תביעת פיצויים עקב הפרת חוזה ורשלנות של הבנק

כל האמור בחוזה ובנספחיו וכל מיסמך אחר על פיו מבקשת הנתבעת להשתחרר מאחריות לליקויים, להפרת החוזה, לרשלנות ולהפרת החובות החקוקות דינו להדחות, בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד ונוגד חקיקה ופסיקה.

לאור האמור לעיל, תובעים התובעים מאת הנתבעת כדלקמן: עלות חוו"ד חב' הדס ביקורת מבנים בסך 1,770 ₪; עלות חוו"ד משלימה מאת אגריכל ניר גורביץ בסך 1,500 ₪; החלפת חדר ארונות, פירוק והרכבה של חדר ארונות בעקבות ניזקי רטיבות בסך 8,350 ₪; תיקון משטח עליון במזנון כתוצאה מנזקי רטיבות (טיפות גשם אשר חלחלו לחדר הסלון בדירת התובעים והרטיבו והכתימו את מזנון דירתם) בסך 4,500 ₪; עלות תיקון הליקויים על פי חוו"ד משלימה, בתוספת 30% בבצוע קבלן מזדמן בצרוף מע"מ כדין, בהתאם לחוות דעת מר ניר גורביץ מיום 4.1.17, בסך 81,456 ₪; החזר תשלום אשר נגבה שלא בתום לב בסך 13,527 ₪ בגין גבייה ביתר מאת התובעים ע"י הנתבעת, סכום המורכב מהסך 2,326 ₪ בגין רבית ו- 11,201 ₪ בגין הצמדה, על תשלום תמורה באיחור, בעוד לנתבעת לא היה בנק מלווה ולא העבירה שוברים לתשלום אל התובעים, והובילה למצב אבסורדי בו התובעים רצו לשלם סכום נכבד מכספי התמורה בידי הנתבעת, שכן לא היה בידה הסכם לווי עם בנק מלווה, ויחד עם זאת חייבה את התובעים בסכומים הנ"ל בגין רביות והצמדות; פיצוי בגין אבדן הנאה מהדירה, פגיעה באיכות החיים, אי נוחות, טירדה, הפסד ימי עבודה, עגמת נפש בסך 30,000 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך זמנית, הנגזרת מהפחתה בפוטנציאל דמי השכירות החודשיים (הפחתה של 500 ₪ בממוצע) וזאת לתקופה של 36 חודשים (המגלמים את תקופת הרטיבות והתקופה שתדרש עד לבצוע התיקונים, ובסה"כ 18,000 ₪; ירידת ערך בגין פגיעה במוניטין של הדירה בהתאם לחובת הגילוי החלה על התובעים בעת שיחפצו למכור את הדירה לרוכש פוטנציאלי, בשיעור של 5% מערך הדירה בעת הגשת כתב התביעה (2,900,000 ₪) בסך של 145,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הסכם ואי מילוי אחר התחייבויות הנתבעת בגין בנייה ירוקה בסך 180,000 ₪.

...

לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש את הסך 30,000 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני ששכ"ט עו"ד בתיק זה בסך 30,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 69,274 ₪ בתוספת רבית והצמדה למדד תשומות הבנייה למגורים נכון לחודש 10/18 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה למגורים ורבית מיום 24.1.12 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 4,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 4.1.17 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 13,527 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.3.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט כמפורט בסעיף 55 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כמפורט בסעיף 55 הנ"ל ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ביום 3.10.2013 שילם התובע לחברה סך של 60,000 ₪ מתוך התמורה המוסכמת, אשר כנגדה קיבל ערבות בנקאית (נספח ג' לתצהיר התובע) וביום 12.11.2013 שילם התובע לחברה סך של 40,000 ₪ נוספים.

בכל הנוגע לראש הראשון של התביעה, התובע טוען כי המבנים הראשונים ניבנו וסופקו בצורה בלתי איכותית, רשלנית ולא מקצועית, וקיימים בהם ליקויים כמפורט בחוות הדעת מטעמו.

