תביעת קבלן בנייה נגד המדינה בגין פרויקט דיור לעולים

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 73237-06-20 אוחיון ואח' נ' י. שושן בניה ויזמות בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט ערפאת טאהא התובעים סולי אוחיון ועוד 33 תובעים הנתבעים 1. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 2. חברת אל.ג'י. גליל בע"מ 3. חאלד אבראהים חברה לבניין בע"מ 4. אבן צור דוד 5. עריית טבריה 6. הועדה המקומית לתיכנון ובניה - טבריה 7. יגאל שושן 8. גדי שושן 9. מנחם זכריהו גורמן 10. תחיה ליברמן ובעניין המודיעות לצדדי ג' הצדדים השלישים המודיעה הצדדים השלישיים 1. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 2. חברת אל. ג'י גליל בע"מ 1. רשות מקרקעי ישראל 2. הפנקיס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ 3. ישראל קלר 4. ישראל קלר – יעוץ לביסוס ושירותים הנדסיים בע"מ 5. יגאל שושן 6. גדי שושן 7. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 8. חאלד אברהים חברה לבניין בע"מ 9. דוד אבן צור 10. עריית טבריה 11. הועדה המקומית לתיכנון ובניה טבריה חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. חברת אל.גי' גליל בע"מ 3. מנחם זכריהו גורמן 4. תחיה ליברמן 5. מדינת ישראל – רשות מקרקי ישראל 6. עריית טבריה 7. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – טבריה 8. ישראל קלר – יועץ לביסוס ושירותים הנדסיים בע"מ 9. ישראל קלר 10. יצחק גדות החלטה

בכתב התביעה נטען לגבי הנתבעים כדלקמן: הנתבעות 1 ו- 2 – חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ וחברת אל. ג'י גליל בע"מ, הן החברות שיזמו את הפרויקט, שיווקו ומכרו את הדירות לתובעים, ונקראו יחד בהסכם המכר "המוכרות". הנתבעת 2 הייתה בעלת היתר הבניה ונרשמה בהיתר כבעלת הזכויות בנכס.

למרות האמור, הנתבעת 3 נשכרה על ידי הנתבעות 1 ו- 2 לבצוע הפרויקט והנתבעות 5 ו- 6, עריית טבריה והועדה המקומית לתיכנון ובניה טבריה, אישרו את התכניות שהגישו הנתבעות 1 ו- 2 והנפיקו היתרים בהתאם לאתון תכניות, מבלי לידרוש היתקשרות עם קבלן ביצוע בעל סיווג קבלני מתאים.

כן הפנו התובעים להחלטה שניתנה על ידי כב' השופט יצחק עמית עת ישב בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ה"פ 166/03 (בש"א 8790/03), רייטמן מאיר חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ (26.11.2003), שם חייב השופט עמית בצו זמני את פז חברת נפט בע"מ להמשיך בתשלומי דמי השכירות שהתחייבה לשלם בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בינה ובין המבקשות שם. התשובות הנתבעים 1, 7 ו- 8, י. שושן בניה ויזמות בע"מ, יגאל שושן וגדי שושן, טענו כי ככל שחולף הזמן ונאסף מידע נוסף לגבי היתנהלות הרשויות סביב הטיפול במיגרש ובמגרשים סמוכים לו, מתבהר כי עוצמת עילת התביעה הלכאורית נגד הנתבעים 1, 7 ו- 8 חלשה עד מאוד.

הטענה כי הנתבעים 1, 7 ו- 8 הם אמידים לא גובתה בראיה כלשהיא ואינה רצינית לנוכח היכולות שאינן מוטלות בספק של הגורמים הנ"ל. הנתבעים 1, 7 ו- 8 טענו לחוסר תום לב מצד התובעים באופן הגשת הבקשה עת לא עשו את ההפרדה בין תובעים שהתגוררו בדירה ולא היה להם דיור חלופי ועל כן, הם נאלצים לשאת בדמי שכירות ובין תובעים כאלה שיש להם דיור חלופי ובין כאלה שהם כלל לא התגוררו בדירה ובקשתם היא לתשלום דמי שכירות שנמנעו מהם.

