאות ובשכ"ט חב' הראל בסך 20,000 ₪ בגין ההודעה לצד שלישי ששלחו נגדה, וכן מצאתי לחייב את מר פלדמן בהוצאות ובשכ"ט חב' הראל בגין ההודעה לצד רביעי ששלח נגדה בסך 20,000 ₪ נוספים.

אשר לחב' מ.ס.מ.ש - לאחר שנמצא כי יש לקבל ההודעה לצד שלישי נגדה, באופן חלקי, ועל יסוד הנימוקים לעיל, אני מחייב את חב' מ.ס.מ.ש לשלם לתובעות 244,000 ₪.

רק הודות לניתוק הקשר הסיבתי על רקע העבודה שביצעה חב' פלס לפני התרחשות הליקויים מושא התביעה, באתי למסקנה לדחות התביעה נגדו.