תביעת פקידת ביטוח לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתה

במכתב הנושא תאריך 29.12.21 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת החוב, בציינו כי המבקש אינו זכאי לגימלה, זאת משום שלאחר בדיקת יחסי העבודה, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, התברר כי מעמדו של המבקש הוא כעצמאי, וזאת בין היתר מהסיבות הבאות: "... אינך מהוה חלק מעיסוקו של המפעל, ייצור ופיתוח, אלא ייעוץ ופיתוח עסקי ושיווק בנלאומי. סוג ההיתקשרות נעוץ בכישורים, מומחיות ומוניטין. שכר – שכרך היה גבוה ב- 40% משכר שהיה מקבל עובד במעמדך. לא שולמו תנאים סוצאליים ולא הוסכם כי תקבל. מבחן הקשר האישי – סעיף 3.4 בחוזה מסכם כי העבודה תבוצע באופן אישי, אך עם זאת משאיר אפשרות לקבלן משנה או האצלת ביצוע השירותים, בקבלת אישור מפורש בכתב על ידי החברה. האפשרות לא לבצע את העובדה [כך במקור – ע"ע] באופן אישי או העזרות בישות נוספת, מאפיינת עצמאי". ביום 3.3.22 הגיש המבקש את הבקשה המקורית למתן הוראות, במסגרתה עתר לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לו את זכויותיו בגין תקופת העסקתו בחברה, משום היותו עובד של החברה טרם כניסתה להליכי חידלות פרעון.

בנסיבות אלה, עתר המבקש לקבוע כי בהיעדר ראיות שיסתרו את בקשתו לפיה הוא עומד במבחנים להגדרת עובד, ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי השתהה משך זמן ניכר בטיפול בתביעתו, ובשל המנעות פקיד התביעות מבחינה עניינית ומהותית של מסגרת ההעסקה בחברה, יש להעתר לבקשה ולהורות למוסד לביטוח לאומי לשלם למבקש את מלוא זכויותיו כעובד של החברה.

...

בנסיבות אלה, עתר המבקש לקבוע כי בהעדר ראיות שיסתרו את בקשתו לפיה הוא עומד במבחנים להגדרת עובד, ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי השתהה משך זמן ניכר בטיפול בתביעתו, ובשל הימנעות פקיד התביעות מבחינה עניינית ומהותית של מסגרת ההעסקה בחברה, יש להיעתר לבקשה ולהורות למוסד לביטוח לאומי לשלם למבקש את מלוא זכויותיו כעובד של החברה.

 סיכום: בנסיבות המקרה שלפנינו, חרף העובדה שבפן הפורמלי, הוגדר המבקש במסגרת הסכם השירות כקבלן עצמאי, תוך שלילת יחסי עבודה בין הצדדים, סבורני כי על הצד המעשי, בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נראה כי מתכונת העסקתו של המבקש נוטה – על צד העיקר – יותר לכיוון ההגדרה של יחסי עובד-מעביד.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי שימש כעובד של החברה.

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, הבקשה מתקבלת, ובהתאם אני קובע כי המבקש שימש עובד החברה לשעבר, עובר לכניסתה להליכי חדלות פירעון.

לפניי תביעתה של התובעת, גב' לריסה ליסטוב (להלן: התובעת), לתשלום זכויות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה כפקידה רפואית אצל הנתבע ובגין סיומה.

אוסיף בהקשר זה, כי בכתב התביעה נטען כי יש להורות לנתבע לדיווח למוסד לביטוח לאומי לאלתר, על תקופת העסקתה של התובעת, על מנת שלא תיפגענה זכויותיה, אך מתלושי השכר עולה בבירור כי העסקתה של התובעת דווחה למוסד לביטוח לאומי בזמן אמת ומדי חודש בחודשו, ובהתאמה אף נוכו משכרה סכומים למוסד לביטוח לאומי.

...

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים – התפטרות או פיטורים? התובעת טוענת כי פוטרה על ידי הנתבע בשיחת טלפון ללא שימוע, וזאת בעקבות מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים נושא תאריך 2.9.2019, ששלח ב"כ התובעת לנתבע (להלן: מכתב ההתראה), ובו דרש כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: "...

[74: עמ' 10 ש' 30-31] [75: עמ' 11 ש' 2] [76: עמ' 27 ש' 31- עמ' 28 ש' 4] לאור האמור, משהתובעת לא הגדירה מה הנזק שנגרם לה ו/או ללימודיה, וממילא לא הוכיחה את קיומו, לא כל שכן את שיעורו ואת גרימתו על ידי הנתבע או מי מטעמו, התביעה נדחית.

