תביעת פיצויים על רעש עקב הפעלת אזעקה חוזרת

לפניי תביעה כספית במסגרתה עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסך של – 30,000 ₪, שזה הסכום המוערך על ידם כפצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך שבמהלך חתונתם שנערכה ביום 23.9.14 בגן האירועים הנקרא "הגן השקוף" בקבוץ שפיים (להלן: "גן האירועים"), פרצה שריפה במטבח גן האירועים, הופעלה אזעקה שצפירותיה נמשכו כשעה, זמן של כשעה נידרש לנתבעים עד לכיבוי השריפה, דבר שגרם להפרעה ולפגיעה ממשית למהלך החתונה כולה וכטענת התובעים בתביעתם: "במהלך החתונה, כשעה לאחר שהאורחים ניכנסו לאולם, החל להשמע ציפצוף חזק מגלאי העשן שהתריע על שריפה. הצפצוף הפריע למהלך התקין של החתונה – הוא העיב על המוזיקה וקלקל אותה. שלושה בני מישפחה ניגנו לכבודנו והצפצוף הפריע וקלקל את השירה והנגינה כך שלא היה ניתן לשמוע את השירים. מספר אורחים התלוננו בפנינו שהצפצוף מפריע להם ואורחים אחרים נבהלו כי חששו משריפה, הם הפסיקו לאכול ויצאו מן האולם... הצפצוף נמשך כשעה והפריע מאוד לחתונה. המהלך החתונה הרגשנו רע מאוד בקשר לכך... גם בסרטוני הווידיאו שקיבלנו שומעים את הצפצוף בברור ואנחנו מצרפים דוגמא לתביעה זו. עד היום קשה לנו לראות את הסרטונים של החתונה בגלל התחושה שליוותה אותנו באותו יום. עוגמת הנפש שהייתה והנה מאוד גדולה עבורנו". עוד טענו התובעים כי אף שהובטח להם שהשירותים העומדים לרשות המשתתפים בחתונה יהיו נקיים ואיש ניקיון יהיה צמוד לשירותים אלו במהלך ארוע החתונה על מנת להשגיח על ניקיונם – לא עמדו הנתבעים בהתחייבותם זו וכפי שציינו זאת התובעים בתביעתם "מר איציק סויסה, מנהל גן האירועים, הבטיח באופן אישי שהשירותים יהיו נקיים ויהיה איש ניקיון צמוד לשירותים במהלך הארוע. כמו כן, הבטיח שלא יהיה מחסור בנייר טואלט, לא היה כלל סבון כחול, לא היה איש ניקיון, ניירות לידיים היו זרוקים על הריצפה ובשביל המוביל לשירותים קיבלנו מספר תלונות על כך, במהלך הארוע לצערנו נאלצנו להתעסק בזה ואף לאסוף בעצמנו ניירות במקום להנות מהערב". נתבעת 1 עתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה בציינה שלא קיימת יריבות בינה לבין התובעים.

התובעים עתרו לידון בתביעתם בהיעדר נתבעת 3 ובציינם "הוזמנו להיום לשעה 12:30. השעה עתה 13:12. נתבעת 3, צל הדומים 2009 בע"מ הוזמנה כדין לישיבת היום ולא התייצבה לדיון ולכן אני מבקשת לידון בהיעדרה". בית המשפט נעתר לבקשתם ובהחלטתו מיום 10.5.17 קבע כדלקמן: "הדיון נקבע להיום לשעה 12:30. השעה עתה 13:12. עיון ברשומי מחשב בית משפט מלמד שיש אישור מסירה לזימון נתבעת 3, צל הדומים 2009 בע"מ לדיון שנקבע להיום. נתבעת 3 לא התייצבה ולכן אני מחליטה לידון בהיעדרה". עדה מטעם התובעים, גב' יצחקי חגית, פרטה בעדותה את מהלך השתלשלות האירועים בציינה כדלקמן: "אני חוזרת על כל האמור בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו לתביעה ומבקשת להוסיף את הדברים הבאים: בשנת 2014 חתמו אני ובעלי על הסכם מול נתבעת 2 וצירפנו את הסכם ההיתקשרות על כל פרטיו לתביעה. הוחלט בהסכם שאיזי ווד יעזרו לנו בכל מה שנידרש לאירגון החתונה. הוחלט שנערוך את הארוע ב"גן השקוף" שבקיבוץ שפיים.

