תביעת קבלן משנה לחיוב קבלן ראשי בתשלום עבור עבודות בניה

בהתאם להסכם ישלם הקבלן הראשי (פדיל זבידאת) לתובעת, כקבלן משנה, מחיר פאושלי של 1,366,000 ₪, עבור עבודות בניית שלד בית ספר יסודי חדש שלב א' + ב', כולל גן ילדים, בסמוך בכפר סאגו'ר. מועד תחילת העבודות הינו 17.4.2021 ומועד סיומם 30.9.2021.

עוד ציין רואה החשבון כי בין הוצאות התובעת במאזן מופיעה הוצאה לקבלן משנה בסך 1,441,970 ₪, ובין הספקים מופיעה חברה בשם "ארזים ס.ע. ליזמים" בסכום של 1,679,500 ₪.

דיון והכרעה         סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 15.

...

       בהחלטתו ברע"א 10905/07 ‏‏LAUDERBAIE YACHTS LTD‏ (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29.6.2017) עמד בית המשפט, בין השאר, על פרשנותו של סעיף זה: "על פי סעיף 353א' לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית [ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ, פס' 4 (14.2.2016) (להלן: עניין אור בנמל)]. בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני. בשלב השני, בית המשפט יבחן האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה. בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה. בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין, בדומה לאיזון הנערך לשם החלת סעיף 519 לחוק, כאמור [ראו: עניין אור בנמל, פס' 4]. כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות". 16.

       לאחר שעיינתי בתגובת התובעת ובמסמכים שצורפו לה, לא מצאתי כי התובעת הניחה בסיס מספק לטענתה כי מצבה הכלכלי איתן.

       משכך, אני מקבלת את הבקשה.

בחודש ינואר 2022, עקב סיכסוך כספי שפרץ בין המבקשות לבין איכות הנדסה, הגישו המבקשות תביעה כספית בסך של כ-2,500,000 ש"ח נגד איכות הנדסה בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 12951-01-22) בה טענו כי הן עמדו בחלקן על פי הסכמי קבלני המשנה, אולם איכות הנדסה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה להן את שכרן.

עוד נטען כי התברר שאיכות הנדסה קיבלה תשלום עבור עבודתה כקבלן ראשי בפרויקט מטעם המשיבה, אולם מנהליה נימנעו מלהעביר תשלומים אלה למבקשות.

על כך הוסיף בית המשפט כי קיים קושי באופן שבו המבקשות מנסות להפנות את חיציהן נגד המשיבה, ועילת התביעה על פיה המשיבה חייבת בחיובי הקבלן הראשי כלפיהן, בעלת סכויים נמוכים.

לטענת המבקשות הבקשה מגלה שאלה עקרונית, הנוגעת לזכויותיו של קבלן משנה בפרויקט בניה במקרים בהם היזם אישר את תנאי ההיתקשרות של הקבלן הראשי עם קבלן המשנה, אך "איפשר ויצר בזמן אמת, סביבת עבודה רעילה, בה לקבלן המשנה לא משולם שכרו, אך מופעלים עליו לחצים כבדים להמשיך ולבצע את העבודות בפרויקט". המשיבה טענה כי דין הבקשה להדחות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

במסגרת החלטתו נדרש בית המשפט המחוזי למכלול השיקולים האמורים וקבע שהם מוליכים למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשות ולקבל את בקשת המשיבה.

כפועל יוצא מכך בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להתערב בכך שבית המשפט מצא לנכון לשעות לבקשת המשיבה כי תיאסר כניסתן של המבקשות לאתר לצורך פירוק העבודות, הוצאת רכוש וכיו"ב. הבקשה נדחית אפוא.

עוד נטען כי קבלן משנה זכאי לתמורה עבור עבודתו, גם אם המזמין לא שילם את התמורה לקבלן הראשי, מסיבות שאינן קשורות לקבלן המשנה.

