תביעת פירוק שיתוף במקרקעין נגד חייב בפשיטת רגל

זאת, משום שהמבקשים אינם בגדר נושיו של החייב אלא שותפים עמו במקרקעין; וכי לבית משפט השלום הסמכות והמומחיות בהליכים כגון דא. בו ביום החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה, וקבע כי משניתן צו כנוס, כל ההליכים נגד החייב מעוכבים, וככל שמבוקש לנקוט בהליך נגדו, יש לעתור לבית המשפט של פשיטת רגל ולבקש את אישורו, לפי הקבוע בפקודה.

שנית, לשאלה אם לאחר שניתן צו כנוס לחייב, נידרש אישורו של בית המשפט של פשיטת רגל להגשת תביעת פירוק שתוף במקרקעין על דרך של מכירת זכויות החייב בהם, כאשר שותפיו למקרקעין אינם נמנים על נושיו – אעיר כי העניין הושאר בצריך עיון על-ידי בית משפט זה (רע"א 5306/04 ביאעה נ' אחים בולוס-חברה לבנין ושיכון (1978) בע"מ, פסקה 5 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (17.3.2005).

...

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי רשות הערעור על החלטת ביניים תינתן אם "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא שוכנעתי, כי ההחלטה עליה הוגשה בקשת הערעור נמנית על המקרים בהם יטה בית המשפט להתערב (רע"א 5165/16 אופטיבייס בע"מ נ' שילוני, פסקה 7 (8.7.2016)).

לכאורה, מחמת דוקטרינת "הליך תלוי ועומד", ממילא, באין סיבה טובה לסתור, דין בקשת המבקשים להידחות (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 175-173 (מהדורה 12, 2015)).

אשר על-כן, הבקשה נדחית.

ביום 16.5.06 פתח התובע בבית המשפט המחוזי תיק פש"ר 1534/06 (להלן: "תיק הפש"ר) בו ביקש צו כנוס לנכסי החייב 2, מנשה ישראלי, ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 19.10.06 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה ונתן צו לכנוס נכסי החייב 2. ביום 2.8.07 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת שהגיש התובע ונתן צו פשיטת רגל כנגד החייב 2.

ביום 16.7.2014 ביטל בית המשפט המחוזי את העברת הזכויות בדירה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל; ביום 6.9.2015 פתח התובע בהליך של פירוק שתוף במקרקעין (ה.פ. 9754/09) כדי לגבות את החוב המגיע לנתבע וההוצאות.

סך של 98,972 ₪ נכון ליום הגשת התביעה - בהתאם להחלטה חלוטה מיום 6.7.2014 של המנהלת המיוחדת שמונתה על ידי בית משפט לפש"ר התובע הגיש בשם הנתבע תביעת חובת נגד החייב 2 בסך כולל של 291,000 ₪ נכון ליום מתן צו הכנוס (19.10.2006).

...

לאור האמור לעיל, התביעה בגין שכר הטרחה עבור המרצת הפתיחה עפ"י סעיף 2.3 להסכם שכר הטרחה, נדחית.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל מתקבלת התביעה בסעיפים 34.1 (על סך של 47,855 ₪) ו- 34.2 (על סך 98,972 ₪) לכתב התביעה, ואילו התביעה לפי סעיף 34.3 לכתב התביעה (על סך 13,607 ₪) - נדחית.

הנתבע ישלם לתובע סך של 146,830 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (22.8.2017) ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבע בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

ביום 5.11.13 הגיש החייב בקשה למתן היתר להגשת תובענות נגד המבקשת בקשר לעינייני הרכוש לרבות פירוק שתוף במקרקעין ובמיטלטלין וכן תביעה נגד "בנק מזרחי טפחות בע"מ" (להלן: "בנק מזרחי") בקשר לבית המגורים של בני הזוג בכפר שמריהו הידוע כחלק מחלקה 99 בגוש 6671 (להלן: "בית המגורים").

3.5 המנהל המיוחד וכן החייב חולקים על עמדת המבקשת והכנ"ר; נטען בין היתר כי לא ניתן לידרוש איזון משאבים נגד החייב בפשיטת רגל בלא שקדמה לכך תביעת חוב, לא כל שכן לאחר שאושר הסדר הנושים וקיימת הסתמכות וצפייה ומבלי שהיה בידי המבקשת טעם עינייני שלא לעשות כן. למצער היה על המבקשת לפתוח בהליכים נגד המנהל המיוחד בבית המשפט דכאן או בבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נתתי דעתי למכלול הנתונים, לדין ולהלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה שאין להיעתר לבקשה וכי קיימת מניעות בידי המבקשת לתבוע את החייב בבית הדין בעילות נשוא התובענה שהוגשה על ידה וזאת מהטעמים הבאים: מקובלת עלי עמדת הנאמן והחייב שהיה על המבקשת להגיש את תביעתה במסגרת תביעת חוב ובעת הרלוונטית.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

העובדה שאחד השותפים מצוי בהליכי פש"ר, מחייבת אמנם את מי שמבקש לפרק את השתוף ליטול רשות מבית המשפט של חידלות הפירעון בטרם תוגש תביעה לפירוק שתוף נגד החייב, בהתאם לס' 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"), אלא שמדובר במכשול דיוני בלבד, שאין בכוחו לאיין את הזכות המהותית של כל שותף לעתור לפירוק השתוף במקרקעין בהם הוא שותף (בכפוף לאישור בית המשפט של חידלות הפירעון).

