תביעת פנסיונרית נכותת נגד קרן פנסיה

התביעה הוגשה כנגד החלטת הוועדה הרפואית של הנתבעת, הדוחה את תביעת התובע לתשלום תגמולי פנסיית נכות.

על פי החלטת רופא הקרן, הסיבות הרפואיות בגינן הוגשה התביעה לפנסיית נכות נובעות ממחלה הקודמת למועד הצטרפותו לקרן הפנסיה, והתובע לא צבר 60 חודשי חברות רצופים לפני הגשת התביעה.

חילוקי דיעות – חילוקי דיעות בין הקרן לבין תובע או בין תובעים שונים לבין עצמם, בכל הנוגע לזכויות וחובות התובע כלפי הקרן וזכויותיה וחובותיה כלפיו, ככל שהם נובעים ממעמדו של התובע או של מי שיש לו זיקה אליו כעמית או כפנסיונר הקרן, לרבות תביעה כספית מכל סוג ולרבות ערעור על החלטת ועדה רפואית של הקרן.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים להלן החלטתה בבקשה.

סוף דבר, אנו מורים על מחיקת התביעה.

היות ובסעיף 3 ד לצוואתי ציוויתי לחברתי עמליה סכום של 250,000 ₪ (מאתיים וחמישים אלף שקלים חדשים), והיות ובסעיף 3 ה לצוואתי ציוויתי לגרושתי ג'ודי את הזכויות מקרנות הפנסיה שלי וממקום עבודתי והיות והיום נפגשתי עם עורך דין רוברט ליכט פטרן שלווה על ידי הגברת נטלי מרגלית ממשרדו, וזאת לבקשתי כדי שחזור ויבהיר לי את השלכות החלטותיי במקרה שבו לא תוכל גרושתי לקבל את זכויותיי בקרנות הפנסיה ומקום עבודתי, ובמקרה שבו חברתי תגיש תביעה כנגד קרנות הפנסיה, החלטתי להבהיר כמפורט בסעיף 3 להלן.

אישתו של מבוטח או פנסיונר; מי שהוכרה כידועה בציבור כאישתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה השיפוטית המוסמכת לכך".

...

דא עקא, שממכלול הראיות (במקרה זה עדויות בלבד) שהובאו בפני בית הדין האזורי, עלתה תמונה שונה לגמרי, ולפיה הן המנוח והן הסובבים אותו, ובכלל זה המערערת, ידעו שימיו של המנוח ספורים המה, בשעה שקיימו את טקס הנישואים.

סיכומם של דברים: אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, מששוכנע בית הדין האזורי, ובדין שוכנע על יסוד הראיות שהובאו לפניו, כי לעניין הענקת זכויות למערערת כשאירה של המנוח, מכח חוק פיצויי פיטורים והוראת כח אדם מס' 27/81 של הדסה מיום 19/3/81, המדובר בנישואין שנעשו בלא "כוונת נישואין" ("נישואין למראית עין") ומששוכנע, ובדין שוכנע על יסוד הראיות (בעיקר הראיות החיצוניות) שהובאו לפניו, כי לא היו כל שיתוף כלכלי או תלות כלכלית או אחרת בין המערערת למנוח בתקופה שקדמה לאותם נישואים, בדין קבע כי המערערת איננה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים או פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, מאת הדסה.

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, ערעורה של המערערת – נדחה.

השופט אילן איטח בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב (סגנית נשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר יגאל כוחלאני ומר חיים רזניק; ס"ע 47603-10-10) נדונה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום פצויי פיטורים ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

בקשר לכך נטען כי בית הדין היתעלם מטענתו של המשיב לפיה פרש לפנסיית נכות מוקדמת החל מחודש נובמבר 2007 ועל כן יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו שנים רבות לפני הגשת התביעה.

באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי קיים חשש שאם יבוצע פסק הדין באופן מידי ולאחר מכן יתקבל העירעור, המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק בהיותו פנסיונר, בעל נכות בשיעור של 100%, כאשר מקור פרנסתו היחיד הנו קצבת הנכות בסך 7,000 ₪ לחודש, כפי שהדבר עולה מתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית הדין האיזורי.

