תביעת קבלן בניין בגין הפרת הסכם ואי תשלום שכר

בפניי בקשה למתן פטור מתשלום האגרה בתביעה על סך של 2,461,200 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיבה, בטענה להפרת הסכם לשיווק שירותי בזק שנחתם בין הצדדים.

המבקש תבע, אפוא, מהמשיבה סך של 900 אלף ₪ בגין הפסד רווחים מובטחים ועוד 50 אלף ₪ בגין מניעת האפשרות לפתוח קווים בתקופת ההסכם; סך של כ - 150 אלף ₪ - דמי שכירות לשנתיים מראש עבור הנכס ששכר לצורך פתיחת "בזק סטור"; 150 אלף ₪ נוספים עבור עלות ההשקעה בנכס האמור; 40 אלף ₪ עבור תשלום חשבונות ארנונה, מים וחשמל למשך שנתיים בנכס המושכר; 720 אלף ₪ בגין הפסד רווחים עתידי; 30,000 ₪ בגין תשלום עבור מיתוג ופירסום; 120,000 ₪ - תשלום משכורות לעובדים; וסך של 300 אלף ₪ בגין פגיעה בשם הטוב ובמוניטין, סך הכל - 2,461,200 ₪, הוא סכום התביעה.

בבקשה טען, כי עקב הפרת ההסכם על ידי המשיבה נגרמו לו הפסדים של 450 אלף ₪, ולכך יש להוסיף את השלכות משבר הקורונה על עסקיו.

לטענתה, התביעה הנה תביעת סרק שנועדה להפעיל לחץ על המשיבה לוותר על דרישתה כלפיו לתשלום חוב של כ - 173 אלף ₪ בגין ממירים שנטל ממנה ולא שילם את תמורתם.

לעניין תכלית הדרישה לתשלום אגרה ומתן פטור מדרישה זו נפסק כי - "הלכה היא כי תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית משפט, מלבד מימון השרות המשפטי, היא למנוע ניצול לרעה של ההליך השפוטי, בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או טורדניות (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברת קבלני בנין בעכו בע"מ נ' א.אב.ג לבניה ויזמות בע"מ (לא פורסם, 30.8.2005)). לבית המשפט, ובכלל זה לרשם, יש שיקול דעת רחב לעניין פטור מתשלום אגרה, כאשר שיקול דעת זה נועד להגן על שני אינטרסים מרכזיים: מחד, יש להבטיח כי זכות הגישה לערכאות של בעל דין לא תפגע רק משום שהוא נטול אמצעים כספיים. מנגד, מערכת המשפט אחראית למניעת הליכי סרק המסבים נזק לציבור, פוגעים בבעלי הדין שכנגד, מביאים להקצאה לא נאותה של משאבים צבוריים ומעכבים טפול בהליכים ראויים (ש' לוין - פרוצידורה אזרחית סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 5, 10-11 (תשס"ג))." (רע"א 2732/09 שפיר נ' ליסקר ואח' [14.12.2009]).

...

תקנה 14 לתקנות קובעת שני תנאים מצטברים אשר על מבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח, ודי בכך שלא יעמוד באחד מהם כדי שלא ינתן לו הפטור, ואלו הם: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה: הלכה היא, כי על המבקש "לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי", שאם לא כן דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד (ראה: ע"א 229/89 מצא נ' מצא ואח' [29.5.1989]; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר [18.06.2000]).

מרבית ראשי הנזק נטענו בעלמא, ודומה כי הוספו על מנת להגיע עד לתקרת סמכותו של בית משפט זה. מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח התקיימותם של התנאים למתן פטור מתשלום האגרה המתחייבת, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם את האגרה עד ליום 10.11.2021, שאם לא כן התביעה תימחק.

התביעות ההדדיות המדובר בשתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד: האחת תביעת חברה קבלנית לתשלום שכר עבודה על סך 44,950 ₪ בגין בניית תוספת ושיפר מיגונים בדירת מגורים; והשנייה תביעת בעלי דירת המגורים על סך 200,000 ₪ בגין הפרת חוזה העבודה וגרימת נזקים.