ועוד – סעיף 15 לחוק המכר קובע מתנה הגשת תביעת פיצויים בגין הפרת חוזה המסתמכת על אי ההתאמה, בכך שההודעה על אי ההתאמה נימסרה תוך 4 שנים ממסירת הממכר.

...

עוד העיד כי לדעתו הרטיבות הקיימת בנכס מקורה במגע עם הקרקע והמסקנה היא שהאיטום לקוי (עמ' 13 ש' 27-28).

בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח כי על הנתבעים היה לעשות פעולה כלשהן מעבר להנחת המבנים במקרקעין המיועדים, כשהם תקינים ומוכנים לחיבור ולשימוש.

נוכח כל האמור, התביעה נדחית.

התביעה המקורית היא, איפוא, תובענה לפצויי-הסתמכות בגין הפרה נטענת של חוזה ובגין רשלנות, והוגשה לכתחילה על סך של למעלה מ-300 אלף ש"ח. התביעה הנגדית וסכומה הועמד, משום מה, על 144 אלף ש"ח, היא תביעה בלשון-הרע, במסלול שללא הוכחתו של נזק.

יתרה מכך, הנתבע לקח חלק ממשי בפעולות-התאום שנדרשו, משהתברר כי השוכרים מבקשים לשפץ בעצמם את הדירה קודם לתחילתה של תקופת-השכירות; משהתברר כי הם לא יוכלו להעמיד צ'קים וישלמו, תחת זאת, בהעברה בנקאית משהתברר כי השוכרים מתעכבים במסירתו של שטר-החוב וכאמור, משהתברר כי התובעת לא תגיע למעמד-החתימה של הסכם-השכירות ויש למלא את המעמד הזה במקומה.

בתחום דומה, רשלנות של עורכי-דין מייצגים בערכאות נמצא לי, לא מכבר, ליישם מסקנות דומות.

...

מסקנה זהה קמה בענינה של שומעת נוספת של דברים אשר יוחסו לתובעת.

זו, גב' לאה חן חלפון, העידה בתצהיר: "גב' סלומון [התובעת] הגיעה אל המשרד. היא הייתה עצבנית. תוך כדי השיחה איתי אמרה לי גב' סלומון שמור [הנתבע] הוא 'נוכל' וכן 'לא מקצועי'. אמרתי לה שזה מוזר לי מה שהיא אמרת, כי אני לא מכירה אותו ככזה. היא הוסיפה באוזניי כי מור 'הכניס אנשים לא טובים לדירה שלי כשהוא יודע מראש שהם בעייתיים ולא משלמים ועושים צרות'. אמרתי לה שזה לא הגיוני מה שהיא אומרת. כשהבנתי לאן הדברים הולכים החלטתי שלא לפתח את העניין הזה מולה" (פסקאות 3, 5 ו-6 לתצהיר-עדותה הראשית).

התוצאה התביעה המקורית והתביעה שכנגד – נדחות שתיהן.

אגב, במקרים בהם התרשל כונס הנכסים, יכול המוכר-החייב להגיש תביעה נגדו (ראו: סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל; ע"א (מחוזי-ב"ש) 1116/02 עו"ד כהן נ' הררי [פורסם בנבו] (22.9.2003); בר-אופיר, בעמ' 934-928(1)).

כפי שהובהר לעיל, וכפי שנקבע בהחלטתו של כבוד הרשם הורוביץ, הרשות להגשת תביעה כנגד הנתבעים לפצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר, ניתנה אך ורק לכונסת הנכסים, ועל-כן אין כל רלוואנטיות לטענה, כי כונסת הנכסים לא היתנגדה להגשת התביעה דנן או הסכימה בעל-פה או בכתב להגשת התביעה, שכן הסמכות הבלעדית להגשת התביעה בשמם של התובעים הייתה מוטלת עליה.

על-פי סעיף 6 להסכם המכר אשר מסדיר את תנאי התשלום נקבע, כי: "תמורת הדירה וכל הזכויות החייבים בו ישלם הקונה לכונסת הנכסים סך של 3,400,000 שח' (שלושה מליון וארבע מאות אלף ₪). (להלן "התמורה") התמורה תשולם ע"י הקונה במשרד כונסת הנכסים עד השעה 12.00 במועדים הנקובים לתשלום להלן: במעמד החתימה על ההסכם סך של 290,000 שח' (מאתיים ותשעים אלף שח') בשיק בנקאי לפקודת דלית, עורכת דין.