כן טענו הנתבעים 1, 7 ו- 8 כי מעיון בתצהירים ובכתב התביעה עולה כי אין מחלוקת כי הם השקיעו כספים רבים בניסיון לתקן את הנזקים שהתגלו בבניין, השקעות שהתברר בדיעבד כי לא הביאו תועלת ולא סייעו בייצוב הבניין נוכח מצב הקרקע.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 1, 7 ו- 8 הוצאות הבקשה בסכום של 4,000 ₪ וסכום זהה לכל אחת מקבוצת הנתבעים שלהלן: הנתבע מס' 4, לקבוצת הנתבעים 2, 9 ו- 10 ולקבוצת הנתבעות 5 ו- 6.

במסגרת בקשה זו עותרים המבקשים, שירן ומשה סויסה (להלן: "המבקשים") כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המוקנת לו מכוח תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ויתן צו המורה למשיבים "לממן למבקשים דיור חלופי ראוי בבית רחב ידיים המשקף את הבית בו מתגוררים התובעים וילדיהם... וזאת עד למתן פס"ד בתובענה שהוגשה לבית המשפט". רקע עובדתי ודיוני המבקשים, בעל ואשה תושבי העיר ירוחם, רכשו מיגרש לבניית בית מגורים בעיר ירוחם במסגרת פרויקט שנועד להקמת שכונה חדשה בירוחם למשתכנים שהנם משרתים בכוחות הבטחון של מדינת ישראל.

בהתאם לתנאי המיכרז, כל קונה התחייב לבנות בית מגורים על המיגרש הנרכש על ידו כאשר הבנייה תתבצע באמצעות קבלן בנייה, שנבחר במיכרז שנערך על ידי החברה הכלכלית.

בהתאם לחוות דעת המהנדס עופר כהן קיימים "במבנה סדקים רבים מאד וחלקם ברוחב סדק של 23 מ"מ וחלק נוסף ברוחב סדק של 17 מ"מ. משמעות סדיקה שכזאת היא שהבית אינו ראוי למגורים ויש לפנות את דייריו לדיור חלופי עד להסדרת המבנה בדרך זו או אחרת". כאשר התבקש מומחה בית המשפט להבהיר (בשים לב לסוגיה לגביה התבקשה חוות דעתו) באם קיימת סכנה מידית להיתמוטטות המבנה והאם הוא סבור כי כבר כעת יש צורך בפנוי המבנה מדייריו; השיב מומחה בית המשפט כי נזק בטיחותי מוגדר כסדק שרוחבו עולה על 25 מ"מ, ואילו במבנה שני הסדקים הרחבים ביותר אינם עולים על כך, אולם כל המלצה שלא לפנות מידית את הבית מחייבת התחלת מעקב שקיעה אנכית ותכנון חזוק מיידי על העמוד בפינה הדרום מזרחית על ידי מהנדס קונסטרוקטור מנוסה (חוות דעתו של המומחה מיום 18.8.2020).

המשיבה 5 וכן הצדדים השלישיים והרביעיים טענו כי יש לדחות את הבקשה כנגדם בשל העידר יריבות שכן אין למשיבה 5 ולצדדים השלישיים והרביעיים יריבות והסכם עם המבקשים.

...

כאשר בוחנים את השאלה האם נסיבות ענייננו עומדות באמות המידה שנקבעו להענקת סעד כספי זמני לשם מימון דיור חלופי, אני סבורה כי התשובה על כך היא שלילית.

המקרים בהם בית המשפט נעתר לסעד חריג זה עסקו במקרים בהם הייתה קביעה ברורה וחד משמעית כי לא ניתן להתגורר בבית, בנוסף לתנאים נוספים (שיפורטו בהמשך).

לסיכום מכל המקובץ עולה כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

לפני בקשת הנתבעת 1 (להלן גם: "אלמוג") לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה שהוגשה כנגדה, זאת בהתאם להוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "הבקשה").

עוד נטען, כי מעולם לא היה לאלמוג כל קשר ו/או נגיעה כיזמית ו/או כקבלנית בכתובת המפורטת על ידי התובע בתביעה; התובע אינו מוכר לאלמוג ולא מופיע ברישומיה והוא לא היתקבל לעבודה באתר הבנייה על ידי נציג אלמוג והאחרונה לא שילמה את שכרו.

