תביעת פיצויים נגד איבריה בגין איחור טיסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 5889-02-17 דרוין ואח' נ' איבריה - נתיבי התעופה לפני כבוד השופטת ד''ר פנינה נויבירט התובעים: 1.זוהר דרוין 2.שריה דרוין הנתבעת: איבריה - נתיבי התעופה פסק דין

לכן זכאים הם לפצוי נוסף בגין איחור זה. הנתבעת לא הכחישה את טענותיהם העובדתיות של התובעים בדבר הבטחתה ליציאה בטיסת המשך מוקדמת, ובדבר איחור של כ- 12.5 שעות שנכפה על התובעים בשדה התעופה במדריד.

...

דין טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי סטטוטורי בגין האיחור ביציאת טיסת ההמשך להידחות, שכן מדובר בטיסה אחת, בהתאם להוראות החוק.

אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי בהתאם להגדרתה של "טיסה" בחוק, יש לראות בטיסה החלופית עם חניית ביניים כטיסה אחת.

סוף דבר הנתבעת תפצה התובעים בפיצוי כספי בגין ביטול הטיסה הראשונה ובגין ביטול הטיסה החלופית בסך של 10,240 ₪, וכן בפיצוי לדוגמה בסך של 4,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

לטענת התובע, התשובה לכך חיובית, בעוד שהנתבעת טוענת ההיפך כי התובע מנוע מלתבוע אותה שכן כבר הגיש תביעה בעילה זהה כנגד חב' איבריה, במסגרת ת"ק (נת') 44916-02-17, קליר נ' איבריה בבית משפט לתביעות קטנות בנתניה (כתבי הטענות בתביעה הקודמת צורפו כנספחים לכתב ההגנה).

אני דוחה את טענת התובע כי הפצוי שנפסק לזכותו בתביעה הקודמת, לא היתייחס כלל לשנמוך כרטיס הטיסה, אלא רק עבור פיצוי בגין איחור המראת טיסת ההלוך, אי מתן מזון ומשקה ואיחור בהגעה.

לפיכך, התובע מנוע מלתבוע את הפצוי אותו תבע במסגרת התביעה קודמת כאשר בהסכם הפשרה בין התובע לאיבריה אין הבחנה כלשהיא בין עילות התביעה כך שהמשמעות המשפטית הנה כי סכום הפצוי ששולם לתובע על פי פסק הדין הקודם , היה למיצוי מלוא זכויותיו של התובע בהתאם לעילות התביעה לרבות פיצוי בגין שנמוך כרטיס הטיסה.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף והתייחסות לטענותיה תובא בהמשך פסק הדין להלן; דיון והכרעה כידוע על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחים שצורפו אליהם ולאחר שהתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה על הסף כפי שינומק להלן; אין חולק כי כרטיס הטיסה ליום 15/4/16 נרכש על ידי התובע מחב' התעופה איבריה.

מפעיל הטיסה היה איבריה 7 אני מקבל את טענת הנתבעת כי אמנם כרטיס הטיסה שנופק לתובע על ידי איבריה כולל מקטע טיסה שבוצע על ידה.

סוף דבר התובע לא היה צריך להגיש מלכתחילה את התביעה דנן נגד הנתבעת.

העובדה שבסופו של דבר, לא הגישה הנתבעת אסמכתא על כך שנתנה לאיבריה שיפוי בגובה סכום הפיצוי ששולם לתובע במסגרת הסדר הפשרה בתביעה הקודמת, איננה משנה את התוצאה המשפטית כי יש לדחות את התביעה דנן.

התוצאה היא שאני מורה על דחיית התביעה ואני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 300 ₪ שישולמו לנתבעת בתוך 30 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין אצל התובע שאם לא כן יתווספו אליהן הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא.

מעבר לכך, משהבהירו התובעים כי לא תבעו ולא קיבלו החזר כספי מן הביטוח, לא היה כל מקום לטענה זו. שיעור הפצוי בו על המוביל לשאת בגין איחור בקבלת כבודה קבוע בסעיף 22 (2) לאמנת מונטראול, לפיו חבות המוביל במקרה של איחור מוגבלת לסכום של 1,131 זכויות משיכה מיוחדות לכל נוסע, ששווין בשקלים חדשים הנו 5,508.

