תביעת פיצויים על שיפוצים במלון

בית המשפט קבע כי העובדות שעומדות ביסוד התביעה היו ידועות למערערת ועל כן לא הייתה כל מניעה להגשת התביעה במועדה; ודחה את טענותיה שלפיהן רק עם מינוי המנהלת המורשית נתגלו העובדות הקשורות בקבלת ההחלטות על שפוץ המלון.

מאחר שהוראות אלה לא חלו בתקופה שבה הוענק הבונוס לצולר איני רואה צורך לפרטן, אולם דומני כי נודע משקל לכך שהוראות מעין אלו לא היו קיימות בתקופה הרלוואנטית בבחינת סבירות ההחלטות שהתקבלו בהקשר זה. טרם סיום, אני רואה להתייחס לשתי סוגיות נוספות שנידונו במסגרת פסק הדין והצדדים מצאו לייחד להן מקום בכתבי טענותיהם ובדיונים לפנינו – תחולת הסכם הפשרה על התביעה, והתיישנות התביעה בעיניין פרשת המלון ושיפוצו.

...

משלא הוכח כי הסכם הפשרה נסוב על אותן העילות שעומדות ביסוד התביעה, לא ניתן לקבוע כי הסכם הפשרה מיצה את עילותיה של המערערת בקשר למשיבים; ודומה כי מדובר בטענה מוקשית מקום שבהסכם צוין באופן ברור ויותר מפעם כי הצדדים שומרים לעצמם את הזכות לתבוע את "הנתבעים". נוסף על כך, מאחר שהמשיבים אינם צד להסכם הפשרה, לכאורה לא הייתה מניעה להגשת הודעת צד ג' בהליך בבית המשפט המחוזי כלפי אותן החברות שהן צד להסכם הפשרה; והמשיבים בחרו שלא לעשות כן. בהינתן כל האמור, הוראת הוויתור אינה חלה על התביעה ועל כן לא היה מקום לדחותה מטעם זה. שאלת התיישנות התביעה בנושא המלון ושיפוצו בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם היה מגיע למסקנה שלמערערת עילת תביעה כלשהי בעניין ההשקעה במלון, התביעה נדונה לדחייה מחמת התיישנות.

אציין בהקשר זה כי לא שוכנעתי כי בתקופות הרלוונטיות כיהנו בקרן נושאי משרה "תמימים" שידעו על העובדות שעומדות ביסוד התביעה ויכולים היו לנקוט בהליך המשפטי.

סוף דבר אם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערעור ונותיר את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי על כנה.

מהשיחה התרשמתי כי התובעים, בחוסר תום לב, גמרו אומר להגיש תביעה נגד הנתבעת אף טרם יציאתם לחו"ל ואף שבאותה עת טרם נודע להם כי השפוץ במלון הוא נרחב ולא מינורי – כטענתם.

עלות החופשה עלתה פחות מ-5,000 ₪ לזוג ואילו התובעים מרהיבים עוז לתבוע פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהם, זאת, למרות שאין כל מחלוקת כי, לדוגמה, את מרכיב הטיסה בחופשה ניצלו התובעים ללא כל תלונה.

התובעים לא פעלו להקטין את נזקיהם, לא דיווחו לנתבעת או לצד ג' על השיפוצים במלון בזמן אמת, ולא עברו מיוזמתם למלון אחר, דבר שבודאי היה מפחית את ניזקם שכן לו היו התובעים עוברים למלון אחר היה הדבר עולה להם הרבה פחות מ-5,000 ₪ לאדם.

...

עוד ראו תק (י-ם) 1640/08 מ.יעל נ' מלון סיאסטה (12.6.08) : מה דינה של תביעה מופרזת ומוגזמת, המוגשת תוך עשיית שימוש לא הוגן בהליך התביעה הקטנה? זוהי השאלה העומדת להכרעתו של בית משפט זה, והתשובה – דין התביעה להידחות.

משכך, אין מנוס מלדחות תביעות מנופחות, מוגזמות ומופרכות, המעידות על ניסיון לנצל את ההליך לקבלת כספים שאין בסיס ממשי בתביעתם.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת ולצד ג' הוצאות משפט בסך 750 ₪ - כל אחת.

על כן, היא תובעת לפצותה בסך של כ-11,105 ₪ עלות החבילה כולה ובכלל זה על שנאלצה לקחת מונית למלון החלופי ולא חגגו את ארוחת הערב שתכננו משהגיעו בשעה מאוחרת יותר למלון החלופי.

היות המלון בשיפוצים, גם אם זה פחות נוח לנתבעת לעקוב ולבדוק אחר כל מלון ומלון, אמור להיות בידיעתה בשים לב לכך שהגישה שלה והזמינות שלה לבדוק מלון אם הוא פתוח לאורחים אם לאו, הוא רב יותר מאשר לצרכן עצמו הסומך על האירגון שיציע לו מקומות פתוחים לקבלת אורחים.