נתבעות 1-2 הנן חברות אחיות המאוגדות ופועלות בישראל, אשר עסוקן בתחום קבלנות ביניין (נתבעת 1 לבדה הנה התובעת בתא"מ 18337-12-17).

...

לאחר עיון בסעיף 11 להסכם לביצוע העבודות נשוא התביעה, נחה דעתי שלא לתת תוקף לתניית הפיצוי המוסכם משלושה טעמים עיקריים: ראשית, עפ"י הפסיקה, חובתו של תובע פיצוי מוסכם להבהיר כבר בכתב התביעה מהי ההפרה שבגינה נתבע הפיצוי המוסכם, כך שלא די בטענה כללית בעלמא של "הפרות חוזרות ונשנות" או "הפרה מתמשכת" (ראו: ס' 23-24 לכתב התביעה) כדי לחבר באופן "אוטומטי" בין הפיצוי המוסכם החוזי לבין כל סוגי ההפרות הנטענות בכתב התביעה (ע"א 2161/11 דרור נגד פרץ, פורסם בנבו 5.2.13).

בחנתי טענה זו, ואף אני סבור, כי בנסיבות העניין, זכאים הדיירים לפיצוי בגין עוגמת נפש מהחברה, אם כי בשיעור מדוד אותו אני אומד בסך 5,000 ₪.

סוף דבר מכל האמור לעיל ולסילוק התביעות בשני התיקים – אני מחייב את החברה (הכוונה לשתי הנתבעות בתיק) לשלם לדיירים (משפחת רוס) את הסך 55,963 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.3.2018 עד התשלוך המלא בפועל.

אשר ליתרה שלא שולמה, אף אם נניח בצד את הטענה שהיתרה שולמה בדרך של שיפוצים במושכר (ואכן הוכח שבוצעו עבודות שפוץ במושכר) ואת הטענה שהמנוח קיבל 10,000 ש"ח במעמד החתימה, המדובר לכל היותר בטענות של התובע להפרת ההסכם מצד הנתבע.

סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה". בכלל זה הנפגע גם יכול למחול על ההפרה.

הלכה היא כי "אי מתן הודעת ביטול בתוך פרק זמן סביר ממועד ההפרה מקנה למפר חסינות מפני הפעלה מפתיעה של בררת הביטול" (ע"א 6907/16 אקרמן נ' כפיר קבלנות ביניין בע"מ, פסקה 35 (20.12.2017); ע"א 6314/20‏ ביסקר נ' אלכסנדר, פסקה 6 (8.11.2021); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779 (2002); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 607-601 (2009)).

על כן התובע ישלם לנתבע שכר טירחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח וכן את הוצאות המשפט בגין התביעה העיקרית.

...

התביעה שכנגד העולה מן המקובץ הוא שדין התביעה שכנגד להתקבל, כפוף לתשלום יתרת התמורה שלא הוכח ששולמה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התוצאה היא כדלקמן: התביעה העיקרית נדחית.

על כן התובע ישלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח וכן את הוצאות המשפט בגין התביעה העיקרית.

בפניי תביעה לפינוי מושכר, תביעה לפי פרק יב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") , במסגרתה ביקש התובע מבית המשפט להורות לנתבעים לפנות דירה בבניין ברחוב חביבה רייך 21 בחיפה, הידוע כגוש 11196 חלקה 8, שהנה בבעלותו (להלן: "הדירה"), ולהחזיר לו את החזקה בה. טענות הצדדים: בין הצדדים אין מחלוקת כי אלו חתמו על הסכם שכירות בלתי מוגנת ביום 15.7.2017, הסכם אשר הוארך לאחרונה ביום 26.8.2021 (להלן ובהתאמה "הסכם השכירות והסכם ההארכה"), ולפיהם הנתבעים שכרו את הדירה מהתובע, והתחייבו לשלם לתובע שכר דירה בשיעור של 4,850 ₪ לחודש.