חשוב לי לציין שאימא של החתן היתקשרה למכבי אש והיא לא יכלה לשמוע אותם בגלל הרעש של האזעקה ובסוף היא נכנסה למטבח בעצמה וראתה את האש דולקת.

...

האחריות לשריפה שפרצה במטבח נתבעת 1 שהופעל על ידי נתבעת 3 במועד חתונת התובעים אינה מוטלת על נתבעת 2, ומשכך תביעת התובעים שהוגשה כנגד נתבעת 2 – נדחית.

לסיכום, קובעת אני שכל אחת מהנתבעות 1 ו-3 אחראית לקרות השריפה במטבח נתבעת 1 שבגן האירועים במועד בו התקיימה במקום חתונת התובעים בתאריך 23.9.14 , זאת בחלקים שווים ביניהן.

תביעת התובעים שהוגשה כנגד נתבעת 2 - נדחית ללא צו להוצאות.

שוכנעתי שהנתבעת קיימה את חובתה ע"פ ההסכם ובנגוד לטענת התובע ,לא בכל מקרה הייתה אמורה להיתקשר אליו במקרה של אזעקה, אלא כאמור בסעיף 20ג' להסכם, תודיע למנוי רק "במידת הצורך". במקרה שהסייר לא מגלה כל סימנים מחשידים לפריצה, אש או כיוב', אין צורך להודיע לבעלים ויש לקבל את הטענה כי האזעקות הרבה פעמים מופעלות מחמת נגיעה של עכברים חולדות וכיוב' ובהיעדר סימנים מחשידים, אין צורך להטריח בכל פעם, את המנויים עצמם.

וראו עדות הסייר, עת נישאל האם יכול היה לבדוק רעש או כל כניסה או כל גישה לחנות והשיב: "במקום הספציפי של החנות אי אפשר לדעת, החנות מוקפת עסקים מסביב, חנויות, חומה מאחורה, עשיתי סיבוב ראיתי שלא ניתן להגיע, ולא יכולתי לדעת שנכנסו מאחורה" (עמ' 22 שורות 24-23).

באותו מקרה ציין המומחה כי המערכת שם מזהה בן אדם,חתול ,עכבר, בתוך 4 דקות, מפסיקה לעבוד ושולחת קריאת רגיעה למוקד ואז זה אומר שהמערכת חוזרת לסטנד ביי-דרוכה וכי ברגע שאין קריאת רגיעה, המשמעות היא שאירעה חבלה במערכת או תקלה.

וראה גם ת.א. (מחוזי ת"א)1924/95 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ, עמ' 9 לפסק הדין: "אין חולק כי המשיבה אינה חברת ביטוח והשירותים שניתנים על ידה אינם שירות של פיצוי מנוי כנגד פגיעה או נזק לרכושו. דמי המנוי משתלמים למשיבה תמורת אספקת מערכות אזעקה ושרותי מוקד, על כן יש לשים גבולות לחבותה של המשיבה וכאשר מוכח כי פעלה היא על פי התחייבויותיה, אין לאפשר עילת תביעה כנגדה, לא על ידי המנוי ולא על ידי מבטחו, כחליפו. אשר לשעור החבות, במידה והמשיבה התרשלה בקיום ההסכם, על הסיכון שהמשיבה נוטלת על עצמה לעמוד ביחס סביר לדמי השרות אותם היא מקבלת, אחרת לא תוכל לספק את שירותיה לציבור במחיר שווה לכל נפש. בפסקי הדין שלעיל אומץ שיעור הפצוי המשתווה ל"דמי השרות החודשיים כפול 60" ונראה לנו כי זוהי תיקרת פיצוי סבירה.

שירותי חברות אלו ניתנים רק לאחר תחילת ארוע הפריצה (עם הפעלת האזעקה) והן אף אינן מספקות שירותי ביטוח ,לפיכך התנאי המגביל את הפצוי כאמור הנו סביר ואילו רצתה התובעת להבטיח פיצוי במקרה של פריצה ביחס לשווי הגניבה, הייתה צריכה לדאוג לביטוח מתאים לחנות.

...

התובעת לא הציגה כל נתונים המצדיקים סטייה מן המסקנה שאושרה כאמור בפסיקה, שאין המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

לפיכך,הפיצוי שהיה נפסק, אילו הייתה התביעה מתקבלת, היה לכל היותר 60 פעם דמי מנוי (120) סה"כ: 7,200 ₪ בלבד.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

לו הייתה התביעה מנוסחת בצרוף סעד חלופי לאכיפה, בדמות תביעת פיצויים בגין ביטול החוזה שלא כדין, יכול היה בית המשפט להתייחס לעניין מהות ההפרות, טיב הביטול וגובה הנזקים.

