בשנת 2009 הגישה המבקשת תביעה נוספת, זו הפעם לבית המשפט השלום בקריית גת שהתנהלה בת.א 216/09, לפני כב' הש' אקסלרד, במסגרתה דרשה ביטול חלקי של פסק הדין (סעיף 75 לפסק הדין) שניתן בת.א 1377/96, הקובע כך: "75. אשר על כן, נדחית תובענת התובעת בכל הנוגע לשטח הקולונדה שהוצמד בהסכם לחנות, בכפוף לחיובם של הנתבעים להצמיד לחנות שטח של 17 מ"ר, באופן שיקבל אישור הגורמים המוסמכים להצבה של שולחנות וכיסאות בכולו" והחלטת בית המשפט בבש"א 17253/02 מיום 29.12.03 המאשרת את הסכמת הצדדים לפיה המבקשת ויתרה על הפצוי הכספי שנפסק לה בפסק הדין.
ויודגש, בפן הפראקטי, גם אם הייתי מקבלת את תביעת המבקשת במלואה, המבקשת לא יכולה היתה לפעול למימוש פסק הדין, בהיותו פסק דין הצהרתי בלבד, ללא חיוב כספי בצידו ואשר ממילא יש בו כדי למצות את מלוא טענותיה של המבקשת בסוגיה.
...
כב' הש' אקסלרד דחה התביעה שהתנהלה לפניו, בין היתר, מהנימוקים הבאים:
"טענות הנתבעת הוכרעו בפסק דין חלוט שלא הוגש עליו ערעור, טרם הגיעה העת לרישום בית משותף ולכן, לא היה ביכולת הנתבעים לרשום את ההצמדה, אין סתירה בין היות הקולונדה שטח פרטי צמוד לבין ייעודו כמעבר לציבור, אין מניעה להציב שולחנות וכיסאות, ממילא לא הייתה רמייה או מצג שווא מצג שווא מצד הנתבעים או מי מהם ולאחר רישום הבית המשותף, ניתן יהיה להצמיד השטח שהוגדר בתשריט שצורף כחלק בלתי נפרד מהחלטת כבוד השופט חדש, לבעלותה של התובעת. ..."
המבקשת ערערה על פסק דינו של כב' הש' אקסלרד – הערעור נדחה.
חזקה על רשויות התכנון כי יבחנו תוכנית כזו, ככל שתוגש, לגופה, תוך שיתנו דעתם למכלול השיקולים התכנוניים הרלוונטיים, ובכלל זה שיקולי האפליה אותם העלתה חברת קשתות נכסים בהליך זה.
משאלו פני הדברים סבורני כי החלטת הוועדה המחוזית, לפיה אין מקום לערוך בשלב זה שינויים מרחיקי לכת בתוכנית, כפי שעולה בדרישת חברת קשתות נכסים, הינה עמדה נכונה ואין מקום להתערב בה. שינויים כאמור היו מחייבים ביצוע סבבים נוספים, לרבות החזרת התוכנית לדיון בולחו"ף, ומשמעותם הייתה סיכול התכלית של הסדרת הבניה הקיימת בבית הקשתות בעתיד הנראה לעין.
האבחנה שבין התכנית שעמדה לפני וועדות התכנון ובין האישור בסופו של דבר להציב שולחנות וכסאות בשטח הקולונדה הינה אבחנה שנדונה באופן מפורש לפני כב' השופט אקסלרד, אשר ההליך שלפניו התנהל לאחר שניתנה החלטת הולחו"ף.
בפסק דינו של כב' השופט אקסלרד עוד לא נדונו ההתנגדויות הנוגעות לשטח ההצמדה מושא התובענה, אך נדונה האפשרות לבצע את ההצמדה, חרף קיומה של תכנית הקובעת מה ייעוד שטח הקולונדה.
התובענה נדחית לפיכך.