התובע פרט בתביעתו את ההליכים הנ"ל, חמישה במספר, שכוללים תיק פש"ר של הנתבע 1 (שניסגר), תיק פש"ר של הנתבעת 2 (שתלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה), וכן פסק דין לפינוי דירת מגורים בגין אי תשלום שכר דירה, שניתן כנגד הנתבעים ביום 24.4.2017, קרי עובר לכריתת הסכם השכירות עם התובע.

לאור האמור לעיל עתר התובע למתן צו לפינוי הנתבעים מדירתו בשל הפרה יסודית של ההסכם, קרי אי תשלום שכר דירה.

התובע הבהיר כי הדירה הייתה דירה חדשה מקבלן, וכי אומנם במהלך שנת 2018 ושוב במהלך שנת 2019 היו בעיות עם המזגן בדירה, אך אלו תוקנו – התקלה הראשונה במסגרת האחריות של יצרן המזגן והשניה עת הוא דאג להחלפת המזגן.

...

בקליפת אגוז אבהיר כי עפ"י הוראת סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הפרה יסודית היא - "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית..." המבחן להפרה יסודית הוא אובייקטיבי והוא בוחן האם האדם הסביר היה מתקשר בחוזה אילו ידע מראש שתתקיים הפרה כזאת: "ההפרה היסודית המסתברת הינה פגיעה חמורה ביסוד החוזה, חמורה עד כדי מיטוט בסיסו העסקי ושלילת התועלת שהוא נועד להעניק לנפגע" [ר' ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, נבו, 24.11.05, פסקה 12] אין כל ספק כי אי תשלום שכר דירה במשך כששה חודשים עונה להגדרת הפרה יסודית של הסכם שכירות, ולפיכך אני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, ובדין ביטל התובע את ההסכם עימם ביום 6.4.2022.

משכך, וכן נוכח העובדה שכימות טענות ההגנה של הנתבעים, ככל שהן רלוונטיות לענייננו, אינן עולות כדי עשרה אחוז מגובה החוב בגין שכר הדירה, אפילו עד מועד הגשת התביעה, אני קובעת כי לנתבעים לא קמה כל עילת הגנה בפני התביעה.

אשר על כן אני קובעת כדלהלן: הנתבעים יפנו את הדירה מכל אדם וחפץ השייך להם, ויחזירו את החזקה בה לתובע, וזאת עד ולא יאוחר מיום 28.6.2022 בשעה 18:00 הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪, וזאת בהתחשב באופייה של התביעה, היקף ההתדיינות, ובהתנהלות הצדדים ואופי טענותיהם, לרבות במהלך דיון ההוכחות, וכן החזר אגרה בסך 669 ₪.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 23586-07-22 כהן ואח' נ' אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט תומר אורינוב תובעים 1. רון אהרון כהן ע"י ב"כ עוה"ד 2. אוריאל מרדכי פיירשטיין ע"י ב"כ עוה"ד 3. טל מלאכי ע"י ב"כ עוה"ד 4. אבישי חדד ע"י ב"כ עוה"ד 5. ברק מלכה ע"י ב"כ עוה"ד 6. אפרת אדוני ע"י ב"כ עוה"ד 7. תמיר נעמן ע"י ב"כ עוה"ד 8. חנן בוזגלו ע"י ב"כ עוה"ד 9. אליהו סבג ע"י ב"כ עוה"ד 10. לאה כרמי ע"י ב"כ עוה"ד 11. שירה כהן ע"י ב"כ עוה"ד 12. הדר שרה יהודה ע"י ב"כ עוה"ד 13. נחמן קינן ע"י ב"כ עוה"ד 14. מרים לוי ע"י ב"כ עוה"ד 15. ישראל שקולניק ע"י ב"כ עוה"ד 16. יהודית פוליקמן ע"י ב"כ עוה"ד 17. אנסטסיה בלבט ע"י ב"כ עוה"ד 18. ברהנו סבהו ע"י ב"כ עוה"ד 19. רעות גואטה ע"י ב"כ עוה"ד 20. רות מחפוץ ע"י ב"כ עוה"ד 21. אלחנן יושוביב ע"י ב"כ עוה"ד 22. טוהר סופר ע"י ב"כ עוה"ד 23. דבורה הריס ע"י ב"כ עוה"ד 24. **** אנקונינה ע"י ב"כ עוה"ד 25. מרים אלקובי ע"י ב"כ עוה"ד 26. דורית בן אפרים ע"י ב"כ עוה"ד 27. מיכאל שבו ע"י ב"כ עוה"ד 28. נאור שלום ע"י ב"כ עוה"ד 29. שרה יפלח ע"י ב"כ עוה"ד 30. יעל לוי ע"י ב"כ עוה"ד 31. **** מנשה ע"י ב"כ עוה"ד 32. אליה רפאל סעדה ע"י ב"כ עוה"ד 33. אוסנת כהן ע"י ב"כ עוה"ד 34. לירז סבג ע"י ב"כ עוה"ד 35. יבגני וורופייב ע"י ב"כ עוה"ד 36. נתנאל משולם ע"י ב"כ עוה"ד 37. יוסף חיים יהוד ע"י ב"כ עוה"ד 38. משה איסו ע"י ב"כ עוה"ד 39. תהילה אזולאי ע"י ב"כ עוה"ד 40. דביר חדידה ע"י ב"כ עוה"ד 41. אביעד זהבי ע"י ב"כ עוה"ד נתבעים 1. אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד 2. רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום ע"י ב"כ עוה"ד 3. משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ע"י ב"כ עוה"ד פסק דין חלקי (בעיניין הנתבעות 2 ו – 3)