כעולה מתצהיר התובע, מדובר בהתנכלות חוזרת ונשנית של ריביירה, למשל בכך שהנתבע ביקש לפטר את מזכירת התובע, למרות הוראה חוזית לעניין זה, בכך שהנתבע הפנה את שיחות הטלפון הנכנסות לפרויקט ממספר הטלפון של התובע אל הנתבע, על מנת לעקוף התובע, ועוד.

הנתבעים טענו שהתובע העמיד גנרטור בלובי המרכזי של הפרויקט אשר גרם למפגעי רעש, עשן ופיח בלובי ובשאר הפרויקט ואף הפעיל את מערכת אזעקת האש בבניין.

כב' השופטת חיות התייחסה לעניין זה של מערכת יחסים ייחודית לגבי הסכמי הפצה המחייבת אמון וקבעה כדלקמן: "...מערכת היחסים בין קרסו ללוי עוגנה בהסכם הפצה, שהנו מסוג החוזים אשר לגביהם נפסק כי הם מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים... ...על כן, צדק בית המשפט בדחותו במקרה דנן את הבקשה למתן סעד זמני וזאת בהתאם להלכה לפיה, ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שתוף פעולה עסקי ביניהם בנגוד לרצונו של מי מהם, והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני, כי אם סעד של פיצוי כספי... ...ייאמר כי אם בסופו של יום תיתקבל עמדתה של לוי באשר לאופן היתנהלותה של קרסו, ניתן יהיה לפצותה על כך בכסף" (רע"א 7246/11 - חיים לוי סוכנות רכב בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ, (16/01/2012) ור' באופן דומה: רע"א 3031/97, ארז שיווק והפצה נ' ש. שמיע בע"מ (04/06/1997) וכן: רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 (20.1.13)).

...

שוכנעתי מהתנהלות הצדדים, כי מדובר באותו מקרה חריג בו אכיפת החוזה היא בלתי אפשרית.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי החוזה בוטל שלא כדין, אולם אינני מורה על אכיפתו.

בנסיבות העניין, אני קובע עוד כי התנאים וההסכמות שנקבעו ע"י הצדדים בהסכם הביניים מיום 24.10.13, אשר קיבל תוקף של החלטה, ימשיכו לעמוד בתוקפם עד ליום 1.12.14, על מנת לאפשר לצדדים לשקול את עמדתם מבלי שיהיה שינוי בנסיבות.

מונחות בפניי תביעה ושתי תביעות שכנגד הנסובות סביב שתי מערכות הסכמים, האחת של התובעת מול הנתבעת 1, והשנייה של התובעת מול נתבעים 2 ו-3, שעניינן הפעלת בית קפה ואירועים ב"בית לורנץ" בתל אביב כשהצדדים מטיחים אחד כלפי השני טענות בדבר הפרות ההסכמים ובהתאם טוענים לפצוי והשבה.

הפרת ההסכמים - כנטען בכתב ההגנה חזרה וטענה שכטר, בתביעה שכנגד, כי עמית היא זו שהפרה את ההסכמים בין הצדדים, כשבמרכז ההפרה נטען לאי הפעלת בית הקפה בהתאם להסכם ועריכת אירועים בנגוד להסכמות ולדין תוך גרימת מיטרדי רעש וריח לשכנים.

לאור ההפרות הנטענות, עתרה שכטר לקבלת פיצויים על נזקיה, כדלקמן: הפרש דמי שכירות - בסך של 177,781 ₪ לתקופה שמחודש ינואר 2016 ועד חודש דצמבר 2017, כמפורט להלן: (1) מחודש ינואר 2016 (מועד פינוי הנכס על ידי עמית) ועד ליום 15.8.16, אז נמצא שוכר חדש בנכס- סך של 10,000 ₪ לחודש כפול 7.5 חודשים, ובסה"כ 75,000 ₪; (2) מיום 15.8.16 ועד לחודש דצמבר 2016 - סך של 3,500 ₪ לחודש בגין ההפרש בין גובה דמי השכירות להם הייתה מחויבת עמית (10,000 ₪ לחודש), על פי ההסכם עימה, לבין גובה דמי השכירות שנקבעו אל מול השוכר החדש (6,500 ₪ לחודש).

