תביעת פיצויים על אובדן כושר עבודה מתאונת אופנוע

החברה לא תהיה אחראית לתשלומים על פי כסוי זה, אם אובדן כושר העבודה החלקי של המבוטח הנו תוצאה ישירה או עקיפה של מקרה בו זכאי המבוטח לפצוי על פי חוק הביטוח הלאומי, נספח ג' (ביטוח נפגעי עבודה) או כל חוק אחר שיבוא במקומו.

ברם, ברישא לכתב התביעה עמד התובע על "התשלומים המגיעים לו", ובסעיף 4 עמד התובע על דרישתו כי "במסגרת הפוליסה זכאי התובע לפצוי חודשי מהיום הראשון באובדן כושר עבודה מלא בסך של 6,300 ₪ לחודש ופצוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי העולה על 25% ונמוך מ-75%" (עוד לעניין זה ראו סעיף 19 לכתב התביעה), כאשר לכתב התביעה צורפה הרשימה המכילה בחובה את ההוראה בעיניין הפרנצ'יזה.

בעיניין מלכה נדון סעיף החרגה בפוליסה, במסגרתו נקבע כי "מוצהר ומוסכם בזה כי נספח נכות מלאה או חלקית עקב תאונה המצורף לפוליסה הנ"ל אינו מכסה מקרה של נכות שתיגרם למבוטח במישרין או בעקיפין עקב: גב תחתון ועמוד שדרה מותני". שם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי התאונה השניה ארעה באותו מנגנון פגיעה של התאונה הראשונה (הרמת ארגז/קרטון); וכי "ההחרגה חלה, וזאת מבלי להכריע בשאלה אם ההחרגה נוגעת למצב קיים או לכל פגיעה באיבר המוחרג. טעמינו לכך מיוסדים על נסיבות המקרה, אופי הפגיעה הנוספת, הקשר בין הפגיעה הקודמת לבין ההחמרה בעקבות הארוע החדש, כפי שהיא עולה מחוות הדעת של המומחים בתחום האורתופדיה, והעובדה שהנכות הנוספת היא באותו אזור בגב". מכל מקום, לא נטען על ידי הנתבעת וממילא לא הוכח על ידה, כי התאונה נשוא התביעה בעניינינו (נפילה מהאופנוע וחבלה ברגל ימין בעטיה של תאונת דרכים בין אופנוע לרכב אחר) ארעה באותו מנגנון שבו נפגע התובע בתאונה מיום 8.5.2011 (נפילה מסולם מגובה 2 וחבלה בברך ימין).

שכן באשר לתכלית הכללית של ביטוח מסוג אובדן כושר כבר נאמר כי "מטרתו של ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה היא להבטיח, כי אם יאבד המבוטח את יכולתו לעבוד ולהשתכר למחייתו עקב תאונה או מחלה, תשלם חברת הביטוח למבוטח פיצוי חודשי קבוע. תשלום זה אמור להבטיח למבוטח הכנסה חודשית קבועה, המהוה תחליף להכנסה מעבודה שהיה יכול לבצע אילמלא התאונה או המחלה שבעקבותיהן נשללה יכולתו להישתכר" (עניין חסון; עניין שרייבר); ולאחרונה ממש נקבע על ידי בית הדין הארצי ביחס לאותה הוראה ספציפית בסעיף 7 לנספח אכ"ע חלקי שהונפק על ידי חברת מגדל, כי "ההוראה דלעיל נובעת מההנחה לפיה התשלומים מהמוסד לביטוח לאומי עקב הנכות יספקו מענה הולם למבוטח" (עניין אקוקה, סע' 23).

...

בנוסף, נבקש להסיר מכשול מדרכנו, ונדגיש, כי לא מצאנו טעם של ממש בטענות הנתבעת בסעיפים 12 ו-13 לסיכומיה, מהן ניתן להבין לכאורה, כי נספח הפרנצ'יזה רלוונטי אך ורק כשמדובר באובדן כושר מוחלט.

שכן לא מצאנו עוגן לשוני לטענת הנתבעת בעניין.

סוף דבר נוכח כללם של דברים, דין התביעה להידחות.

בטופס הנ"ל נרשם בין היתר: "החלקה עם הקטנוע תוך כדי בלימה על מעבר חציה", שם המאשר: "שמעון אלמקייס - בעל החברה". ביום 18/11/13, התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, באמצעות ב"כ. לטופס התביעה צורף מכתב אשר ממנו עולה, כי הנתבע מסרב לחתום על טופס התביעה וזאת על אף שמסר לתובע טופס ב.ל. 250 וכמו גם, מסרב הנתבע למסור לתובע העתק של ביטוח חובה ורישיון רכב של האופנוע אשר היה מעורב בתאונה, ולכן גם לא ניתן להמציא אישור מישטרה בשל העידר פרטים ומסמכים אלה.