...

הנתבעת טוענת כי התובעת ובעלה הגיעו באיחור מבלי להודיע ולו היו מגיעים בזמן לא היו להם תלונות כי היו מופנים למלון טוב יותר עם יתר הצרכנים שהגיעו והופנו למלון החלופי, שם היו בסופו של דבר התובעת ובעלה.

אני סבורה כי הצעת הפשרה של הנתבעת הייתה ראויה גם ראויה שלצערי לא יצאה אל הפועל עקב דרישה מצד הנתבעת מהתובעת לשלם כ-1300 ₪ עבור תחלופת היחידה.

אני סבורה כי בשל כך לא הייתה צריכה הנתבעת להגיע לבית המשפט , כל שכן מדובר בלקוחה ותיקה בגיל הזהב, והיה מקום לוותר על דרישה זו – גם לפנים משורת הדין.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים שצריכים לעניין, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2600 ₪ עבור עגמת נפש ונסיעות (שלא נתמכו בקבלות אולם לא הייתה מחלוקת כי היה צורך להיזקק להסעה – בין אם בתשלום ובין אם כרוכה באי נוחות בדמות המתנה ותלות בשאטל) וכן סך של 450 ₪ הוצאות משפט.

השופטת י. שבח: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בתא 17079-02-14 מיום 17.12.2020, אשר ניתן ע"י כבוד השופטת סג"נ לימור רייך, לפיו התקבלה תביעת הפיצויים שהגיש המשיב 1 בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 19.02.2012 ונפסק לזכותו פיצוי בסך 1,309,008 ₪ בנכוי תשלומי מל"ל בסך 659,379 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד. אף התקבלה תביעת השבוב של המוסד לביטוח לאומי תוך חיוב המערערות לשפותו בסך של 553,878 ₪ בגין החלק היחסי בגימלאות המשולמות למשיב 1.

המערערת 1 שימשה כקבלנית הראשית שהופקדה על מלאכת השפוץ של מלון אדיב בתל אביב (להלן- דניה סיבוס וגם הקבלנית וכן: המלון).

...

אני סבורה שחלקו של המעביד גדול מזה של הקבלנית, עם זאת, "כאשר מתעורר ספק באיזה סוג מקרים מדובר או מקום בו קיים קושי בחלוקת הנזק בין המעוולים-הנתבעים, הנטל להוכיח כי הנזק שנגרם ניתן לחלוקה מוטל על המעוולים, ואם לא יעמדו בנטל הם יחובו ביחד ולחוד לכל הנזק שנגרם (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.2006) (להלן: עניין עירית חיפה)" (ע"א 7008/09 אל רחים נ' אל קאדר, פסקה 38).

יונה אטדגי, שופט התוצאה על דעת כלל חברי המותב, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהאחריות בין המערערת לבין משיב 3 תחולק באופן שווה, קרי המעביד- 50% והקבלנית - 50%, והפיצוי ישולם בהתאם.

עוד אנו קובעים כי חלף הסכום הקבוע בסעיף 118 לפסק דינו של בית משפט קמא (461,565 ₪) יבוא הסכום 329,689 ₪, וחיוב שכר הטרחה יתוקן בהתאמה.

הכשרה הגישה גם חוות דעת מהנדס מר יובל יחזקאל על מנת לתמוך בטענה ולפיה אין מקום לידרוש פיצוי בגין אובדן הכנסה ל- 100 ימים כנטען בכתב התביעה אלא משך הזמן שנידרש לתובעת לצורך שקום העבודות הוא כ- 50 ימי עבודה.

התובעת ביקשה להורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק כיוון שבמכתב הדחייה לא נטען דבר בנוגע למשך זמן שנידרש לשפוץ המלון.

...

אינני סבורה כי בכל מקרה שבו מוגשת דרישה לתגמולי ביטוח והיא נדחית בשל היעדר כיסוי ביטוחי / היעדר חבות, תצטרך חברת הביטוח לבסס דחיית הדרישה בחוות דעת מומחים בנוגע לגובה הנזק.

בדיוק לצורך כך נקבע כי שיעור דמי נזק תמיד יהיה שנוי במחלוקת ובבית משפט יוכלו בעלי הדין להידרש לעניין זה. ניתן כמובן לאפשר למשיבה – התובעת להגיש חוות דעת נגדית מטעמה ו/או ראיה אחרת בנוגע לנזק, הגם שכבר הגישה ראיותיה, אך אני סבורה כי אין זה המקרה שהצדיק הוצאתה של חוות הדעת מהתיק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.