תביעת פלת"ד בגין תאונה במלגזה בעבודה

הנתבע מאידך הכחיש זכאות התובעת לכספים הנתבעים וטען כי בתאריך 27/9/12 נפגע הוא בתאונת דרכים במהלך עבודתו מפגיעת מלגזה.

לאחר שעיינתי בסעיף 2 להסכם, סבורתני כי פרשנות סבירה נכונה והגיונית של סעיף זה הנה כי התובעת התחייבה כלפי הנתבע לנהל בעבורו את תביעתו בגין תאונת העבודה, ולנהל עבורו תיק זה, לרבות הייצוג מול הביטוח הלאומי, אולם לא רק. קרי, התובעת התחייבה כלפי הנתבע לטפל בכל העניינים המשפטיים הנוגעים לתביעתו בגין תאונת העבודה, כולל ייצוג בפני הערכאות משפטיות.

...

לטענת התובעת במסגרת הסכמי שכר טרחה אלו, נקבע מה גובה שכר הטרחה אותו ישלם הנתבע לתובעת בגין השירותים אותם הוא זכאי לקבל במסגרת ההסכמים.

כך למשל, נקבע בעניין זה על-ידי כבוד השופט א' ריבלין בעניין יכין חקל (בפסקה 10) כלהלן: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו (4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326)". נוכח האמור לעיל, הרי שטענת התובעת בסיכומיה כי "השכר הראוי" נתון לשיקול דעת בית המשפט, נדחית על ידי מכל וכל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה שריר וקיים והתובעת זכאית לשכר טרחתה בגובה של 1,180 ₪.

כמו כן אני קובעת שהסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה כלל התחייבות של התובעת לייצג את הנתבע אף בערכאות משפטיות, כולל בית הדין לעבודה.

נתוני רקע ועובדות התובע יליד 3.2.56, מהנדס תוכנה במקצועו, הגיש תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 4.6.08.

התובע נפגע כאשר נהג במלגזה בעבודתו ותוך כדי הנהיגה נפלו על רגלו דלתות כבדות שהיו על המלגזה (להלן: "התאונה").

...

על כן הנני קובע כי אין מחלוקת בשאלת החבות והמחלוקת שנותרה בין הצדדים נוגעת לשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

מובן כי לנוכח התוצאה דלעיל, הנני דוחה את טענות הנתבעת כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. ולכן למעשה אין צורך לעסוק בשאלה האם זכאי התובע לקבל 25% מנזקו לפי סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, שאלה בה עסקו הצדדים בהרחבה בסיכומיהם.

סיכומו של דבר; אין חולק כי הקיבוץ לא היה מעסיקו של התובע ולכן מדובר במלגזה שבוטחה ע"י צד שלישי ולכן אם התביעה הייתה נבלעת כטענת הנתבעת עדיין היה עליה לשלם לתובע תוספת של 25% מסכום הנזק, כאמור בסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי הנ"ל. תוצאה: סכום הפיצויים המגיע לתובע לפי פסק דין זה עומד ע"ס של 1,760,647 ₪ מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף ותגמולי המל"ל בסך של 1,227,716 ₪ (-).

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 532,931 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל וכן הנני מחייבה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

הקדמה ביום 10.7.14 נפגעה התובעת (ילידת 15.8.1955) בתאונה במסגרת עבודתה ונחבלה מארגזים שנפלו ממלגזה שעברה בסמוך לה. התביעה הוגשה בעילות חלופיות: האחת - מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), והשנייה - בעוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז").

(ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281, 284 (10.6.76) שם נקבע: "'נזק מיוחד' חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת, ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את הקפו או שיעורו.") בעניינינו, לא הוצגו תלושי שכר לתקופה שלאחר התאונה, לא הוצג מכתב פיטורין, אין כל מידע ברור אם פוטרה ומדוע, וכאמור – ידוע שעוד לפני תום תקופת המחלה בגין התאונה כבר החלה התובעת לעבוד במקום אחר.

...

יוצא אפוא, שהצדק עם הנתבעים, התביעה היא זו שסרבלה ועכבה את הדיון בתובענה ואין כל בסיס לדרישתה לחייב מי מהנתבעים בהוצאות לטובתה בשל סרבול ההליך.

סיכום הפסדי שכר לעבר ולעתיד - 0 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 0 ₪ עזרת צד ג' לעבר - 1,000 ₪ כאב וסבל - 8,000 ₪ _____________________ סה"כ - 9,000 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

בנסיבות העניין - התביעה נגד קרנית נדחית, ללא צו להוצאות.

(בשאלת החבות על פי הפלת"ד) התובע הגיש תביעה לפצוי נזקיו הגופניים עקב תאונת דרכים שבה נפגע על ידי מלגזה במהלך עבודתו.

...

נוכח עדות זו, שוכנעתי שאין בידי לקבל את הכחשת התובע לגבי חתימתו על מסמכי המל"ל שבהם נרשמה גרסה אחרת לתאונה ללא אזכור המלגזה.

ראשית הדיון התנהל בליווי מתורגמן לשפה הערבית , השאלות שנשאל התובע הן פשוטות, אך מעבר לכך, הכרעת בית המשפט אינה מבוססת אך ורק על התרשמות מאמינות בעל הדין או העד אלא ממכלול הראיות, ובכלל זאת, נטלי ההוכחה, וחזקות.

על כן, אני דוחה את תביעת התובע מכוח חוק הפלת"ד שכן, לא הוכח קשר בין אירוע הפגיעה באצבע למלגזה.

בפסק הדין נדחתה התביעה שהגיש המבקש, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, בגין נזק גוף שארע לו בתאונה בה נפגע על ידי מלגזה במהלך עבודתו ביום 20.5.20.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד". טענות המבקש הן כי האיחור נעוץ בסיבות הקשורות בו ובבא כוחו, טעמים, אשר ככלל אינם מהווים "טעם מיוחד": "ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ" בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011).

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.