וכך נאמר: "בנסיבות המקרה, אין לקשור את הקבלן עם הספק וליצור ביניהם מערכת יחסים המעמידה לספק עילה בעשיית עושר ולא במשפט נגד המזמין, מתוך הנחה כי הספק זיכה במישרין את המזמין. שנית, לא הייתה התעשרות של המזמין, אשר תקנה לספק עילת תביעה נגדו. המזמין שילם או היה חייב לשלם לקבלן עבור עבודות הבניה, על פי החוזה עם הקבלן. העבודה שבוצעה עבורו על ידי הקבלן, כולל החומרים, בוצעה בתמורה למה שהיה על המזמין לשלם לקבלן ולכן אין לראותו כזוכה בטובת הנאה מן הספק, שגרמה לו להתעשרות על חשבונו". וביישום לענייננו: לא הייתה התעשרות של הרשות, מכיוון שכל עבודות דניה – ועבודות התובעת בכללן – בוצעו כנגד תמורה שהרשות שילמה או היה עליה לשלם לדניה, ולכן אין לראות את הרשות כזוכה בטובת הנאה מהתובעת, שגרמה לה להתעשרות על חשבון התובעת.

פסק דין נוסף של בית המשפט העליון הוא ע"א 3234/04 אם דבליו היי טק פרוג'קטס ישראל בע"מ נ' י.ל. הנגב בע"מ, שם (בפסקה 7) נאמר כי "גם טענה נוסח עשיית עושר ולא במשפט אין בה כשלעצמה כדי להקים חבות ישירה בין קבלן משנה למזמין". במספר פסקי דין מחוזיים נקבע כי בשני מקרים ניתן להכיר בתביעת קבלן משנה ישירות נגד המזמין בעילת עשיית עושר ולא במשפט, האחד – כאשר המזמין טרם שילם לקבלן הראשי את מלוא שכרו המתייחס לרכיב העבודה שביצע קבלן המשנה; השני – כאשר הקבלן הראשי הפך להיות חדל פירעון (ע"א (חי') 3182/06 בית הורים נ' גלעדי, בפסקה 14, ע"א (ת"א) 61810-01-13 רשות שדות התעופה נ' כרמל אחזקות, בפסקה 9).

...

לדעתי התובעת לא הוכיחה כי השוני בשני סעיפי עבודה אלה, בין חשבון הביניים לחשבון הסופי, מקורו בטעות הקלדה, כטענתה, ולא הוכיחה את דרישתה להוסיף לחשבון הסופי של הרשות סכום של 409,663 ש"ח. לפיכך, ומכיוון שסכום החוב, המגיע לתובעת לשיטתה כמפורט בפיסקה 54 לעיל, כולל את הסכום של 409,663 ש"ח, שהתובעת הוסיפה, יש להפחית מהסכום הסופי המגיע לתובעת (10,332,741 ש"ח) את הסכום הזה, והתוצאה היא כי סכום החוב המגיע לתובעת הוא 9,913,078 ש"ח. ס י כ ו ם 58.

א. לסיכום, אני מחייב את הנתבעת 1, דניה סיבוס, לשלם לתובעת סך של 9,913,078 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ב. התביעה נגד הנתבעת 2, רשות שדות התעופה, נדחית.

שלומי: מי שילם, הכל אני שלמתי דוד: תאורה? מנורות? שלומי: הכל אני דוד: קבלן משנה אינסטלאטור שלומי: הכל אני" שיחה זו תומכת אף היא אם כן בגירסתו של דוד כי התשלום עבור העבודות המקצועיות שבוצעו בפרויקט בוצע ישירות מסופר לבעלי המיקצוע.

ברי כי יזם או לקוח השוכר קבלן ראשי ומתקשר מולו אחראי כלפיו בגין ליקויי בניה המתגלים בעבודות שבוצעו גם אם אלו בוצעו על ידי קבלני משנה שנשכרו על ידי הקבלן הראשי, כאשר לקבלן הראשי שמורה הזכות לבקש להפרע את חיוביו מקבלני המשנה.

