תביעת פיצויים על פגיעה בעבודה: הכרה בצוואר וידיים

המומחה העריך את דרגת נכותו של התובע בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שדרה צוארי בשיעור של 5%, לפי תקנה 36(5)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "התקנות").

התאונה הוכרה אף כתאונת עבודה, לתובע נקבעה נכות נוירולוגית בשיעור 10% בגין פגיעה ביד שמאל ונכות אורתופדית בשיעור 5%.

הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו.

ייצוג במל"ל ב"כ התובע עותר לפצוי בגין תשלום שכ"ט בגין ייצוג במל"ל, דהיינו גם על הסכומים שלא נפסקו בפועל במסגרת התיק שבפני, בטענה שחב' הביטוח הרויחה מהפנייה למל"ל והפנה לת"א 65775-06-15 פלונית נ' הפניקס, שם נקבע כי התובעת זכאית לשיפוי עבור הוצאות ייצוג על ידי עו"ד בתביעה מול המל"ל. הפרשנות הנהוגה כיום של בית המשפט העליון לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הנה כי אין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד נוסף בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי המנוכים מסך הפיצויים (ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3)602).

...

לאור האמור והמפורט לעיל אני קובע כי התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין סיום העסקתו בתע"ש. ראשית, הדבר עולה מפרוטוקול השימוע וממכתב הפיטורים, שם צויינו טעמים מהותיים שהובילו לסיום העסקתו [עמ' 91-95 למוצגי התובע], שנית, לאור אופי הנכות המורכב משברי נכויות שלא היה בהם כדי למנוע את המשך עבודתו כמעצב תעשייתי, שלישית, עוד קודם לתאונה התובע הקים עסק של הכנת בני נוער לשירות הצבאי, עסק שהיקפו גדל ללא קשר לתאונה, ואף הפך להיות עסקו היחיד של התובע, לאחר פיטוריו, וזאת מתוך רצונו של התובע לבחור בסוג עיסוק זה כעיסוק עיקרי, רביעית, יש קושי לקבל את טענת התובע כי נכותו ומגבלותיו מהתאונה פגעו בעיסוקו כמעצב תעשייתי כאשר האלטרנטיבה אותה בחר הינה בעיסוק המצריך מינה וביה פעולות פיזיות והתובע אף נוהג להתאמן באופן יומיומי ולרוץ 10 ק"מ, דבר המעיד על העדר מגבלה תפקודית נכרת הנובעת מהתאונה, ובכל אופן, לא כזו המצדיקה קביעת נכות תפקודית מעבר לנכות הרפואית שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט.

בנסיבות שתוארו ובשים לב לגריעה בפועל משכרו של התובע, שוכנעתי כי לפחות חלק מן הגריעה נובע מפגיעתו בתאונה.

מכאן, לא ראיתי מקום להעתר לבקשת ב"כ התובע ברכיב זה. ניכויים ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי לתובע שולמו דמי פגיעה בסכום של 37,067 ₪ , ותגמולים בסכום של 180,825 ₪ (ראה נ/1).

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 130,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 360,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות וניידות 2,000 ₪ כאב וסבל 20,494 ₪ סך נזקי התובע 522,494 ₪ ניכויים 247,700 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 274,794 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

לפניי תביעת התובעת, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שארעה ביום 23.12.2013 (להלן: "התאונה"), בעת שנהגה ברכב מספר רשוי 42-808-75 (להלן: "הרכב") היתנגש בה רכב אחר.

ראו בעיניין זה גם דברי ב"כ הנתבעת במסגרת הסיכומים: "בהסתכלות על התיק ממעוף הציפור, יש כאן תובעת צעירה עם פגיעה צוארית, נקבעה לה במל"ל נכות 5% פלוס 5% שתי הנכויות בקשר לצואר, הגבלה קלה בתנועות הצואר והקרנה של כאב לכתף ויד שמאל שהיא לא ידה הדומינאנטית... עבר רפואי אין לה, יש ממצא של בלט דיסק שהיה בסמוך לאחר התאונה, אז יכול להיות שזו הנכות שלה, אנו לא חולקים על זה..." (ההדגשה שלי, ע.ר.).

הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע הספציפי.

בהיתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת, בעובדה כי התובעת לא קיבלה עזרה מקצועית בשכר; העובדה שמדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובעת, בגין ראש נזק זה, סך של 10,000 ₪ על דרך של אומדנה, כאשר הסכום נכון למועד מתן פסק הדין.

...

כאמור, סופו של דבר, מצאתי בענייננו שניתן לבסס את ההכרעה על עדות התובעת, שהתבססה על תיעוד רפואי רב המשקף את מצבה הרפואי.

ניכויים בהתאם להסכמת הצדדים, סכום הניכויים, בערכי קרן יעמוד על 58,448 ₪ בחלוקה כדלקמן: 6,730 ₪ - דמי פגיעה; 51,718 ₪ - מענק נכות; סיכום כללי מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת סכומי כסף כדלקמן: כאב וסבל 18,784 ₪ הפסד השתכרות לעבר * 112,910 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 418,391 ₪ הפסד פנסיה * 66,413 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר 25,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד 50,000 ₪ סה"כ 701,498 ₪ ניכויים 58,448 ₪ - סה"כ לאחר הפחתת ניכויים 643,050 ₪ * הפסד ההשתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר אינם כוללים שערוך (הפרשי הצמדה וריבית כחוק), שיבוצע ע"י הצדדים בפסיקתא שתוגש לחתימתי.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,200 ש"ח. כל הסכומים המפורטים בסעיף זה הינם נכונים למועד מתן פסק הדין (למעט שערוך הפסד השתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר).

לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים בסעיף 25 וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עניינו של פסק דין זה הנו בתביעת התובעת לפצוי בגין ניזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

יום לאחר התאונה, פנתה התובעת למוקד רפואי של קופת החולים בה היא חברה, שם אובחנה לאחר בדיקתה כסובלת, בין היתר, מרגישות במישוש במצח ימין, רגישות במישוש בשרירי הצואר, גב תחתון ויד ימין.

בבואי לבחון את שאלת נכותה התפקודית של התובעת במקרה דנן ועל בסיס התמונה התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, הרי שעולה כי התובעת אמנם שבה לעיסוקה בתחום הנהלת החשבונות לאחר התאונה, אם כי השתכנעתי מעדותה כי השפעות התאונה באו לידי ביטוי בהגבלה של אגודל כף יד שמאל על העבודה במקלדת (ר' 3 שו' 6-7 לתמליל ישיבת ההוכחות) ובהפחתה בתדירות ביצוע נסיעות עצמאיות כחלק מהשפעת התאונה עליה (ר' ע' 3 שו' 26-27 לתמליל ישיבת ההוכחות).

הוצאות רפואיות; הגם שמדובר בתאונת עבודה שהוכרה על-ידי המל"ל, לא כל ההוצאות שניזוק שפגיעתו הוכרה כתאונת עבודה מוחזרות על-ידי גוף זה. במקרה דנן, הגם שב"כ התובעת הודה בסיכומיו כי אין בנמצא קבלות שנשתמרו על ידי התובעת (ר' ע' 8 שו' 13-14 לתמליל ישיבת ההוכחות), הרי שבהתחשב בסבירות לקיומן של הוצאות (כולל הוצאות נילוות או בגין הישתתפות עצמית לחלק מהטיפולים) ועלות נסיעות על רקע הטיפולים להם נזקקה התובעת בעקבות הפגיעות במישור האורתופדי (וכפי שעולה שאכן נזקקה להם בפועל בתחום הפיזיותרפיה/דיקור/כירופרקטיקה; ר' "ת/3" לתיק מוצגי התובעת) וכן במישור הנפשי (ובכלל זה בגין הטיפול התרופתי עליו העידה התובעת; ר' ע' 6 שו' 13-25 לתמליל ישיבת ההוכחות וכן האמור בע' 4 לפרוטוקול ישיבת במל"ל מיום 16/2/21) ושלא נשתמרה האסמכתא להוצאתן בפועל, הנני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪.

...

המסקנה אליה אני מגיעה מכלל האמור הינה שאין מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית חופפת את הנכות התפקודית.

על רקע האמור, אפנה עתה לבחינת הפיצוי במסגרת ראשי הנזק : הפסדי שכר לעבר: לתובעת נקבעו ע"י המל"ל 3 חודשי אי כושר ולאחר מכן לא שבה לעבודתה, שולמו לה תגמןלים בגין הליך סיום העסקה.

