תביעת פירוק חברה נגד מנהל מיוחד

כך לדוגמה, בעוד שבמתן רשות לניהול תביעה רגילה נגד חברה שבפרוק יש משקל ניכר לשיקול ההכבדה על קופת הפרוק מבחינת התדיינויות והוצאות, הרי כשמדובר בתביעה שכנגד, ניטל במידה רבה עוקצו של שיקול זה, שכן המפרק הוא זה שפתח בהליך ובחר לשאת בהוצאותיו ובכל יתר הסכויים והסיכונים הצפונים בו (גרינברג, פס' 19).

שלישית, עסקינן במקרה בו ישנן מחלוקות עובדתיות מורכבות, אשר לא ניתן לבררן בפני בית משפט של פירוק (וקל וחומר שלא במסגרת של תביעת חוב בפני המנהל המיוחד) ולאחר שהמנהל המיוחד עצמו בחר, ובצדק, להגיש תביעה אזרחית נגד המבקשת מחוץ לגדרו של תיק הפרוק.

...

הסיפא לסעיף 267 לפקודה קובעת חריג מצומצם, ועל בית משפט של פירוק לנקוט זהירות יתירה בטרם יאשר שימוש בו. וכדברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 8327/07 שוב נ' רו"ח שמואל רוזנבלום, פס' 2 (פורסם בנבו 23.12.2007): "ביסוד ההוראה שבסעיף (סעיף 267 לפקודה, ח.ב.) ניצבת התפיסה לפיה מעת שהחל תהליך הפירוק יש לרכז את התביעות נגד החברה להליך קולקטיבי אחד המתנהל בפני המפרק, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים (ראו: רע"א 7945/99 שילר נ' לוין, פ"ד נד (2) 524, 527 (2000); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נד(5) 799, 808-807 (2003)). על כן, מעת שהחלו הליכי הפירוק לא ניתן לתבוע את החברה שלא על דרך הגשת תביעת חוב למפרק, אלא אם ניתן לכך אישור על ידי בית המשפט לפי סעיף 267 לפקודה. בפסיקה נקבע, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יינתן אישור כאמור (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833, 839 (1963); רע"א 5222/05 הסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל (לא פורסם, 25.8.05), פיסקה 4)." לצד זאת, ברי כי יתכנו מקרים בהם יתיר בית המשפט של הפירוק פתיחה או המשך הליכים נגד חברה שבפירוק, וזאת בשל טעמים או סיבות מיוחדים וכבדי משקל המוליכים למסקנה כי דווקא האופציה של הליך אזרחי היא העדיפה בנסיבות המקרה (צמנטכל, פס' 12; פש"ר 1285/84 גרינברג נ' יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק), פס' 14 (פורסם בנבו, 16.10.2001) (להלן: "גרינברג")).

שנית, חרף טענותיו של המנהל המיוחד, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי ההתגוננות מפני התביעה שכנגד תגרור את קופת הפירוק לעלויות משמעותיות נוספות מעבר לאלו שהיא כבר נטלה על עצמה בלאו הכי כאשר המנהל המיוחד יזם את הגשת התביעה העיקרית.

מכלול שיקולים אלה מוביל למסקנה כי יש להתיר למבקשת לנהל תביעה שכנגד כלפי החברה (השוו: פר"ק (מחוזי ת"א) 1905-01 מדינת ישראל נ' אפרופים שכון ויזום (1991) בע"מ (בפירוק) (נבו 14.01.2021)‏‏).

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל הבקשה מתקבלת וניתן למבקשת היתר לניהול התביעה שכנגד.

עוד מבקשת המשיבה להדגיש כי מינוי מנהל מיוחד לחברה שהייתה בבעלות המבקש איננה רלוואנטית לתביעה, כאשר במצב הראייתי שיצר המבקש בפועלו (אי מסירת תלושי שכר; תשלום במזומן; אי ניהול דו"חות נוכחות) מעלה ספר רב אם קיימת למשיבה אפשרות להגיש תביעת חוב כנגד החברה או כי קיימת למשיבה עילת תביעה כנגד החברה שבפרוק.