התובעים עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הם פטורים מתשלום תוספת לתמורת הדירה בדמות הצמדה למדד תשומות הבנייה או כל מדד או ריבית אחרים עד למועדי התשלום הנקובים בנספח א' לחוזי המכר, וכן עתרו למתן סעד כספי שעניינו השבת הפרישי הצמדה בהם חויבו חלק מהתובעים, בסכום כולל של 122,199 ₪, וכן פיצוי בסך של 1,025,000 ₪ בגין הפרת חוזי המכר.

ביחס לנתבעות 2 ו – 3 טענו התובעים, כי הן הגורמים שיזמו ופרסמו את המיכרז של תכנית "מחיר למישתכן", קבעו את ההוראות שהקבלנים נדרשו לכלול בחוזי המכר עם הרוכשים ואף שכרו חברת בקרה לפקח שההוראות שנקבעו בחוזי המכר עולות בקנה אחד עם ההוראות בחוזה המיכרז שנחתם בינן לבין הנתבעת 1.

התובעים עתרו לחייב את הקבלן בפצוי בגין הפרת ההיתחייבות לאפשר לרוכשים לרכוש מחסנים בפרוייקט תוך שנשענו על חוזה המכר שנחתם בין הקבלן לבין המדינה וטענו כי מדובר בחוזה שהוא נועד להטיב עימם.

לאור קביעת בית המשפט העליון בתיק רע"א 4933/22 ונוכח הוראות חוזה המיכרז בתיק שבכותרת, הרי שחוזה המיכרז שנחתם בין הנתבעת 1 לבין הנתבעות 2 ו – 3 איננו חוזה לטובת צד ג' והתובעים אינם יכולים לעתור לסעדים כלפי הנתבעות 2 ו – 3 בגין הפרת חוזה המיכרז.

...

קיימתי דיון בבקשה ולאחריו החלטתי , ביום 28/03/23, לדחות את הבקשה, בשלב זה, בצייני כי שאלת סיווגם של חוזי המכרזים בין המדינה לבין הקבלנים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן" עתידה להתברר על ידי בית המשפט העליון במסגרת תיק רע"א 4933/22 ועל כן, ראוי להמתין להכרעה בעניין.

לאחר שקראתי את הבקשה הנוכחית, התגובה וכן את הבקשה והתגובה הקודמות, כמו גם את טיעונים הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אני מקבל את הבקשה לעיון חוזר ומורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעות 2 ו – 3 כבר בשלב מקדמי זה של ההליך.