לפיכך, ועל אף שלא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודה כדין, התביעה לפיצויים לדוגמא בגין אי מסירתה, נדחית.

[82: ע"ע (ארצי) 39970-03-14 י. שומרוני - חברה להשקעות ובניה בע"מ - דאוד טארק (19.3.2019) בסעיפים 17-18 לפסק הדין] סוף דבר מן הטעמים שפורטו בהרחבה לעיל התביעה נדחית ברובה, ועל הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, הפרשי הפרשות לתגמולים ופיצויים בסך של 5,951 ₪, ושכר עבודה בגין חודש 9/2019 (חלק יחסי) בסך של 2,646 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.10.2019 (החודש העוקב למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים), ועד לתשלום המלא בפועל.

בבקשה נטען שמבקש העיון עבד בנתבעת והגיש נגדה תביעה המתבררת בהליך אחר (סע"ש 24204-09-21; להלן - ההליך הנוסף), לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה.

באותו הליך נטען כנגד הליך הפיטורים, וכן נטען שהנתבעת פיצלה את שכר הבסיס לרכיבים פקטביים שונים שיכונו "תוספות" במטרה להקטין באופן מלאכותי את השכר המבוטח והשכר הקובע לחישוב הזכויות השונות.

מכל מקום, אחד מהשיקולים המשמעותיים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשת עיון הוא האפשרות לפגיעה בזכותם של צדדים שלישיים לפרטיות – זכות חוקתית שעל חשיבותה אין צורך כי נכביר מילים (ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ''ד נט(5) 385, 391 (2005) (להלן: עניין פז-גז); עניין האגודה לזכויות האזרח, פסקה 22)).

...

בית הדין בהליך הנוסף נעתר לבקשה באופן חלקי ובהתאם לאמור בהחלטתו מיום 31.10.22 איפשר עיון בתלושי שכר של עובדים אחרים שעבדו בתפקידו של מבקש העיון (עובדי שטח שהועסקו בתפקיד מנופאי/ מפעיל עגורן) תוך השחרת שמות העובדים.

" בבג"צ 4111/20 עו"ד עמוס גבעון נ' שר האוצר (26.6.22) נפסק: "... ככלל, ובהיעדר איסור שבדין, נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. משום כך, על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים...

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה.

השתלשלות ההליך התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת ובה עתר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה בסך כולל של כ- 70,000 ₪.

לתצהירו צירף התובע מסמכים שהודפסו מאתר האנטרנט "agoda" ובו פרטי מקום האירוח – "גורדון הוטל אנד לאונג'" לרבות פירוט על אודות סוגי החדרים ומיתקני המקום וכן מידע על פרטי השותפות מרשות התאגידים בו צוין כי תחום עיסוקה של הנתבעת הוא "מתן שירותי ניהול והפעלה למלון בוטיק". לטענת התובע, שמה של הנתבעת ושל מקום האירוח (מלון גורדון – Gordon hotel) מעיד על מהותה ובנוסף יש במסמכיה להעיד על פעילותה, והפנה למסמך סיום העסקה בו נכתב כי הוחלט על סגירת "המלון", לדוחות נוכחות של עובדים בהם צוין תפקידם - "פקיד מלון" ולתמונות מאתר האנטרנט ופירוט שירותי האירוח התומכים בעובדה שמדובר בבית מלון – "שוער 24 שעות, ג'קוזי, עיסוי, צ'יק אין, צ'יק אאוט, הסעה אל ו/או משדה התעופה, קבלה 24 שעות" וכיו"ב (סעיף 16 לסיכומי התובע).

] לשאלת זכאותו של התובע להפקדות סוציאליות ולפיצויי פיטורים הפקדות לפנסיה[footnoteRef:2] - סעיף 35 לצוו ההרחבה שכותרתו "ביטוח פנסיוני" קובע כי עובד יהיה זכאי "לביטוח בקרן פנסיה מקיפה צוברת" החל מהחודש השביעי לעבודתו.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים– סך 21,506 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.06.19 ועד לתשלום בפועל.