לטענתו, בנסיבות אלה התפטר כדין מפוטר ולכן יש לחייב את הנתבע לשלם לו את הסכומים כדלקמן: הפרת חוק הודעה לעובד - 15,000 ₪ פדיון חופשה - 1,196 ₪ דמי הבראה - 1,494 ₪ קרן פנסיה - תגמולי מעסיק - 3,144 ₪ פצויי הלנת קרן פנסיה - 13,966 ₪ קרן פנסיה למרכיב פצויי פיטורים - 3,148 ₪ דמי מחלה - 4,545 ₪ השלמת פצויי פיטורים (בנוסף להפרשות לקרן פנסיה) - 2,896 ₪ משקולי אגרה, העמיד התובע את תביעתו בגין רכיבי התביעה: פיצוי על הפרת חוזה עבודה בחוסר תום לב, מניעת דמי אבטלה ו/או דמי פגיעה, עגמת נפש בשל אי מסירת תלוש שכר אחרון והודעה לעובד, העידר כסוי ביטוח אובדן כושר עבודה - על 50,000 ₪.

בנסיבות בהן, לא שולם לתובע זכויות סוציאליות המגיעות לו כדין, וחתימה על טופס תביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, הותנה בויתור על זכויות סוציאליות (עמ' 19 שורה 16 לפ' ובעמ' 20 משורה 2 לפ'), ומשלא הסכים לחתום על כתב ויתור, הואשם כי "ביים" תאונת דרכים על מנת להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש לראות בתובע כמי שהתפטר מחמת נסיבות שביחסי העבודה, שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.

...

הנתבע לא חזר בו מההאשמות החמורות שייחס לתובע למרות שלא היה לו על מה להתבסס ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה, כ "תאונת עבודה" ולמעשה לא תיקן את הטעויות שנוצרו, על כן אנו סבורים שבנסיבות אלה מן הראוי יהא לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, פיצוי אותו מצאנו לנכון להעמיד על שכר של חודש אחד - 5,181 ₪ ברוטו.

הנתבע בחר שלא להעיד את עורך החשבונית, על כן - טענת הקיזוז של הנתבע - נדחית.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבע ישלם לתובע הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: פיצויי בגין הפרת חוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪ פדיון חופשה בסך 1,196 ₪ דמי הבראה בסך 872 ₪ פיצויי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,144 ₪ פיצויי הלנת כספי פנסיה בסך 2,000 ₪ פיצויי פיטורים בסך 5,181 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,500 ₪ בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

(1) בחודש 1.3.16, חתמה הנתבעת על טופס בל 250, בו נרשם כי ביום 18.1.16 בשעה 18:00, התובע נפגע בתאונת אופנוע בעת שחזר מעבודתו.

בגוף הטופס מפורטת המיגבלה "שעתיים ביום בישיבה" וזאת עד לתאריך 31.12.2017 (3) ביום 24.7.17 חתמה הנתבעת על טופס "תביעה להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18 א'" של המוסד לביטוח לאומי, לפיו התובע "לא חזר עדיין לעבודה" וכן כי לא הוצעה לתובע עבודה אחרת מהסיבה "אינו מסוגל מבחינה רפואית". (4) ועדת רשות לעניין תקנה 15 של המוסד לביטוח לאומי מיום 27.11.17, המליצה על "...הפעלת תקנה 15 במלואה אינו מסוגל לעבודתו כנגר עקב הפגיעה". (5) לפי חוות דעת מיום 20.6.18, מטעם ד"ר אלה גורדון, התובע "איבד את כושרו לעבודה פיזית מאמצת כל שהיא אשר דורשת עמידה והליכה ממושכת, הרמת משאות כבדים. הפרעות נפשיות כרוניות המונעות ממנו הסבה מקצועית. נכון להיום מר לוי יעקב נמצא באובדן כושר עבודה מלא ולצמיתות". ביום 7.5.18 התובע שלח מכתב דרישה לנתבעת (באמצעות ב"כ), בנושא זכויותיו בגין עבודתו וסיומה (נספח 4 לכתב התביעה).