...

לשיטתו של המבקש, בנסיבות אלו אין יריבות בין הצדדים ודין התביעה להידחות על הסף תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לה וכן בכתב התביעה, שוכנענו כי המקרה דנן איננו בגדר מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהכללים המשפטיים שנקבעו זה מכבר, כפי שהובא לעיל, ונפרט.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין הבקשה להידחות.

בכתב התביעה נטען כי המשיבה הגישה שתי תביעות נגד נתבעת 1 – א.ש.ה חשמלית בע"מ (להלן: "החברה"): הראשונה, ניפתחה בלישכת הוצל"פ בשנת 2014, והשנייה בבימ"ש השלום בתל אביב בשנת 2015 כשלצורך ביצוע פסה"ד שניתן ניפתח תיק הוצל"פ. פעולות הגבייה לא צלחו והחברה המשיכה ליצור חובות ארנונה חדשים.

המנהל המיוחד חקר במסגרת תפקידו את רז ולבקוביץ והוגשו לתיק הפרוק 2 דו"חות שנערכו ע"י המנהל המיוחד בעיניינה של החברה.

בחקירת לבקוביץ בפני המנהל המיוחד הוא אישר שהוא צריך לשלם לרז עבור הציוד אלא שלשיטתו "החברה חייבת לו הרבה כסף". הובהר כי תביעת חוב של לבקוביץ כלפי החברה לא הוגשה ולכן אין מקום להתייחס לטענה שהחברה נותרה חייבת לו 767,243 ₪.

...

תמצית טענות המשיבה: מרבית כתב הערעור מוקדש לקביעה לכאורה לפיה יש לחייב את המערער בחובות החברה על יסוד סעיף 6 לחוק החברות; אולם בימ"ש קמא דחה את תביעת המשיבה ביחס לעילה של הרמת מסך לפי סעיף 6 (א) לחוק החברות; כך שהערעור הינו על החלטה שלא ניתנה, ולכן יש לדחות את הערעור על הסף.

      יתר הטענות שהועלו בערעור דינן להידחות.

המסקנה לפיה לבקוביץ הוא בעל השליטה בחברה נומקה כדבעי ובימ"ש הגיע אליה על סמך מכלול של עדויות וראיות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ביום 3.9.2008 ביקש המנהל המיוחד היתר להגשת תביעה נגד המערערים בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983 בגין מכירת נכסי החברה שבפרוק לחברת ממר בטענה כי מדובר בהברחת נכסים אסורה בתמורה לא ראויה.

...

הטענות הנוספות שהעלה גיל, דינן להידחות משום שמדובר במיחזור של טענות שהועלו בעבר וכבר נדחו שלוש פעמים: תחילה בפסק הבורר, לאחר מכן בפסק הדין משנת 2015 ולבסוף בפסק הדין משנת 2018 שאימץ את פסק הדין משנת 2015.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הכרעת החוב השנייה של המנהל המיוחד מבוטלת בזאת.

בכפוף לכך, שני הערעורים נדחים.

הבקשה הועברה לתגובת המנהלות המיוחדות לחברה, וכן לתגובת הכונס הרישמי, אשר היתנגדו למתן ארכה להגשת תביעת החוב.

המועד להגשת תביעת חוב נגד חברה בפרוק קבוע בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") שכותרתו "חובות בני תביעה", וזו לשונו: נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכנוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.

...

רביעית, גם בחינה של עילת התביעה כחלק מהשיקולים לעניין מתן ההארכה המבוקשת, מלמדת כי אין להיעתר לבקשה, שכן עיון בבקשה מעלה כי מגדל לא הראתה כי יש לה עילת תביעה נגד החברה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותסגור את הבקשה.