תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן מצד אחד תשלום בגין ביצוע עבודת קבלן משנה ומנגד תביעת הקבלן הראשי בגין נזקים שנגרמו עקב ביצוע העבודות באופן רשלני.
התובעים עותרים בתביעתם לתשלום בסך של 165,000 ₪, לפי הפרוט הבא:
סך של 105,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור יתרת התשלום בגין העבודות שביצעה התובעת סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור הפסד בגין רכישת חומרים והכנת העבודה לבצוע התיקון השני; סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור פיצוי בגין הפרת חוזה וסך של 10,000 בגין עגמת נפש.
ביחס לטענות הנתבעת בדבר ביצוע עבודתה באופן רשלני טענו התובעים, ביחס לפרויקט הקריה (עבור משרד הבטחון), כי בתחילת ביצוע העבודות הנתבעת הורתה לתובעת לקדוח יסודות במיקום שגוי, על קו ביוב, מה שגרם לפיצוץ אדיר בקוו הביוב ועיכוב של עשרה ימים בבצוע העבודה.
מר עיני לא דרש ערובה כלשהיא בנוגע לתשלום ודומה, כי גם הוא ידע, כי אמנם הוא יכול לבוא בדרישה, אך אם יסתבר, כי העבודה לא בוצעה כראוי, הנתבעת עלולה שלא לשלם את שכרו ולכן, נראה, כי בשלב זה לא בכדי לא עמד על ערבויות לתשלום והתנהלותו למן תחילת הדרך, כאשר מדובר בעבודה שבוצעה זמן רב קודם לכן מלמדת, כי עתוי התשלום לא היוה כל מיכשול בבצוע העבודה, כשלשם השוואה, ניתן לראות, כי גם בפרוייקט משרד הבטחון, התשלום בוצע לאחר השלמת העבודות.
...
סבורתני, כי בעניינה של תביעה זו, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח את טענותיה, ככל שהן נוגעות לפרוייקט משרד הביטחון, כאשר דינן של יתר הטענות הנוגעות לפרוייקט רביבים ממילא להידחות, שעה שקיבלתי את עמדת התובעת בעניין.
היות שכך התביעה שכנגד לא הוכחה ודינה להידחות, לפיכך.
ביחס לשתי התביעות, לא מצאתי הסבר לצירופם של מנהלי הצדדים כצדדים אף הם להליך, בהעדר עילה ישירה נגדם או עילה להרמת מסך והתביעות ההדדיות כנגד נתבע 1 והנתבע שכנגד 2 נדחות.