וכי רק בחלוף שנתיים וחצי מקרות התאונה וסיום עבודתו של התובע, קיבלה הנתבעת מכתב דרישה מטעם התובע במסגרתו נטען שהוא זכאי לפצויי פיטורים עקב תאונת הדרכים בה נפגע (סעיף 47 לסיכומי הנתבעת).

...

מכל מקום, גם אם ניתן להגיע למסקנה (בניגוד לגרסת התובע) כי מעת לעת הנתבעת נתנה לו הלוואות, תנאי ההלוואות וסכומיהן המצטברים לא הוכחו.

לאור כל האמור לעיל, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 382 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 44,328 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 7,695 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 768 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.15) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר הישתכרות בתצהירו ובעדותו ציין התובע כי, לפני התאונה היה בריא, חרוץ, פעיל ודינאמי, עשה שירות צבאי והשתחרר בדרגת קצין עם פרופיל 97, בעל תואר אקדמאי, עבד כעצמאי ושכיר בחברה בבעלותו ובשליטתו- חברת אוסרלופיתקוס בע"מ (להלן : "החברה"), אשר עיקר עיסוקה בלימודים אקסטרניים; מאז התאונה ובעקבותיה הוא מתקשה לנהל את שגרת חייו; הוא סובל מכאבים עזים והגבלה קשה בתנועות הצואר, אשר מקרינים לשכמות ולגב ומוחמרים במאמץ; הוא הפסיק לעשות קניות, הפסיק פעילות ספורטיבית, מתקשה להרדם, סובל מירידה בזכרון, בריכוז ובקשב; הוא סובל מכאבי ראש עזים אשר מופיעים בערך פעמיים בשבוע ונמשכים מספר שעות; הכאב מלווה בבחילה ואי סבילות לאור ולרעש; הוא נוטל משככי כאבים; בעקבות התאונה הוא הפך לשבר כלי, הן מהבחינה הפיזית ומהבחינה המנטאלית; בעקבות התאונה הוא הפחית את הלימודים בקבוצות וגם בבתים בכמחצית ביחס לתקופה שלפני התאונה; הוא אינו יכול ללמד עוד לימודי מתמטיקה 5 יחידות לכיתה י"ב. לפיכך, מבקש התובע לקבוע כי נכותו התפקודית עולה על הנכות הרפואית.

באשר לעתיד, התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר הישתכרות הפסדי שכר, לפי נכות תפקודית בשיעור 53%, ובסיס שכר משוערך בסך 18,986 ₪, סה"כ 1,605,685 ₪.

מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי, נכותו התפקודית של התובע נופלת מנכותו הרפואית; הנכות הנוירולוגית אינה תפקודית במלואה, משום שניתנה על סמך תלונותיו הסובייקטיביות של התובע, ולמרות שבדיקתו הנוירולוגית נמצאה תקינה; מחוות דעת המומחים עולה, כי התובע סבל בעבר מבעיות פסיכיאטריות וקיבל טפול תרופתי; הנכות שנקבעה על ידי פרופ' קוטלר התבססה על נתונים שגויים, שלפיהם התובע נימנע מלנהוג על אופנוע, בעוד מחקירתו עלה כי הוא חזר לנהוג על רכב ואופנוע; בנוסף, נכותו של התובע בתחום האורתופדיה בגין הגבלה בינונית בצואר אינה תפקודית גרידא; זאת ועוד, מחקירתו עלה כי התובע ממשיך לעבוד במקצועו, בו עבד לפני התאונה; גם כיום הוא משמש בעל עסק פרטי אשר עדיין פעיל; התובע לא הציג כל נתון לעניין הישתכרותו בשנים 2021-2022, למרות שנידרש להציג נתונים בעיניין.

בנסיבות אלה, סבורני כי בשים לב למכלול הדברים, לרבות מהות פגיעתו של התובע, סביר להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההישתכרות על 40%; ובהתאם לכך, יש לפסוק לתובע בגין אובדן כושר הישתכרות סך של 995,954 ₪ במעוגל, וזאת לפי בסיס שכר של 15,670 ₪, אובדן כושר עבודה בשיעור 40%, ומקדם הוון עד לגיל 70, וזאת משום שהתובע עצמאי.

...