עם זאת הבהירה אלמוג, כי היא כן היתקשרה בכובעה כיזמית עם הנתבעת 2 (להלן גם: "אלשאב") בהסכם קבלנות לצורך בניית פרויקט ברחוב אגם 3 של 256 יחידות דיור בעיר נתניה (להלן: "הפרויקט") וככל שהתובע הועסק בפרויקט – הרי שהוא הועסק במישרין על ידי אלשאב ואין בינו לבין אלמוג כל יריבות.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

למקרא כתב התביעה עולה, כי התובע עותר לקבלת זכויות קוגנטיות המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו אצל הנתבעת 1 משך 17 חודשים, כאשר לתגובתו לבקשה צירף התובע צלום חולצה שלבש התובע לטענתו בעבודה עליה מופיע שם הנתבעת 1 וכן הצביע לכאורה על זהות הגורם הממונה בנתבעת 1 (מר עבדו), ממנו על פי הנטען הוא קיבל הנחיות בעבודה ושכרו שולם על ידו.

...

התובע אינו מציג ראשית ראיה להוכחת מערכת יחסי העבודה לה הוא טוען בכתב התביעה ותביעתו חסרת שחר ודינה להידחות בהעדר יריבות.

" בית הדין הארצי לעבודה דן בהרחבה בעניין אבו מוחסן באופן יישום כל אחד מהחריגים שנקבעו בתקנה 116א לתקנות ובהתייחס לדרישה להצגת 'ראשית ראיה', נפסק בין היתר, כדלקמן (סע' 39-42): "... לטעמנו, השימוש בביטוי "ראשית ראייה", מצביע על כך שהתובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הבקשה נדחית.

למעשה פנה התובע בתחילה לחברה שבנתה את המיתחם, יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "הקבלן") - ובקש שתתקין עבורו את המעקה, אך התמורה שהתבקשה הייתה גבוהה ולכן הציע הקבלן לתובע לבצע זאת בעצמו.

סכום התביעה מורכב מעלות המעקה בסך 27,000 ש"ח, עלות תיקון המנעול בסך של 200 ש"ח, עלות לינה במלון בסך כולל של 9,829.80 ש"ח, ונזק שניגרם לכבודו וקניינו בסך 100,000 ש"ח. סך כולל של 137,029.80 ש"ח, אולם התובע העמיד תביעתו על סך של 75,000 ש"ח. טענות הנתבעים: התביעה היא אקט נקמני על התביעה שהוגשה נגד התובע בלישכת המפקחת על המקרקעין, עובדה שהתובע העלים מבית המשפט.

להלן השאלות שהתעוררו במהלך ניהול התיק: ראשית - האם בנה התובע מעקה בלתי חוקי או בנגוד לתקנון הבית המשותף? שנית - האם פורק המעקה על ידי הנתבעים ובאיזה אופן? שלישית  - האם פעלו הנתבעים במסגרת זכותם לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין? רביעית - האם היה המעקה מסוכן והצדיק הסרתו המיידית - ותת שאלה - האם ניבנו מעקות דומים באופן פרטי על ידי דיירים שנגדם לא נקטו הנתבעים צעדים? חמישית - האם הוכיחו הנתבעים כי בפרקם את המעקה פעלו באופן חוקי? שישית - האם הוכח שהנתבע 2 שם חומר כלשהוא במנעול הדלת של התובע ובכך מנע ממנו להיכנס לדירתו כך שהתובע נאלץ להחליף את המנעול בעלות של 200 ש"ח? שביעית - במידה ויקבע כי הנתבעים הסירו את המעקה שלא כדין - מה גובה הנזק שניגרם לתובע? שמינית – האם נוהג הנתבע לאיים על התובע באופן קבוע? האם מחזיק התובע כמות רבה של חתולים בדירתו באופן המפריע לשכנים? תשיעית – האם עבר התובע למלון עקב הסרת המעקה או היתנהגותו של הנתבע והאם ההוצאות שם מוצדקות? באשר לשאלה הראשונה - אינני קובעת אם המעקה שהתובע בנה היה חוקי מבחינת דיני התיכנון והבניה או מבחינת תקנון הבית המשותף אף כי בעיניין זה ניתנה החלטת כב' המפקחת על רישום מקרקעין לאחר שנשמעו העדויות בתיק.

  מתמונות אלה עולה שבניגוד לטענת הנתבעים המעקה לא פורק מבלי לגרום נזק אלא שפירוקו גרם נזק למעקה ולסביבה הבנויה של הנכס.

בתיק פלילי (שלום ראשון לציון) תפ 2503/01 מדינת ישראל נגד סופר דני גרם הנאשם במזיד נזק לגדר שהוקמה על ידי שכנים מהבניין הסמוך בכך שניסר אותה באמצעות מסור חשמלי.