בהתחשב בסכום הנפסק ובהתנהלות התובע החל מפתיחת ההליך, עובר לעמידתו על כך שפסק הדין שניתן במעמד צד אחד יוותר על כנו כאשר בה בעת שהוא מלין על ביטולו הוא עושה דין לעצמו ולא משלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, וכלה באופן ניהול דיון ההוכחות אשר לווה בהתפרצויות והפרעות אשר הקשו על קיום דיון יעיל וענייני (ראו לדוגמא, פרוטוקול עמ' 15 ש' 25 ואילך), מצאנו לפסוק לזכותו הוצאות על הרף הנמוך בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

ביחס לבקשת הנתבעת לקיזוז ההוצאות שנפסקו זה מכבר – הואיל והמדובר בהחלטה חלוטה, אין זו הדרך לאכפה ועל כן היא נדחית.

התובע הגיש ביום 21.2.19 תביעה נגד הנתבעים לבית הדין לעבודה, ועתר לתשלום זכויות שונות עקב תקופת עבודתו וסיומה (ד"מ 51106-02-19, להלן גם: "התביעה הראשונה").

התובע אישר כי ידע שהמעסיק לא מפקיד עבורו הפקדות, והוא פנה פעמים רבות בנושא.

העד, מר הלל: הוא רשם שיש לי בעיה קשה ושאני באי כושר עבודה" (עמוד 6 שורות 4- 25) התובע העיד אמנם כי במועד הגשת התביעה הראשונה לא ידע שיגיע למצב של אי כושר עבודה (עמוד 8 שורות 20 -22), אולם מיד לאחר מכן הסביר כי כבר במהלך תקופת העבודה פנה לממונה עליו פעמים רבות בדרישה להפקדות לביטוח פנסיוני בפרט לאור מצבו הגופני, כדלקמן: "...עצם העובדה שהוא עבר על החוק, לא העביר את הכספים שלי של הפנסיה והיום, במצבי הנוכחי, כשאני עומד בערך לפני 4 או 5 ניתוחים עדיין לפניי, לא יודע. נראה לי שמישהו צריך לקחת אחריות על העניין. במיוחד שהוא יודע את זה, במיוחד שהוא היה מודע למצב הגופני שלי, במיוחד שביקשתי ממנו עשרות פעמים והוא היתעלם מהעניין..." (עמוד 8 שורות 26- 30).

...

בעקבות פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26637-01-22) וביום 12.7.22 ניתן פסק הדין בערעור בו נקבע כי התיק יושב לקיום דיון בבית הדין האזורי, כדלקמן: "2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הן בעל פה והן בכתב, הננו סבורים כי היה מקום שבית הדין האזורי בנסיבות אלה ובטרם ידחה את הבקשה לפיצול סעדים, יקיים דיון, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות בשאלות העולות מהבקשה ולא לסלק על הסף מבלי לקיים דיון כלל. יודגש כי בית הדין עצמו סבר בהחלטתו מיום 21.06.21 כי יש מקום לדון בטענות הסף של הצדדים לגופן. חשוב לציין כי בהליך הקודם לתובענה שהוגשה על ידי המערער מושא ההליך שלפנינו, המשיבים לא הגישו כתב הגנה ולכן ניתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי נשמעו הצדדים גם בתובענה הראשונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, שוב, כי לא ניתן לאפשר לתובע לפצל סעדיו לאור ההלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שנקבעה בעניין איפראימוב, בזו הלשון: "נסיבות המקרה הנדון, גם בהנחה שחלה תקנה 26(ג) וניתן לבקש פיצול סעדים, בין במסגרת ההליך הראשון ובין במסגרת ההליך הנוכחי (דבר שלא נעשה על ידי המערער), לא היה מקום להתיר פיצול סעדים. זאת, נוכח העובדה כי כבר בעת קדם משפט בהליך הקודם, בטרם הוגשו ראיות בתיק, היה המנוח חולה מאד והוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, היה נכון יותר שהמנוח יתקן את כתב התביעה ויתבע פיצוי בגין אבדן פנסית נכות במסגרת ההליך הראשון". אף בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין שון דוד, אליו הפנה התובע, אין כדי לסייע לו. ראשית, אין המדובר בפסיקה מחייבת, ושנית, וחשוב מכך, בעניין שון דוד התקבלה בקשת התובע למחוק מתביעתו המקורית את הסעד הנוגע להפרת החובה לבטחו בביטוח פנסיוני ורק לאחר מכן התקבלה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

סיכומו של דבר, על אף ההבנה למצבו של התובע ולהשלכת הכרעתנו מתקבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה.

בהתאם להלכה הפסוקה המחייבת בהקשר זה אין מנוס מדחיית הבקשה לפיצול סעדים.