בשנים לאחר מכן, 2021-2022, התובע לא צירף כל נתון, ולפיכך אין לפסוק לו הפסד שכר בעניין זה. דיון סבורני כי מהתיעוד הרפואי וחוות דעת המומחים הרפואיים עולה כי, פגיעתו של התובע עקב התאונה הייתה קשה יחסית; הוא סבל משברים בחוליות בעמוד שדרה צווארי והגבלות תנועה, וכן הפרעה בתר חבלתית; ואולם יש צדק בטענת הנתבעת לפיה חל שיפור במצבו של התובע לעומת מצבו בעת בדיקתו על ידי המומחים הרפואיים; כך למצער עלה מחקירתו של התובע, כי הוא כבר חזר לנהוג על רכב ואופנוע, מה שלא עשה בעת בדיקתו על ידי פרופ' קוטלר (ראו עמ' 7 לפרוטוקול מיום 30.1.2023, שורות 18-26; עמ' 8 ,שורה 4).

אומנם, כטענת הנתבעת, הפסיקה התייחסה למורכבות בהערכת בסיס השכר של עובדים עצמאיים, ובעלים של חברות פרטיות (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (נבו 11.1.2015), ע"א 3304/13 פלוני נ' פלוני (נבו 20.11.2013); ואולם בנסיבות המקרה, בשים לב לתיאור עבודתו של התובע ופוטנציאל ההכנסה הגלום בה, כפי שאף עלה מעדותו, סבורני כי סביר לייחס את מלוא הכנסות החברה לתובע.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע והשיפור שחל במצבו, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין נסיעות בסך 20,000 ₪.

בנסיבות העניין, סבורני כי יש לפסוק לתובע בגין הוצאות רפואיות סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 144,760 ₪ גריעה מכושר השתכרות 995,950 ₪ עזרת זולת 248,000 ₪ נסיעות 20,000 ₪ הוצאות רפואיות 30,000 ₪ נזק לא ממוני 79,880 ₪ סה"כ 1,518,590 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% והחזר אגרה.

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' לוי) הנסב על גובה הפצוי שנפסק למערער בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

המחלוקת בין הצדדים היתמקדה בקביעת בסיס השכר של המערער ובשאלת זכאותו לרבע מסכום הפיצויים על פי הוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

בית המשפט הכיר באובדן כושר הישתכרות מלא של המערער למשך תקופה של שנה מיום התאונה, ואובדן כושר הישתכרות בשיעור 75% בתקופה שלאחר מכן, תוך דחיית טענת המערער כי אינו מסוגל לעבוד כלל.

לנוכח קביעתו כי האופנוע המעורב בתאונה היה בבעלות המוסך-המעביד, ובהיעדר מחלוקת כי התאונה ארעה במסגרת עסוקו של המערער עבור המוסך, נקבע כי מדובר בתאונה שארעה בשירות המעביד וברכב המעביד, כך שהמערער לא זכאי לרבע מסכום הפיצויים.

...

אקדים ואומר כי אני סבור שדין הערעור להידחות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס במידה רבה על קביעות מהימנות, וליתר דיוק, חוסר מהימנות שבית המשפט מצא לייחס למערער ולעדיו – בתו וחתנו, שהם גם בעלי המוסך ומעסיקיו של המערער, ואביא את הדברים בלשונו: "מסקנה זו נובעת ממספר שיקולים, והעיקרי שבהם הוא אי הנוחות הניכרת שהותירו עדויות והתנהלות התובע ושני עדיו – בתו וחתנו - במהלך ניהול ההליך, אי נוחות המובילה לכך שלא ניתן לתת אמון כלשהו בעדויות אלו ולהפך, לכך שיש להגיע למסקנה אחרת מזו הנטענת בהן. התובע ועדיו הותירו תחושה כי הם מסתירים מידע מהותי ועובדות חשובות מבית המשפט, כיון שידעו שאם היה מתגלה המידע והעובדות אותם בחרו להסתיר – היו אלו פועלים כנגד הגרסה שבחרו להציג מטעמם. הם בחרו באופן מכוון ומתוכנן להותיר עמימות ראייתית ועובדות מעורפלות וסלקטיביות. עדויותיהם היו מתחמקות, מתחכמות לעיתים, מיתממות, לא הגיוניות, מגמתיות ומעוררות תמיהות וסימני שאלה רבים. גם זיכרונם היה סלקטיבי. התובע ועדיו לא אפשרו בחינה אובייקטיבית של כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת וניסו להעמיד את בית המשפט במצב בו קיים מסך המסתיר את הנתונים שאינם מתיישבים עם הגרסה אותה ניסו להציג, גרסה שתשרת את אינטרס התובע בלבד. כמעט כל אמירה בעדות וכל מסמך שהוגש על ידם מעוררים תמיהות, סימני שאלה וספקות רבים לגבי אמינותם" (שם, פסקה 56).

סוף דבר, שאיני רואה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומשכך דין הערעור להידחות.