לפי המתואר בכתב התביעה, התובעים היו מעוניינים להזמין עבודות נגרות מאת הנתבע; התובעים פנו לנתבע ובקשו הצעת מחיר למטבח במראה כפרי מעץ מלא (דגם "פרובנס"), ובמסגרת פגישה עם הנתבע, ביקשו הצעת מחיר לייצור ריהוט לחדר ילדים, הכוללת ארון בגדים, מיטה ושולחן כתיבה.
לדברי הנתבע, לאחר מספר פגישות עם הנתבעים, ולאחר מדידות ותכנון מטבח, סוכם בין הצדדים על הזמנת ארונות מטבח בעלות של 28,000 ש"ח, כאשר המקדמה אמורה הייתה לשרת את הזמנת ארונות המטבח, ורק לאחר מכן הוזמן ארון הזזה, לגביו הועלו הטענות.
מדובר בארון גדול מידות וכבד, וככל שהוצג פגום בתוך בית התובעים, משמעות קבלת הטענה הנה כי התובעים גררו את הארון אל מחוץ לדירה, הותירו אותו בחוץ על מנת שיינזק והשיבו אותו פנימה לצורך התצלום, לא השתנעתי כי יש דבר בטענות הנתבע בהקשר זה.
נותרנו, אם כן, עם שאלת הזמנת ארונות המטבח; התובעים טענו כי רצו לקבל הצעת מחיר ולא הזמינו את המטבח בפועל, לדברי התובע "הוא היה אמור להעביר לפני שאני מאשר להרכיב את המטבח שיראה לי דוגמאות של המטבח, הייתה סקיצה, עדיין לא היינו סגורים, רצינו לראות ולסגור סופית" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 15.1.2015, שורה 16 ואילך).
זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העקרון, כי מטרת הפצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר.
...
הוא לא הציג סקיצה, תרשים תכנית ביצוע למשטח; הנתבע לא הציג הזמנת עבודה, הוראה לייצור; הנתבע טען שרכש חומרי גלם ספציפיים לביצוע אותה עבודה, אולם לא הציג פרטי חומרי הגלם, תעודות משלוח או כל תיעוד אחר; הנתבע סבור שיש לחייב את התובעים בעלות חומרי הגלם למטבח שלגביו לא הוצגה הצעת מחיר, תכנית ביצוע, קבלות ותעודות משלוח בגין רכישת חומרי גלם; גם אם הייתי מגיע למסקנה כי המטבח הוזמן (ואני סבור כי במקרה דנן, לא היה מפגש רצונות), הרי שהנתבע כלל לא הוכיח כי שינה מצבו בהתבסס על אותה הזמנה, מה גם שתיעוד או הוכחה להזמנה, כלל אינו קיים.
בכל הנוגע לשאלת עגמת הנפש הנטענת, סבורני כי יש לדחות את התובענה ברכיב זה, לאור הפרופורציה בין הסכום שבמחלוקת לבין הסכום שנתבע כעגמת נפש - נזק בלתי ממוני.
סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך 5,000 ש"ח בצירוף אגרת התביעה אשר שולמה בסך 81 ש"ח.
ניתן לערער על פסק הדין, ברשות בית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים מקבלתו.