...

אין חולק, כי הנתבעים היו מודעים לכך וזאת אף על-פי הוראות ההסכם, כי אם לא יעמדו במועדי התשלום, התוצאה תהא הפרת הסכם המכר ותשלום פיצוי מוסכם, יחד עם זאת, מכתבי הנתבעת הופנו לרשם ההוצאה לפועל על-מנת לקבל אורכות במטרה למנוע את הפרת ההסכם, אורכות שבפועל ניתנו, ועל-כן אף דין טענה זו להידחות.

אשר לטענת התובעים לפיה כבוד השופט סובל קבע מעשה בית-דין מסוג השתק פלוגתא בפסק-דינו, לפיה הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר של הדירה, ועליהם לשלם לתובעים את הפיצוי המוסכם– אף דין טענה זו להידחות.

חיזוק לכך ניתן לראות בסעיף 5(ג) לדו"ח כונסת הנכסים מיום 20.9.15 (ראו נספח ה' לתצהיר הנתבעים), אשר חזרה על פסק-דינו של כבוד השופט סובל וטענה: "עוד יאמר כי, בפסק הדין לא נתנה הכרעה בשאלת הפיצוי המוסכם: (1) השאלה לא הובאה לפתחו של כב' בית המשפט בבקשות רשות הערעור שהונחו בפניו והוא לא נדרש בה על מנת להכריע בבקשות הרשות ערעור שהוגשו. ומכאן שהאמירה בכל הקשור לפיצוי המוסכם בפסק הדין היתה אגב אורחא." סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, דין התביעה להידחות.

תמצית ההליך במסגרת כתב התביעה שהוגש על ידי התובעת, טוענת זו שתי טענות עיקריות כנגד הנתבעת 1, אשר תמציתן הנה: טענה חוזית - על פיה הנתבעת 1 הפרה את ההסכם וזאת כאשר לא עמדה בלוח הזמנים הקבוע בחוזה וכאשר ביצעה את העבודות בצורה רשלנית, לרבות קיומם של ליקויי בטיחות; טענה נזיקית - על פיה הנתבעת 1 התרשלה בבצוע העבודות שבוצעו על ידה, כך שהתובעת נאלצה לקחת קבלן חלופי.

עם זאת, וכמבואר לעיל, היות ומדובר בתביעה לתשלום פיצויים עקב הפרת הסכם, מועד תחילת מירוץ ההתיישנות הנו מועד הווצרות הנזק או גיבוש הנזק, ולכן על מנת להכריע, האם התביעה היתיישנה, יש לבחון מתי נוצר או גובש הנזק באופן שתובעת סבירה הייתה מגישה תביעה במקרה שלפניי.

ר', למשל, לעניין זה, עא"ח 219/11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם במאגר נבו] (22.11.2012): "בית המשפט המחוזי קבע כי תביעת המערערת אינה ממלאת אחר דרישות סעיף 4 לחוק מכיוון שאין מדובר ב"תביעה שכנגד"; ובדין פסק כך. בעיניין גוטליב, קבע בית משפט זה כי יש לפרש את המונח "תביעה שכנגד" שבסעיף 4 לחוק בהתאם למובנו המקובל של המונח כ"תביעה המוגשת במסגרת הליך התביעה המקורית, ומתבררת (בכפוף לתקנה 53 לתקנות סד"א) במסגרתה" (פסקה נ"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין).

...

לעניין האיחור הצפוי במועד השלמת העבודות על ידי הנתבעים, כאמור, אני סבור כי לעניין זה אין רלוונטיות למועד סיום העבודות בפועל על ידי מר גרומט.

סיכום והוצאות מן המקובץ עולה, כי התביעה על כלל רכיביה התיישנה ודינה להידחות.

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובעת לשאת הוצאות ובשכ"ט עורך דין של הנתבעים 1-2 בסך של 40,000 (כולל מע"מ) ובהוצאות ובשכ"ט של הנתבעת 3 בסך של 40,000 (כולל מע"מ).