ההליך דנן ניפתח ביום 9/3/16 עם הגשת תביעתה הכספית של הנתבעת שכנגד, לחיוב התובעת שכנגד, שלום ובכר בתשלום הפרש בין מחיר העבודות שבוצעו בפועל על ידה בנכס לבין הסכום ששולם בפועל, וכן בחיובם ברכיב כספי בדמות אובדן רווח קבלני בגין עבודות שלא בוצעו.
במסגרת טענות ההגנה של התובעת שכנגד, שלום ובכור (בכתב הגנתם שהוגש במסגרת תביעת הנתבעת שכנגד שנדחתה כאמור), טענו האחרונים, בין היתר, כי במסגרת ההסכם שנחתם עם הנתבעת שכנגד (בהפנותם למסמך מיום 30/8/15 שכותרתו "הצעת מחיר עבור עבודות שפוץ בית"), התחייבה הנתבעת שכנגד לבצע את כלל עבודות השפוץ בתחומים שונים, לרבות עבודות שהיה עליה לבצע באמצעות קבלני משנה עמם היה עליה להיתקשר כאשר בכל מקרה, מלוא העבודה מצויה באחריותה.
לא מצאתי ממש גם בטענה זו. ראשית, לא ברור כיצד יכולה להשמע טענה כלל כנגד יריבות אישית שיש לתובעת שכנגד ביחס למי מקבלני המשנה הישירים שביצעו עבודות בבית, שעה שהצעת המחיר עליה מבוססת ההיתקשרות בין הצדדים כוללת היתייחסות למלוא רכיבי הבניה והשיפוץ ובכלל זה בתחום הבניה וצבע, ריצוף, איטום, חשמל, אינסטלאציה, מיזוג אויר ועוד.
...
הנני מחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לידי התובעת שכנגד סך של 118,363 ₪.
כן הנני מחייבת את הנתבעת שכנגד בתשלום הוצאות התובעת שכנגד.
התביעה כנגד הנתבע שכנגד, נדחית.