טענת עמית, כי רק לאחר חתימת הסכם העברת הזכויות התברר לה, כי ניתן יהיה אולי לקבל רישיון לניהול קפיטריה ולא לבית קפה, נתון שהוסתר ממנה, אף היא דינה להדחות, מאחר שבהסכם השכירות, המהוה חלק ממסכת ההסכמים בין הצדדים, צוין במפורש כי השכירות היא לצורך הפעלת "קפיטריה/בית קפה", וגם מטעם זה יש לדחות הטענה בדבר מצג שוא.

(תקלת האזעקה שחזרה פעמיים, ניקיון, שמירת שבת וכו) כמו כן, מצ"ב המייל ששלחה סשה גם בעקבות ארוע טעימות שנערך ולאחריו לא התבצע ניקיון כראוי.

זאת ועוד, גם לאחר הודעות הביטול ההדדיות, שנשלחו בחודש דצמבר 2015, והגעת הצדדים להסכמות על אופן ניהול האירועים בתקופה שעד לסיום ההיתקשרות, ועל אף שקיננה בקרב שכטר התקווה כי ניתן יהיה להמשיך הפעילות המשותפת, המשיכה עמית להפר, בין השאר, את מיגבלת השמעת המוסיקה, כפי שמפורט בסעיף 6 למכתב מיום 24.2.16 אותו שלחה שכטר לעמית כשהיא חוזרת ומציינת בפניה, כי היא ממשיכה ליצר מטרדים נוספים לשכנים (ראו מוצג 80 למוצגי עמית).

...

הנני מורה לעמית לשלם לעלמה סך של סך של 528,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

עמית - שכטר תביעת עמית נגד שכטר נדחית למעט זכאותה של עמית לקבל החזר השקעותיה בנכס, בסך של 178,000 ₪.

התביעה שכנגד שהגישה שכטר כנגד עמית – נדחית.

מדברי המפרק עולה כי לאחר חודשיים של פעילות, בהן פעלה התובעת באמצעותו לגבות את הכספים להם הייתה זכאית מלקוחותיה, תוך שיחרור סחורותיהן שאוחסנו במחסניה, הסתיימה הפעלתה העסקית, ובשלב זה היתנהלותה, במסגרת הליכי הפרוק, היא לגביית יתרת החובות ובכלל זה באמצעות תובענה זו. במועד הרלוואנטי לארוע שלפניי, מחסני התובעת בוטחו על ידי הנתבעת בפוליסה מספר 15/001/201/1003211, שתוקפה מיום 10.2.2015 ועד יום 30.4.2015, תמורת פרמיה בסכום של 26,310 ₪.

בכתב התביעה מתואר כי הפריצה התגלתה במוצאי שבת, ביום 14.2.2015, שעה ששומר שהגיע למקום והחליף את חברו במשמרת, שמע רעשים מכיוון שער המחסן החופשי.

הנתבעת הוסיפה, כי התובעת בוטחה בפוליסה חדשה, אשר הוצאה על פי דרישת מפרק התובעת, וזאת רק משום שהופעל עליה "לחץ רב". הנתבעת ציינה, כי אין מדובר "בפוליסת המשך", אלא על פוליסה חדשה.

מטעמים אלה, סברה הנתבעת, כי דין התובענה להדחות, וכי בכל מקרה הפצוי על פי הפוליסה כפוף לסכום הביטוח וההשתתפות העצמית הקבועים בה. לשלמות התמונה אוסיף ואציין, כי כתב הגנת הנתבעת תוקן לראשונה, נוכח החלטתי מיום 28.2.2018.

עוד צוין, כי ביום 6.8.2013 הודיעה צוות 3 בכתב לתובעת, כי בשל תקלות חוזרות ונישנות במערכת האזעקה, אשר גרמו לאזעקות שוא מרובות, "סוכם עם התובעת שעד לטפול בתקלה יינתן שירות טלפוני בלבד" (סיפא סעיף 5ל לתצהיר).

...

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 1,541,927 ₪.

ההודעה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית.

המפרק ניהל את התובענה עבור החברה ובמלוא הצניעות אני סבורה כי שכר הטרחה שנקבע לפני תחילת ההליכים הוא ראוי, בהתחשב בהיקף ההליך המתואר לעיל.