תביעת פירוק שיתוף במקרקעין בתל אביב

מקורה של הבקשה שבפני בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין שהגישה המשיבה, מלון מרינה תל אביב בע"מ, נגד המבקשת, עריית תל אביב (להלן: הערייה), בשנת 2008, ביחס לחניון בכיכר אתרים בתל אביב-יפו שבו היו הצדדים בעלים במשותף.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

לבסוף, וזהו טעם נוסף לדחיית הבקשה, לא שוכנעתי כי היא מעוררת חשש לעיוות דין.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

ביני לביני, ביום 19.5.2016 הגישו המבקשים תביעה לפירוק השתוף במקרקעין לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ובה ביקשו לבצע את הפרוק בדרך של מכירת חלקו של המשיב למרבה במחיר, לפי סעיפים 37(א) ו-38(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; לחלופין ביקשו שבית המשפט יורה על רכישת חלקו של המשיב במקרקעין על-ידי המבקשים, לפי סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, וציינו כי בהתאם לאמור בסעיף 41(ג) לחוק המקרקעין, אין מניעה לכך.

...

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי רשות הערעור על החלטת ביניים תינתן אם "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא שוכנעתי, כי ההחלטה עליה הוגשה בקשת הערעור נמנית על המקרים בהם יטה בית המשפט להתערב (רע"א 5165/16 אופטיבייס בע"מ נ' שילוני, פסקה 7 (8.7.2016)).

לכאורה, מחמת דוקטרינת "הליך תלוי ועומד", ממילא, באין סיבה טובה לסתור, דין בקשת המבקשים להידחות (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 175-173 (מהדורה 12, 2015)).

אשר על-כן, הבקשה נדחית.

בשם המבקש: עו"ד רפי הובר בשם המשיבים 2-1: עו"ד אביעד אטינגר; עו"ד מיכל כהן-מלכה בשם המשיב 6: עו"ד ירון ממן החלטה המשנה לנשיאה ח' מלצר: בפנינו בקשה לביטול החלטה במסגרת הדיון בבקשה לרשות ערעור, שהוסבה בהסכמה לערעור – על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיאה: ק' ורדי ו-י' שנלר והשופט ח' ברנר) ב-עמ"ש 29065-10-11 ו-עמ"ש 43283-10-11, שדן והכריע בחמש תביעות בנושאי החזקה, שימוש ופרוק שתוף במקרקעין, שפרטים עליהן ימסרו בהמשך.

...

שלטון החוק איננו הולם הנחה כזו ואין בידי לקבלה (ראו גם: [רע"פ]189/14 ‏מודלג' נ' מדינת ישראל (03.03.2014)).

לכל האמור לעיל – מצטרפת גם העובדה כי במסגרת ההחלטה הנ"ל נקבע, בין השאר, כי הסכום אותו המשיב 1 ישלם למבקש כנגד פינוי המבקש מהנכס, מושא הבקשה למתן רשות ערעור: "... יקבע, בין היתר, על בסיס הערכה של הנכס, והערכת הסיכונים השונים בקשר לחיובים אפשריים של הצדדים בגין הנכס..." (ראו: פיסקה 1א) להחלטה; ההדגשה שלי – ח"מ).

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לביטול ההחלטה נדחית.

את סכום התביעה העמידו התובעים על סך של 180,000 ₪ "כאשר התובעים משאירים לשיקול בית המשפט את הפצוי המגיע בגין צער ועוגמת נפש". מכתב התביעה עולה כי בשנת 2009 פתחה הנתבעת 2 (להלן: עוה"ד) בשמה של חסויה[footnoteRef:2], תביעה לפירוק שתוף במקרקעין ברחוב אלעזר רוקח 3 בתל אביב (להלן: "המקרקעין"), בהם היו התובעים בעלים בחלקים מסוימים ביחד עם אחרים.

...

אשר על כן תביעתם של התובעים נדחית בעוולת הנגישה.

דין הטענות להידחות כולן כאחת.

סוף דבר: התובעים לא הוכיחו את מרכיבי עילת הנגישה ואף לא את מרכיבי עוולת הרשלנות ועל כן דין התביעה להידחות.

בשיאה הגישו בני מישפחת שוב ואחיה של הנתבעת, נגד הנתבעת, תביעה לפירוק שתוף במקרקעין (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 2798-09-14 רוזנבלום נ' רוזנשיין).

...

איני מקבל את התזה של הנתבעת ולפיה גם בלי ההסכם הזה, ובלי ההליכים שננקטו לפניו, היה עולה בידיה לקבל את התמורה, שהתקבלה בעקבותם.

טענת הקיזוז נדחית, אפוא, על שני ראשיה.

על הנתבעת לשלם סך של 409,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת של הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשתה של התביעה – 7.3.2016 – ועד היום ובסך הכול: 508,852 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 20 אלף ש"ח להוצאותיו בהליך זה – לפי סכומה הנכון של אגרת ההליך ולפי מספרם הרב של דיונים שהתקיימו בבית המשפט; ועוד שכר טרחה של עורך דין בסך, כולל מע"מ, של 65 אלף ש"ח. את כל הסכומים יש לשלם בתוך 30 ימים מיום קבלתו של פסק-דין זה (ימיה של פגרת הקיץ ומועדי החגים בתשרי באים במנין הימים), שאם לא כן ייתוספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, אם ערכם חיובי, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.