תביעת פיצויים לתייר שנהרג בתאונת דרכים בישראל

התובעת טענה, כי בעשר השנים שקדמו לתאונה, המנוח עבד בתפקיד ניהולי בכיר בחברה שעסקה, בין היתר, במתן שירותים בתחום התיירות.

אכן, "ככלל, מקום בו מדובר בחברה שבשליטתו של הנפגע או בחברה שהיא עסק משפחתי, אכן יש מקום לבדיקה זהירה של האותנטיות של תלושי השכר שהופקו לאחר התאונה (השוו ע"א 3304/13 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (20.11.2013))...." [ראו: ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן, (25.11.2013), פס' 8 (להלן: עניין שובבו)].

יודגש, כי הדין מכיר בפצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה בלבד, ואינו מכיר בהוצאות שונות המוצאות בתקופת האבל והשבעה [ראו: ת.א (מחוזי חיפה) 15620/07/16 פלוני ואח' נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, (30.5.2019); ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח בוסקילה ז"ל, (12.2.1985); ע"א 9603/10 עזבון המנוחה גולן ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, (21.6.2011); הוראת סעיף 19(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין), הקובעת כי ניתן לכלול בסכום הפיצויים המגיעים לעזבון "סכום להוצאות קבורה". והוראת סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין, לפיו הוצאות אבל אינן בנות תביעה על פי הוראות הדין].

אביא להלן דבריו של כב' השופט י. עמית: "לבסוף אציין כי איני מוצא ממש בטענת המערערים ולפיה הגיעה העת לגלם בראש הנזק של אובדן שירותי אב ובעל פיצוי על ההפסד הרגשי הנובע ממות המנוח, באשר לפי הפסיקה הקיימת, פיצוי התלויים בראש נזק זה הוא פיצוי ממוני ביסודו אשר תלוי בהפסד כלכלי ממשי המגולם בנסיבות המקרה (ע"א 9788/07 עזבון המנוחה מרמש נ' שלזינגר, פ"ד סד(1) 54, פסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (2010); ו רע"א 6914/14 פלונית נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, [פורסם בנבו] בפיסקה 7 (7.12.2014))." (ההדגשה של הח"מ ואינה במקור).

...

חרף פועלו של המנוח בחברה בה עבד ערב התאונה, כפי שעלה מעדות הבן, עדיין לא שוכנעתי כי נתקיימו הנסיבות המצדיקות סטייה מחזקת גיל הפרישה לגבי שכירים.

חישוב הפיצויים: לאור כל האמור לעיל להן הפיצויים המגיעים לתובעת: אובדן הכנסה בעבר: מיום התאונה ועד היום חלפו להם 40 חודשים.

לסיכום: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 494,300 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט ובצירוף סך של 1,204 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרה והוצאות עדים).

השופט צ' זילברטל: המשיבים 6-1 (להלן: התובעים) הגישו לבית משפט השלום בנצרת תביעת עיזבון ותלויים לפיצויים בגין מותו בתאונת דרכים של מ.ע. ע"ה (להלן: המנוח), שעיזבונו הוא המשיב 1.

אכן, בפסיקה זו אין היתייחסות לטענות בדבר אופי החבות הביטוחית נוכח הוראת סעיף 3(ג) לפקודה, אך מענה ישיר לכך ניתן בספרות המשפטית מפי מלומדים שלעמדתם בסוגיה משקל רב: "על אף האמור בסעיף 3(ג) לפקודת הביטוח תפצה חברת הביטוח את הנפגע הישראלי ואת תייר החוץ שנפגעו בתאונת דרכים בשטחים בהתאם לדין הישראלי שכן מכוח סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים רואים את התאונה כאילו התרחשה בשטח ישראל" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים 55 (מהדורה רביעית, 2012)).

...

נראה כי אין מחלוקת בעניין זה. כאמור לעיל, סבורני, כפי שסבר גם בית המשפט המחוזי, כי פסק דינו של בית משפט השלום, משקף נכונה את הדין ואין מקום להגיע לתוצאה שונה.

נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המבטחת בתשלום הוצאות קרנית בסך 20,000 ש"ח ובתשלום הוצאות התובעים בסך 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

בפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שהוגשה בעקבות מותו בתאונת דרכים של המנוח עמיחי יאיר ז"ל (להלן: "המנוח").

בראש נזק זה תוחלת חייו של המנוח תקבע על פי תוחלת החיים הממוצעת לגבר בישראל, העומדת לערך על גיל 80, וחישוב ההכנסה מגימלאות ייערך כדלקמן: 64,466 ₪ (ההכנסה השנתית מגימלאות למנוח ולתובעת) ולחודש סך 5,372 ₪ בהפחתת סך של 1,500 ₪ (קצבת משרד הבטחון) = 3,872 חלקי 2 = 1,936 ₪.

