תביעת פיצויים על איחור אוטובוס

זוהי תביעה לפיצויים בשל איחור ביציאת אוטובוס המופעל על ידי הנתבעת.

...

כך, איני מקבלת את הטענה כי עומסי תנועה הינם בלתי צפויים ואין באפשרות הנתבעת למנוע אותם.

הנתבעת ציינה מספר פסקי דין בהם נדחו התביעות לפצוי בגין איחור קל של האוטובוס.

...

יוער כי הכרה בנזק עקיף 'רחוק' ללא תיחום ראוי של היקפו מרחיבה את טווח השתרעותה של האחריות הנזיקית, פורצת סכר להגשת תביעות רבות ומגוונות בגין נזק עקיף, שרכיביו יכולים להגיע לכדי אבסורד ושיהיה בהם בסופו של דבר כדי לייקר עלויות ביטוחיות בשל הצורך להכיל היקפי נזק אדירים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 1,000 ₪.

פתח דבר לפני תביעה קטנה, אשר עניינה איחור בהגעת אוטובוסים של הנתבעת לתחנה, וכן ארוע אלימות שהתרחש באוטובוס הנתבעת.

התובעת אמנם השמיעה הקלטה במסגרתה היא קובלת בפני נציגת הנתבעת על איחור של 45 דקות בהגעת האוטובוס מיום 22.1.18.

בהיתחשב בעובדה שהתובעת היתה בדרכה לבית, ולאור בחירת התובעת שלא לצמצם נזקיה ולנסוע בקוו חלופי מחד גיסא, ונוכח האיחור הניכר, על פני למעלה משעה, בהגעת האוטובוס לתחנת הביניים מאידך גיסא, אני מוצאת לנכון לפצות התובעת בגין האיחור בסך של 600 ₪.

...

בהתאם אני קובעת, כי קו 11 יצא מתחנת המוצא, היא התחנה המרכזית, באיחור של 12 דקות.

עם זאת, טען נציג הנתבעת, כי העיכוב בהגעת הקו נבע מאילוצים שלא היו תלויים בנתבעת, כתוצאה מאירוע משטרתי ומקיומו של חפץ חשוד שהביא לסגירת כביש למספר שעות, ובלשונו: "האירוע הזה נמשך יותר משעתיים והאזור ברמלה קטן מאו וכל אוטובוס 18 מטר וכולם עומדים ואף אחד לא זז. מדובר על אוטובוסים של אגד של קווים של מטרופולין. כל אלה עובדים באזור רמלה והיו תקועים בפקק וזה לא צפוי. כזה מתחיל להשתחרר לאחר שעתיים עד שמתחיל לזוז העסק לוקח המון זמן ויש מס' אירוע וזה לא משהו שהמצאנו לעצמנו" (עמ' 3, שורות 29 – 31, עמ' 4, שורות 1 – 2).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 900 ₪, וכן הוצאות ניהול ההליך בסך של 1,500 ₪.

לפניי תביעה לפצוי על סך של 10,000 ₪, שעילתה הנטענת הנה – נזק שנטען כי נגרם לתובעת בגין התנאים והקשיים שעברה בשדה התעופה ברומא, ללא אוכל, שתייה, תיקשורת ולינה - בלילה משך שעות ארוכות [בין 4.5 ל-6 שעות], וכן -בדרך מהמלון לשדה התעופה; זאת - לאחר שבגין איחור לטיסת הקישור שיצאה מרומא לארץ, נאלצו הנוסעים להמתין כ-12 שעות לטיסה הבאה שלקחה אותם לארץ.

אם כן, השאלה המרכזית שעומדת לפתחנו בתביעה זו, היא: האם על פי הדין, אכן כטענת הנתבעת - אין לתובעת בעניינינו זכות לפצוי מסוג כלשהוא, ולו – בגין שעות על הספסלים בשדה התעופה, ללא אוכל מים ותקשורת בשדה התעופה [בין 4.5 שעות ל-6 שעות – תלוי בגירסה], הלחצים בהגעה לשדה באוטובוסים עמוסים והעיכוב בקבלת המזוודה? כפי שאבהיר להלן, אני מוצא כי בגין הפרת תנאי הטיסה בעניינינו נגרם לתובעת נזק לא ממוני, בגין עגמת נפש, שאמנם - קשה לכמת את שיעורו.

...

נזכיר שוב את הוראתו של ס' 16 לחוק שירותי תעופה מ-2012, שאיננו שולל את זכות הנוסע שניזוק ממעשה או מחדל של המזיק להידרש להוראות כל דין; ונחזור לשאלה ששאלנו במקרה בו האמנה איננה מכילה את העילה והנזק הנטענים בענייננו – האם התובעת בענייננו זכאית לפיצויי בגין נזק לא ממוני - מחוץ לתחולת שני החוקים המרכזיים בענייני תעופה, כאמור? אם כן, מהי המדיניות המשפטית הנכונה במקרים כמו בענייננו? האם עלינו לדחות תובע שלולא הפטור שבחוק התובלה האווירית, עומד לזכותו סעד מזור מובהק בדין הכללי בישראל, מקום בו מצאנו שהתביעה איננה בעילה העולה מהאמנה!? דומה, שלאחר שניתן מענה לצורך ביציבות – בחקיקת חוק שירותי תעופה (למרבית המקרים הברורים והחוזרים), יהיה עלינו לשקול במקרים כאלה זה מול זה, את האינטרס של היציבות, פשטות ההליכים והוודאות – שנמצא ברובו אצל המוביל האווירי, למול האינטרס של הנוסע הבודד, שסבל סבל ועגמת נפש, ושחש כי בחרו להתעלם ממנו, רק משום שהחוק לכאורה מאפשר זאת? כאן, שוב, אחזור ואזכיר, כי על פי לשונו – ס' 16 לחוק שירותי תעופה מאפשר פניית התובע – לכל דין (ולא רק לאמנה); וכי הוא דין שנחקק מאוחר לחוק התובלה האווירית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 500 ₪, ותישא בהוצאות המשפט של התובעת בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סעיף 399(א) לתקנות התעבורה, בפרק השלישי "חובות בעל רישיון", שכותרתו "הפעלת שירות סדיר" קובע כי: "בעל רישיון קו יפעיל את השרות שעליו ניתן לו הרישיון באורח תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהיתחשב בצורכי הציבור". כדי לתמוך בטענתו כי בנסיבות הבקשה מגיעים לו ולחברי הקבוצה פיצויים, מפנה המבקש לפסקי דין שונים, רובם ככולם של בית המשפט לתביעות קטנות, שבהם נפסקו פיצויים לתובעים בשל איחורים של אוטובוסים.

" ובעמ' 9 ש' 1-25: "ש. כשדיברת על אירועים קודמים כתבת שנכשלה התמורה. עכשיו כאשר נשאלת הסברת שזה אובדן תמורה חלקי כי נסעת פעמיים במקום 4 וזה גם תלוי בשעות. בסעיף 9 אתה מדבר על איחורים באופן ספציפי ועל תאריכים אחרים 17-19.11. האם נגרמו לך רק איחורים או שהיו ימים שלא נסעת בכלל?

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח במידת הסבירות הנדרשת כי קיימת עילת תביעה למבקש, בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיו לפי העניין.

בנוסף לא שוכנעתי כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ולא שוכנעתי שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

משכך, הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית נדחית.