האם אופי ההיתקשרות בין עוזי לסופר מצדיק קביעת אחריות שונה? דהיינו, האם על סופר להגיש תביעת ליקויי בניה נפרדת נגד כל קבלן משנה בהתאם לתחום עבודתו? לטעמי, מהראיות שהוצגו עולה כי כוונת הצדדים היתה כי עוזי יישא באחריות לליקויי בניה גם מטעם קבלני משנה, בדומה לכל היתקשרות מול קבלן ראשי.

...

בהתאם לכך, דין טענותיו של סופר בעניין זה להידחות.

סיכום ותוצאה באשר לדוד, התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

באשר לעוזי, התביעה מתקבלת בחלקה.

בחודש נובמבר 2019 פנה הנתבע 1 אל התובע בקשר לבצוע עבודות בניה בפרויקט ביבנה וביום 25.11.19 חתמו התובע והנתבע 1 על מיסמך הנושא את הכותרת "הסכם היתקשרות עם קבלן משנה גמרים" בו פורטו – בכתב ידו של הנתבע 1 על גבי דף הנושא לוגו של הנתבעת 2 – עבודות הבניה הנדרשות והתמורה הכוללת לכל יחידה (ככל הנראה דירה) שתשולם לתובע עבורן.

דיון והכרעה לצורך ההכרעה האם זכאי התובע לתשלום סכום התביעה או חלקו עליי לידון בשאלות הבאות: האם נכרת בין הצדדים חוזה מחייב? ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם קויים החוזה על ידי התובע באופן היוצר בסיס לחיוב הנתבעים או מי מהם לשלם לו עבור החלק שבוצע מתוך העבודות הנזכרות בו? האם עלה בידי התובע להוכיח את סכום החוב, דהיינו – את הקף העבודות שביצעו בפועל העובדים שפעלו באמצעותו בפרוייקט ועלותן.

אעיר כי ייתכן שלו היה התובע מבקש צו שיופנה אל הקבלן הראשי/היזם ואל חברת כח האדם ויורה להם להתייצב עם המסמכים הנדרשים והללו היו מצהירים כי אין בידיהם מסמכים אלו היה מקום לשקול פסיקה על דרך האומדנה נוכח העידר היכולת להוכיח את סכום התביעה בראיות חיצוניות ובשים לב לתחושת אי הנוחות הניכרת הנובעת מכך שהתובע הוכיח – בנגוד לגירסת הנתבעים – כי נכרת חוזה בינו לבין הנתבעת 2 וכי פועלים מטעמו החלו לעבוד עבורם בפרוייקט.

...

מחלוקת נטושה בין הצדדים גם ביחס לעצם ביצוע העבודה, כאשר התובע טוען כי ביצע עבודות בניה בפרוייקט עבור הנתבעים אשר את תמורתן לא קיבל בעוד הנתבעים מכחישים כל קשר בין התובע לבין עבודות הבניה שהתבצעו בפרוייקט ולטענתם ההתקשרות לביצוע העבודות נעשתה בסופו של דבר ישירות מול חברת כח אדם שעובדים מטעמה הם שביצעו אותן ללא כל קשר אל התובע.

מאחר שהראיות מובילות למסקנה המלמדת על עבודה של פועלים מטעם התובע עבור הנתבעים לפחות הנטל להביא ראיות לסתור עובר אליהם והללו לא עשו כן, ובהקשר זה ידועה ומפורסמת ההלכה הקובעת כי צד הנמנע מהגשת ראיה המצויה בשליטתו חזקה שהייתה פועלת כנגדו לו הוגשה, ויש להפעיל חזקה זו גם על ענייננו.

בשים לב לכלל האמור לעיל אני קובע כי התובע לא הוכיח את סכום התביעה.

" סוף דבר ממכלול הנימוקים האמורים התביעה נדחית.