בהקשר זה אציין שעיון בדו"ח רווח והפסד לשנת 2015 (נ/6) מלמד כי בעבר וטרם פטירת המנוח היו למשק הוצאות, לרבות בגין עבודות קבלניות, אחזקת צימרים, אחזקת כלים חקלאיים, שכר עבודה לצימרים ושכר עבודה לחקלאות, דבר המעיד שבניגוד לטענת התובעת, בטרם התאונה המנוח אכן עשה שימוש בשירותיהם של עובדים ואנשי מיקצוע למיניהם הן במשק והן בעסק התיירות.

...

הוצאות קבורה/מצבה בראש נזק זה, ועל פי המקובל בפסיקה, סבורני כי עיזבון המנוח, זכאי לקבל סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה, על דרך האומדן וזאת בהעדר קבלות ומסמכים המוכחים כל הוצא והוצאה.

לפיכך, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם התובעת, אני מקבלת את סכום קצבת השאירים שנקבע בחוות הדעת של האקטואר בסכום של 224,800 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

מר אסעיד מחמד שנאן ז"ל נפטר בעקבות תאונת דרכים.

בפני תביעת עיזבונו לפצוי בגין הנזק שניגרם לו בעקבות התאונה.

הכנסות בלתי מדווחות לטענת התובעים המנוח הישתכר בעת התאונה, בנוסף, מהדרכת תיירים.

ממילא לא פירטה הנתבעת מהו הסכום שלטענתה הועבר לידי האלמנה בענין זה. הנני פוסק לתובעים פיצוי גלובאלי בגין רכיבים אלה בסך 20,000 ₪ (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 48708-11-11 עיזבון לוי ז"ל נ' קבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ, פס' 10 (8.9.2014); ת"א (מחוזי חי') 506/06 עיזבון המנוח גלטשטיין ז"ל שנ' הפניקס הישראלי בע"מ – חברה לביטוח (11.5.2015); ת"א (מחוזי נצ') 11828-01-11 עיזבון נג'וא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פס' 36 (19.10.2014)).

אלו דברים המופיעים בפסק הדין לפני הצגת המצב שבו כספי המל"ל וכספי גמלה עולים על הפיצויים, והמצוטט לעיל מתוך פסק הדין בעיניין ניכוי יחסי הוא הכלל שנקבע למצב אחרון זה. אמנם, בספרו, אליעזר ריבלין הביע דיעה לפיה אין לראות בפסק דין פורמן משום סוף פסוק בסוגיית חישוב נכויים בגין כספי מל"ל וכספי גמלה מאוצר המדינה, והצביע על פרשנות אחרת של לשון סעיף 330 המובילה לחישוב אחר (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 1036 (מהדורה רביעית, 2012)).

...

לאור האמור קובע אני כי לא הוכח בפני בתיק זה כי למשלם הגמלה מהרשות המקומית בענייננו זכות לתבוע את המזיק תביעת השבה.

התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 4000 ₪.

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם המנוח מוחמד עסיליה, אזרח ישראל, מצא את מותו בתאונת דרכים עת נהג את אופנועו (הישראלי) סמוך ליציאה מג'נין.

עיזבונו והתלויים בו (משיבים 1-6) תבעו את המבקשת (להלן –המבטחת), ולאחר שזו העלתה טענות ביחס להיקפו של הכסוי הבטוחי, תוקנה התביעה וצורפה לה המשיבה 7 (להלן – קרנית).

עמדת קרנית מנגד נסמכת קרנית על הוראת סעיף 2(א1) לחוק הפלת"ד, וזו לשונה: הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל.

...

כפי שנוכחנו לראות, המבטחת מבקשת להישען על הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה על מנת לומר, כי על תאונה דוגמת זו בה עסקינן חל דין מקום התאונה.

עמדה זו אין בידי לקבל, מטעמים אחדים: ראשית, כאמור, התיקונים בסעיפים קטנים 2(א1) לחוק ו-3(ג) לפקודה הוספו בחוק היישום.

שלישית, גם ההיסטוריה החקיקתית תומכת במסקנה זו. בתהליך שהוביל לחקיקת חוק היישום עמדו לנגד עיני המחוקק מצבים בהם הפיצויים ישולמו כולם על ידי המבטחת, לעומת מצבים בהם חלק מן הפיצויים ישולמו על ידי המבטחת, והשלמתם תיעשה על ידי קרנית.