...

לאחר שבחנתי סוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי לעת הזו יש להותיר את הליך הפש"ר על כנו, מתוך תקווה שדווקא המנהל המיוחד, בזכות נסיונו הרב והיכולת לראות את התמונה בכללותה באופן אובייקטיבי וללא הטייה רגשית לטובתו של החייב, ישכיל לבור את הבר מן התבן, ויחדש את תביעתו של החייב במסגרת הבוררות אך ורק באותם עניינים בהם יש ממש לכאורה בטענות החייב.

דומה כי לעת הזו מדובר בדרך המיטבית להביא אל קיצו את הסכסוך הממושך בין החייב למבקשים, מה שיאפשר בסופו של דבר לממש את נכסיו הרבים של החייב, דבר שהחייב לא הצליח לעשות בכוחות עצמו במשך שלושה עשורים.

סוף דבר, ניתן למבקשים היתר להגיש תביעות לפירוק שיתוף כמבוקש.

הגרושה מפנה לנוהל הכנ"ר מיום 7.10.2019, המכונה : "נוהל הכונס הרישמי והממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי בעיניין שכר טירחת בעלי תפקיד בהליכי כנוס, פירוק, הסדר תאגידי, וכן בהליכי פשיטת רגל, בהליכי הסדר יחידים, ובהליכי חידלות פרעון" (להלן: נוהל הכנ"ר).

מצד אחד, הנאמן פעל למקסום התמורה והדבר הביא תועלת כלכלית גם לגרושה; היתנהלות המשיבה הביאה לתוספת עבודה לנאמן, הגם שאין מדובר בהערמת קשיים מהותיים ולא מתוך כוונה לחבל בהליכי המכר אלא מתוך ניסיון לרכוש את חלקו של החייב (ניסיון שלא צלח); מצד שני, אין מדובר בהליך מסובך, הגרושה לא הערימה קשיים מהותיים וככלל שתפה פעולה בהליך; הנאמן לא פנה מראש לבית המשפט בבקשה לקצוב שכר טירחה, למרות שהיה מודע לנוהל הכנ"ר. לאחר שבחנתי את כלל אלו ואת טענות הצדדים שהובאו לפניי בדיון ובכתובים מצאתי לפסוק על פי החלופה של כללי לישכת עורכי הדין תעריף מינימאלי מומלץ –לפי שכר טירחה בתביעה לפירוק שתוף "3% משווי חלקו של הלקוח במקרקעין לפי שוויים ולא פחות מ-5,957 ₪", קרי 21,000 ₪ בצרוף מע"מ. זה המקום לציין כי בעניינינו הנאמן עצמו ביקש להתייחס למקרה כאל פירוק שתוף בבקשות שהוגשו על ידו בהליך (וראו לעניין זה בקשותיו מיום 26.1.2020; 27.8.2020; 9.1.2022; 10.1.2022).

...

מצד אחד, הנאמן פעל למקסום התמורה והדבר הביא תועלת כלכלית גם לגרושה; התנהלות המשיבה הביאה לתוספת עבודה לנאמן, הגם שאין מדובר בהערמת קשיים מהותיים ולא מתוך כוונה לחבל בהליכי המכר אלא מתוך ניסיון לרכוש את חלקו של החייב (ניסיון שלא צלח); מצד שני, אין מדובר בהליך מסובך, הגרושה לא הערימה קשיים מהותיים וככלל שיתפה פעולה בהליך; הנאמן לא פנה מראש לבית המשפט בבקשה לקצוב שכר טרחה, למרות שהיה מודע לנוהל הכנ"ר. לאחר שבחנתי את כלל אלו ואת טענות הצדדים שהובאו לפניי בדיון ובכתובים מצאתי לפסוק על פי החלופה של כללי לשכת עורכי הדין תעריף מינימלי מומלץ –לפי שכר טרחה בתביעה לפירוק שיתוף "3% משווי חלקו של הלקוח במקרקעין לפי שוויים ולא פחות מ-5,957 ₪", קרי 21,000 ₪ בצירוף מע"מ. זה המקום לציין כי בענייננו הנאמן עצמו ביקש להתייחס למקרה כאל פירוק שיתוף בבקשות שהוגשו על ידו בהליך (וראו לעניין זה בקשותיו מיום 26.1.2020; 27.8.2020; 9.1.2022; 10.1.2022).