טענות הצדדים
התובע, אשר כזכור טען תחילה כי תביעתו הנה תביעה בעילות חלופיות, עילת הפלת"ד, או לחלופין עילת הפקנ"ז ואולם, בסיכומיו טען כי מדובר בתאונת דרכים, וזנח את עילתו החלופית.
כאמור, נקודת המוצא של התובע בסיכומיו הנה, כי לסלומון אינטרס להרחיק עצמו מהתאונה ולפיכך וכך בסעיף 15 לסיכומיו "... רצה ללכת על בטוח, שהוא הרים את השרשרת למעלה רחוק מן האגד ... שהוא יצא בכלל מהקבינה ... ועוד ועוד ..." אלא ששעה שקבעתי שלסלומון אין אינטרס כלשהוא לשקר, אזי ממילא אין כל סיבה שלא לקבוע, שהוא אומר אמת, מה גם שגם לגופם של דברים מצאתי את עדותו אמינה ומהימנה ולעיתים דוקא, היה בעדותו כדי להטיל עליו, "אשם", אם וככל שמדובר בעוולת הרשלנות.
ומהי טענה זו? שגם אם לא היה מגע בין השרשרת לפרופיל מדובר בתאונת דרכים וזאת משום , כך אליבא דב"כ התובע (והחרה החזיק אחריו כאמור, גם ב"כ הנתבעות 1 – 3) ש"הפעלת הכוח המכאני של המנוף והנחתו של האגד כבר הולידה את התוצאה שהאגד יפול .
...
משכך אפוא, ובהעדר קשר סיבתי, ולו זה המשפטי שבין הפעלת הכח המכני, לבין התוצאה המזיקה, הרי שגם דין הטענה החלופית, להידחות.
סוף דבר
התאונה אשר ארעה לתובע, אינה תאונת דרכים, אלא יש לסווגה כתאונה על פי עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין.
משכך התביעה בעילת הפלת"ד כנגד הנתבעות 4 ו- 5 נדחית, ואילו התביעה בעילה הנזיקית כנגד כלל הנתבעות, נותרת על כנה.