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 127,096 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעת.

לפני תביעה לפצוי ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 10.7.2014, במהלך עבודתו במפעל הנתבעת 1; הארוע בו ניפצע התובע הוא תאונת עבודה שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

התאונה הסבה לו חבלה ממשית בכף ידו השמאלית, שאינה ידו השולטנית: קטיעה מלאה של אצבע 2, קטיעה חלקית באצבע 4, חתך הקפי עם שבר פריקה ושבר בצואר המסרק באצבע 1, פצעים שטחיים מרוסקים באצבע 3 וחתך דורסלי בשורש כף היד.

מהלך הבירור לכתב-התביעה שהוגש בפתיחת ההליך צורפו חוות-דעת רפואיות: חוות-דעת בתחום הפסיכיאטרי של ד"ר מחמוד ג'בארין מיום 10.10.2015, לפיה נותרה לתובע נכות נפשית בשיעור 30% לצמיתות שנובעת מהתאונה (להלן חוו"ד ד"ר ג'בארין), וחוות-דעת שנתן ד"ר ערן לין, אורתופד מנתח וכירורג כף יד, בתאריך 21.3.2019, לפיה הפגיעה שנגרמה לתובע בתאונה מזכה אותו בנכות אורתופדית בשיעור 40% לצמיתות במשוקלל (להלן חוו"ד ד"ר לין).

...

הנתבעים ישלמו לתובע סך 125,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בגין אגרה בסך 712 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה (11.11.2019) עד יום פסק-הדין ובצירוף שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 29,250 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

הנתבעים ישלמו לאוצר המדינה סך של 5,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובע את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא להם פסק-הדין; סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

לפני בקשת הנתבעת מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ח – 1975 (להלן – הפלת"ד), להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) בנוגע לנכות האורתופדית שנותרה לתובע, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הנכות שנותרה, אם נותרה, לתובע.

הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה, שהתקבלה והעניין הוחזר לועדות הרפואיות של המל"ל. וועדה רפואית נוספת מדרגה ראשונה, שדנה בעתירת התובע לקבו לו נכות בגין פגימה בגב התחתון, קבעה, בהחלטתה מיום 08/07/19, כי לתובע קיימת נכות בגין מיגבלת תנועה בגב תחתון בשיעור של 10%, כאשר נוכח עברו הרפואי העשיר ביחס לגב התחתון, רק מחצית מהנכות משויכת לתאונה הראשונה.

התובע הסביר כי הועדה לעררים שדנה בליקוי בצואר היתה מודעת לתאונה השנייה, ולראיה המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה השנייה כתאונת עבודה וזאת כחודשיים לפני שהיתכנסה הועדה לעררים שדנה בליקוי בצואר בגין התאונה הראשונה.

לחילופין הוסיף התובע וטען, כי גם אם הועדה לעררים, שדנה בליקוי בצואר, לא היתה מודעת לתאונה השנייה, עדיין אין לתאונה זו כל רלוונטיות שכן בתאונה השנייה הפגיעה היתה בכתף ימין ושורש כף יד ימין, ולא בצואר, הכל כעולה משלל מסמכים שנערכו סמוך לאחר התאונה, לרבות החלטה של וועדה רפואית של המל"ל שהכירה בפגימות בכתף ימין ושורש כף יד ימין, ולא בפגימה בצואר, בעקבות התאונה מיום 08/06/20.

...

לטענת התובע, דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להידחות.

סבורני, כי התיעוד האמור הוא רלוואנטי ויכול שהיה מביא את הוועדה הרפואית שדנה בליקוי בצוואר למסקנה אחרת מזו אליה הגיעה לו היתה הוועדה חשופה למסמך האמור, הן בהיבט של שיעור הנכות הכולל והן בהיבט של שייכותה של הנכות כולה לתאונה הראשונה.

לפיכך, שוכנעתי, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים שדנה בליקוי בצוואר.

על כן, אני מקבל באופן חלקי את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור וזאת רק ביחס לשאלת השפעת התאונה השנייה על שיעור הנכות בצוואר: האם הנכות גדלה והאם היא משויכת, כולה או חלקה, גם לתאונה השנייה ולא רק לתאונה הראשונה.