במקרה דומה , בתיק ר.פ. פרויקטים (שמו העיסקי של הנתבע) ואח' נ. אברהם סאיג (תיק ת"ק 27426-07-21),  פסקתי כי: "בית המשפט צריך לשלוח מסר לגבי לקיחת החוק לידיים ועשיית דין עצמי כפי שנהג הנתבע. אם סבר הנתבע שהתובע או חברת הניהול או ועד הבית נעלו את חדר הכושר שלא כדין, או צימצמו את שהותו שם שלא כדין, שומה היה עליו לפנות לבית המשפט כדי לקבל את תרופתו אך לא לקחת את החוק לידיים וליצור מצב פיזי שבו יוכל לשוב ולפתוח את דלת חדר הכושר ללא מאמץ...." פסק הדין נבדק על ידי ערכאת העירעור ונותר על כנו.

...

על כן בעניין זה אני דוחה את הטענה.

על כן אני קובעת שהתובע לא הוכיח את האיומים עליו.

מכל האמור לעיל אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסך 11,500 ש"ח בצירוף שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח ואגרת משפט בסך 812 ש'ח. הסכומים הללו ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקרית-גת מיום 23.05.23 בתיק ת"ק 5320-07-22 ואח' (תיקים מאוחדים שמספריהם בכותרת המסמך), שניתן על-ידי כבוד הרשם הבכיר ערן אביטל, לפיו קיבל את תביעת מרבית המשיבים נגד המבקשת.

ובמה דברים אמורים: המבקשת - חברה קבלנית, מכרה למשיבים, יחידים ובני זוג, על פי חוזה מכר אחיד, דירות מגורים בפרויקט "מחיר למישתכן" בקרית-גת. המבקשת איחרה במסירת הדירות למשיבים ועל כך לא היתה מחלוקת.

לטענת המבקשת יש לזכור כי חברת החשמל, שהייתה אחד הגורמים המעכבים למסירת הדירות, היא מוליך החשמל היחיד במדינת ישראל ולכן לא היה בידי המבקשת ברירה אלא לפנות אליה בבקשות ותחנונים שתאיץ את חיבור הדירות לחשמל, אך בקשותיה לא הובילו להתקדמות מהירה של החיבור (העתק ההתכתבויות, נספחים 14-6 לבקשה).

· מדובר בסוגיה שלהכרעתה תהינה השלכות רוחב ניכרות; דיון מסוג זה אינו תואם את סדרי הדין ואת משך הזמן השפוטי המוקדש בבית משפט לתביעות קטנות כפי שעולה מן הפסיקה; בבית משפט השלום המבקשת יכולה לנהל הליכי עיון וגילוי במסמכים של המשיבים ובכך לבחון למשל האם נגרמו למשיבים נזקים בעיכוב מסירת הדירה.

כן נתן בית משפט קמא דעתו לאסמכתאות מטעם המבקשת ובכלל זאת פניותיה לחברת החשמל, דו"ח ביצוע מטעם השמאי שליווה את הפרויקט מטעם הבנק המלווה, העתקי מכתבים שנשלחו לדיירים המודיעים על העיכוב וסקר אומדן דמי שכירות לדירות הדומות לדירות שנרכשו על ידי התובעים.

אשר לטענת המבקש כי הדירות היו מוכנות עוד טרם תום תקופת "הגרייס", בית משפט קמא קבע, בפיסקה 25 לפסק הדין, כי מאותו דו"ח לווי של הפרויקט דוקא עולה כי בתאריך 31.03.22, שהוא תום תקופת "הגרייס", החברה סיימה רק 96.2% מהבנייה, קרי – הדירות לא היו מוכנות במועד זה. קביעה זו עמדה בהלימה לסרטון שהציג משיב 11 ולמסקנה שעלתה מעיון בדו"ח הלווי של הפרויקט.

...

כמו כן, בת"ק 32695-08-22 סכום התביעה עמד על 34,600 ₪, אך לאחר שחישב בית משפט קמא את גובה הפיצוי אותו המשיבים 9-8 צריכים לקבל בהתאם לגודל דירתם וחודשי האיחור במסירה הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הפיצוי הראוי הוא על סך 30,000 ₪ בלבד.

המסקנה העולה מן המקובץ הוא שעל אף הנסיון לשוות לנסיבות איצטלה עקרונית סופו של יום הכרעת בית משפט קמא התבססה בליבתה על ניתוח טענות וראיות תוך קביעת מסקנות עובדתיות שעיקרן היעדר קשר סיבתי קונקרטי בין העיכוב במסירת הדירות למגיפת הקורונה.

על כן הנני דוחה את הבקשה.