על מנת להצדיק את מעשיו למפקדו, בדה הנאשם גרסה לפיה הבחין במתלונן מיידה אבנים ממרחק קצר לעבר כוחות הבטחון ומסכנם, ועל סמך גירסתו הוגש נגד המתלונן כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה, שייחס לו עבירות חמורות על פי הצוו בדבר הוראות ביטחון, ובקשה למעצר עד תום ההליכים, בעקבותיה שהה והמתלונן במעצר 10 ימים [בנוסף למעצר על ידי החוקר המשטרתי למשך 96 שעות – ובסה"כ 14 יום ג"א] עד ששוחרר ביום 27/06/05 עפ"י החלטת בית המשפט הצבאי, לאחר שביהמ"ש טרם החלטתו, צפה בקלטת שתעדה את הארוע, ומצא כי אין ראיות למעצר המתלונן.
נגישה מוגדרת בסעיף 60 לפקודת הנזיקין:
"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפרוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים."
בעניינינו מתקיימות שתי העוולות: נשללה חירותו של התובע, שלילה מוחלטת, עקב גירסתו הכוזבת של הנתבע שכתוצאה ישירה ממנה, וממנה בלבד, ישב התובע במעצר 14 יום.
התובע אף ידע כי כאשר העליל על התובע ייעצר התובע ורק בזכות צלום הווידאו שהתגלה מאוחר יותר השתחרר התובע וזאת לאחר 14 יום.
הפצוי:
הבסיס לחישוב הפצוי בגין כליאת שווא מצוי בתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר) תשמ"ב - 1982, ("תקנות הפיצויים"), תקנה 8:
(א) סכום הפצוי המירבי בעד יום מעצר או מאסר הוא החלק ה-25 של השכר החדשי הממוצע במשק ביום מתן החלטת בית המשפט לענין הפצוי, כפי שקבע שר העבודה והרווחה בהודעה לפי סעיף 198א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
כמו כן, מהשוואת פסיקות שונות של בתי המשפט, אפשר לראות את סכומי הפיצויים שקבלו ניזוקים במקרים הקרובים לענייננו: בית המשפט בעיניין 8090/01 סלים שריף אחמד צפדי נ' אברהם רן מיום 28.6.2006 פסק פיצוי בסך 40,000 בגין תקיפה והגבלת חירות של תלמיד פלסטינאי בידי מתנחלים על שהכניסוהו לרכבם ללא רצונו; בפרשת 6957/00 יוחנן קולווין נ' סמואל אבי מיום 12.3.2013 נפסק לאדם שנכלא כליאת שוא למשך יומיים תוך גרימת חבלות קשות על ידי הסוהרים, 50,000 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון; בפרשת 10152/99 בן גביר נגד מדינת ישראל מיום 10152/99 נפסק פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין מעצר שוא למשך יום אחד; בפרשת תא (י-ם) 11418/02 בן גביר איתמר נ' משטרת ישראל מיום 23.4.2006 נפסק לתובע 75,000 ₪ עבור 5 ימי מעצר שוא.
...
ייאמר כבר עתה כי ביום 14.12.2014 דחיתי את בקשתו של הנתבע לצרף את המדינה כצד להליך זה:
"לאחר עיון בטענות הצדדים ועל אף שדחיית תביעה על הסף תיעשה במקרים נדירים בלבד, אין מנוס אלא לדחות את ההודעה לצד ג' שהגיש הנתבע נגד המדינה. כל ענייניה של תביעה זו הוא תביעה נגררת להרשעה בפלילים. המדינה היא אשר הגישה את כתב האישום, בו הורשע הנתבע, בשל כך שהנתבע לא פעל כפי שהיה אמור לפעול כשוטר מג"ב. הנתבע הטעה את מפקדיו לחשוב שהתובע התפרע וכתוצאה מכך נעצר ונורה התובע ונגרמו לו, לטענתו, הנזקים הנתבעים בתביעה זו. הנתבע כאמור הפר אמונים ועתה הוא טוען שעל המדינה לשאת בתוצאות הפרת אמונים זו. אין מקום לאפשר זאת"
בנוסף, טען הנתבע כי הנזק נגרם באשמו התורם של התובע שבהתנהגותו יצר התובע לעצמו סיכון בלתי סביר.
לא שוכנעתי כי התובע פוטר מעבודתו עקב ישיבתו במעצר ואף לא שוכנעתי כי התובע לא יכול היה למצוא עבודה נוספת זאת למשך מספר שנים, זאת בהתחשב ברמת השכלתו של התובע.
לאחר בחינת מקרים אלו והשוואתם לענייננו, מסקנתי היא כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע בגין 14 ימי המעצר שהיה נתון בהם, בסך של 150,000 ₪.
סוף דבר:
הנתבע ישלם לתובע סך של 155,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