לאחר ששקלתי במכלול השיקולים את העובדה כי מזוודת התובעים הושבה להם, גם אם באיחור ניכר, על כל תכולתה, וכי הפריטים שנרכשו על ידם הנם פריטים שישארו בידם ובשימושם גם בעתיד, ולאחר הפחתת הסכומים האמורים לעיל, מצאתי כי התובעים הוכיחו נזק ממוני, ויש לפצותם בסך של 4,000 ש"ח. לא מצאתי מקום להשיב לתובעים את הכספים ששלמו בגין רכישת כרטיסי הטיסה ועלות הכרטיסים להפלגה.

פסיקה זו אינה חריגה, ובמקרים רבים נפסקו פיצויים בגין עגמת נפש בשל איחור בהגעת כבודה (ראה בר"ע 2630/04 איבריה נתיבי אויר ספרדיים נ' בן עזר, פורסם במאגר המשפטי נבו, ע"א 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר, פורסם במאגר המשפטי נבו).

...

בהקשר זה יאמר כי דין טענת הנתבעת בדבר אפשרות התובעים לבטח את המזוודה ולהיפרע מחברת הביטוח להידחות.

תקנה 29 לאמנת מונטריאול קובעת כי "פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור." בניגוד לעמדת הנתבעת, אני סבורה כי אמנת מונטריאול אינה שוללת פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש.

בנסיבות שתוארו על ידי התובעים, מצאתי כי הם הוכיחו כי נגרמה להם עגמת נפש כתוצאה מהתנהלות הנתבעת וכי קיימת הצדקה לפסיקת פיצוי גם בגין רכיב זה. לאור כל האמור אני מעמידה את הפיצוי שיש לפסוק לתובעים בגין עגמת הנפש, אי הנוחות שנגרמה להם והתנהלות הנתבעת מול פניות התובעים, על סך של 5,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי על תביעות מסוג זה חל חוק התובלה האוירי, ובשל ייחוד עילת התביעה נגד מוביל אוירי – ניתן לתבוע אותה רק מכוח אמנת מונטראול (לאור הוראת סעיף 3א' לחוק התובלה האוירית).

כך למשל נקבע כי "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שניגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי, ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שכזו מוכחת" [ע"א (חי') 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר ואח' (9.4.2006).

בקביעת סכום זה התחשבתי הן בעילת התביעה שעניינה ביטול טיסתו של התובע ובמרחק הטיסה [לעניין זה ר' התוספת הראשונה של חוק שירותי תעופה]; בנוסף, התחשבתי בעילת התביעה שעניינה אבדן ימי עבודה בגין האיחור במסירת המזוודה, וכן בפצוי המגיע לתובע בגין עגמת נפש.

...

כך למשל נקבע כי "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי, ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שכזו מוכחת" [ע"א (חי') 1346/05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר ואח' (9.4.2006).

משכך, אני קובע כי דין תביעתו של התובע להתקבל, בכל הנוגע לאיחור במסירת מזוודתו של התובע.

סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 3,500 ₪, וכן בהוצאות משפט בסך 500 ₪ (סכום זה כולל גם החזר בגין האגרה שכבר שולמה).

סעיף 10 לחוק, מורה על ייחוד עילה, ועל פיו "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". סעיף 19 לאמנה קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שניגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין". סעיף 20(1) לאמנה מורה כי "המוביל לא ישא באחריות אם יוכיח כי הוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". סעיף 22 לאמנה קובע גבולות אחריות של פיצויים ואין חולק כי התובעים אינם תובעים פיצויים העולים על גבולות אחריות אלו.

הרציונל בסעיף האמור נועד למנוע תביעות-סרק נגד חברות תעופה, כאשר מדובר באיחורים זניחים וסבירים.

זה איננו, לטעמי, "זמן מתקבל על הדעת". התנאי המגביל, כאמור, אינו יכול לעקוף את האחריות המוחלטת לאיחור, כקבוע בסעיף 19 לאמנה, כל עוד המוביל לא פרק את הנטל, כנדרש בסעיף 20(1) לאמנה זו. לפיכך, נושאת איבריה בחבות לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם בגין האיחור בטיסה.

...

לפיכך, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם כדלקמן: א.לכל אחד מן התובעים 1 ו-15 סך 4,000 ₪ (8,000 ₪).

לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם כדלקמן: א.לכל אחד מן התובעים 6, 7, 23 –56 סך 4,000 ₪ (144,000 ₪).

עוד הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, באגרת תביעה היחסית לסכומי הזכייה ובשכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.