עוד נטען כי המשיב מקבל מקרן הפנסיה, מדי חודש, תשלומים בשיעור המקסימלי של 70% ועל כן לא ייגרם לו כל נזק אם יידחה מועד תשלום הסכום הפסוק עד להכרעה בעירעור.

...

בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, משניתנה כבר החלטה על ידי בית הדין האזורי, יש מקום להיעתר לבקשתה וליתן לה רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, לקבל את הערעור ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין במלואו.

אכן בבחינת מהותו של רכיב יש משקל להסכמות קיבוציות, אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי לא חלים המבחנים הרגילים לצורך חוק פיצויי פיטורים.

בנסיבות אלה, ותוך עריכת איזון בין השיקולים השונים החלטתי לעכב את חיוב המבקשת בגין הלנת פיצויי פיטורים ואשר עולה על 20,000 ₪.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שיעוכב סך של 60,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, עד להכרעה בערעור.

התובע המשיך וטען, כי מאחר שאין כאן זיקה למעסיק, שכן הפקדת הכספים לידי הנתבעת 1 הייתה פרי יוזמתו כמעין "עצמאי", הרי שאין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בתביעה זו. בעיניין פלונית נדונה השאלה אימתי ידון בתביעות גמל כנגד קרנות פנסיה וגמל בית הדין לעבודה, ואימתי (אם בכלל), בית המשפט האזרחי.

" אשר לטענת התובע לפיה מאחר שהוא אינו "עובד" אלא "פנסיונר" ששילם את תשלומי הפרמיה באופן עצמאי וללא קשר למעסיק, איני סבור שיש בטענות אלו כדי להקהות את קביעותיו העקרוניות של בית המשפט העליון בפרשת פלונית שכן נקודת הכובד היא באשר לסוגית הבטחון הסוצאלי המופקדת בידי בית הדין לעבודה.

...

סברתי שניתן לברר שאלה זו במהלך הדיון, אולם מפאת הנסיבות, אני סבור שיש להקדים ולהכריע בשאלת הסמכות העניינית.

מכלל האמור ולאור ההלכה המחייבת שנקבעה בפרשת פלונית, שעה שאני מעיין בכתב התביעה מתחזקת המסקנה לפיה עתירת התובע היא לקבלת גמלת נכות מקופת גמל.

מכלל האמור לעיל, אני קובע שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת התובע שלפניי.

לטענתו, מעשי התובעת מנעו ממנו את האפשרות לנהל את ההליך ולהוכיח טענותיו כנגד קרן הפנסיה עדי, ויש להעריך את נזקיו השונים בגין אובדן זה לפחות ביחס לפגיעה בסכויי התביעה.

סעיף 24.5 לתקנון קובע: "בחר העמית בהחזרת כספים, שוב לא יהיו העמית או שאיריו זכאים לקבלת פנסיה בגין הכספים שהוחזרו; בחר העמית בהחזרת חלק מהכספים שהצטברו על שמו בקרן, יהיו העמית, או שאיריו זכאים לחלק יחסי בלבד של הפנסיה שתגיע, אם תגיע להם בעתיד על פי תקנות הקרן, בהתאם ליחס בין הכספים שנותרו בקרן לבין סך כל הכספים שהצטברו בחשבון העמית". סעיף 18 לתקנון קובע: 18.1 היה סכום הפנסיה המגיע לחבר, בעת זכאותו לראשונה לקבלת פנסיה, נמוך מסכום שיקבע מעת לעת על ידי הקרן (להלן: "סכום פנסיה מיזערי") , יהיה הפנסיונר זכאי להחזרת כספים כאמור בפרק ז' להלן, חלף קבלת פנסיה.

...

על כן, עולה כי הנזק הנתבע לא הוכח, והבקשה לשינוי סכום התביעה בשלב זה של הסיכומים דינה להידחות אף היא.

יש לציין כי באותו מקרה בית המשפט מצא אף קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקים ממוניים שנגרמו ללקוחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 30,000 שח. אין צו להוצאות.