תביעת פיצויים לפי חוק פלת"ד בגין תאונת החלפת גלגל

הרקע לתובענה מונחת לפניי תובענה, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"), בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע (יליד אוקטובר 1968), בתאונת דרכים מיום 31.12.2018 (להלן- "התאונה").

הנכות הרפואית לכאורה, אין חולק כי מדובר בתאונה המוגדרת כ'תאונת דרכים' מכוח הוראות חוק הפלת"ד, עת נפגע התובע בגבו, במהלך ניסיון להחליף גלגל תקול ברכבו.

יחד עם זאת, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי מצאתי לנכון להתייחס לעניין סוגיית סיווג התאונה בגין התקר בגלגל כ'תאונת דרכים', נוכח העלאת הנושא בסיכומיו של ב"כ התובע, חרף הבהרת הנתבעת על כך שאינה חולקת על שאלה משפטית זו, אלא על טענת התובע ולפיה הוא נפגע בגבו כתוצאה מהתאונה מושא התובענה.

וכך סוכמו הדברים בספרו של המלומד דוד קציר (פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית בעמ' 259) ובזו הלשון:   "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה..." שנית, ניתן להניח, כי העובדה שהתובע סובל מכאבים בגבו ועליו להמנע מהרמת משקל מעל ל- 10 ק"ג (על-פי המלצת רופא תעסוקתי), מיגבלות המקנות לו שיעור נכות רפואית, אפילו נמוכה, ישפיעו במידה מסוימת על עבודתו.

...

לעניין זה, יפים הדברים אשר נקבעו בע"א 663/84 אליהו עטיה נ' יגאל עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) כדלקמן: "סיכמתי את עמדתנו בסוגיה זו בע"א 487/82 [5], בעמ' 24, לאמור: "גישת בית-משפט זה, כפי שהתפתחה בשנים האחרונות, היא, שעקרונית יש לתת עדיפות לדרך החישוב הקונוונציונאלי והמפורט, העשוי, ברוב מקרים, להביא לתוצאה מדויקת וצודקת יותר, אולם, כאשר אין בפני בית המשפט מספיק נתונים אובייקטיביים, המאפשרים חישוב כאמור, אזי מציאת הפתרון בדרך האומדן הגלובאלי הינה לגיטימית ואף רצויה". אשר על כן, אני קובע כי התובע היה זקוק באופן זמני לעזרת צד ג', בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה.

סוף דבר בהתאם לתחשיב שערכתי כמפורט לעיל, עומד נזקו של התובע כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 21,470 ₪ הפסד שכר לעתיד - 40,000 ₪ הפסדי פנסיה - 7,680 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ הוצאות נסיעות ורפואיות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪ כאב וסבל - 16,190 ₪ ======= סה"כ: 100,340 ₪ ======= מהסך הנ"ל יופחתו דמי פגיעה בסך של - 16,782 ₪ ומענק נכות צמיתה בסך של - 24,338 ₪, אשר שולמו לתובע על ידי המל"ל, בגין התאונה.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע, סך של – 59,220 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 15.21%, בשכר העדים כפי שנפסק, ובצירוף אגרת משפט כפי ששולמה.

רקע וטענות הצדדים ענייננו בתביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, (להלן: "החוק").

על-פי מבחן זה "טפול דרך" ו"תיקון דרך" הם "טפול ותיקון 'שנוהגים לעשות בדרך' ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מיקצוע, היינו – תיקון וטפול שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מיקצוע לתיקון כזה או להביא את הרכב למוסך לשם תקונו. החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת 'חגורה' הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דוקא" (עמדת השופט ד' מועלם בת"א (שלום כ"ס) 3652/94 אלטמן נ' עילית (אמריק) חברה לביטוח בע"מ, פ"מ התשנ"ה(4) 63, 69 (1995) (להלן: עניין אלטמן); עמדה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (מחוזי י-ם) 3204/02 קורנגולד נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 26.6.2003) ובמספר פסקי דין נוספים של הערכאות המבררות)" (ההדגשות שלי – ס"י).

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה אינה נופלת בגדרי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

משכך, התביעה נדחית.

5,500 ₪), הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ), ואשר ישולמו תוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם יש לראות בתאונה כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") או כתאונה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

במסגרת כתב התביעה, טען התובע שמדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד, אך פרט לציטוט סעיף 1 לחוק הפלת"ד, לא נימק את קביעתו.

למשל: החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן ועוד.

...

לפיכך, אני סבורה כי יש להוסיף למבחן הטכני האמור, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו אציע להחיל את שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בעניין ינטל לגבי "נסיעה" ברכב, אף על פעולות ה"כניסה" לתוך רכב וה"ירידה" ממנו.

מבחן זה מוליכנו למסקנה כי קשירתו של מטען אשר הועמס על רכב איננה פעולה חיונית במובן ה"פיסי" ל"נסיעה" ברכב, או ל"כניסה" לתוכו, ואף אינה מהווה חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

אשר על כן, אני קובע שנסיבות אירוע התאונה אינן נופלות לגדר הגדרת תאונת הדרכים לפי סעיף 1 לפלת"ד. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לטענתו התאונה אירעה שעה שניסה להחליף גלגל ברכב ולקה בגבו.

התלונות אינן ברצף, ללא המשך טפול והמשך בדיקות באמצעי הדמיה, להבדיל מהתלונות הרצופות העוצמתיות בגין התאונה.

המסגרת הנורמאטיבית להבאת ראיות לסתור את קביעת מימצאי המוסד לביטוח לאומי קבועה בסיפא לסעיף 6ב לחוק (ההדגשה שלי – א' ק' ב'): נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בהקשר זה נפסק זה לא מכבר מפי כב' השופט י' עמית ב- רע"א 3221/21 פלוני נ' אמיר עאמר, פסקה 5 (‏8.6.2021): "הלכה היא כי הבאתן של ראיות לסתור את קביעות ועדות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד תותר אך במקרים מיוחדים ובהנתן נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509-508 (1985) (להלן: עניין רותם); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, [פורסם בנבו] בפיסקה 11 (10.1.2018) (להלן: עניין פלונית); רע"א 7501/18 פלוני נ' כלל – חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] בפיסקה 4 (22.11.2018) (להלן: עניין פלוני)), ובין היתר, כאשר נפל בהליך פגם מהותי (עניין רותם, בעמ' 509) או כאשר לא עמדו לפני ועדות המל"ל עובדות חשובות באשר למצבו של הניזוק, אשר היו עשויות להביא את הועדות לשנות ממסקנתן (עניין פלוני, בפיסקה 4; עניין פלונית, בפיסקה 11).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, בבקשה, במסמכים שצורפו ובתגובת המשיב, הנני סבורה שיש לדחות את הבקשה משלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא.

סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

השתלשלות העניינים בתיק: כתב התביעה הוגש בעילה נזיקית, על פי פקודת הנזיקין, בשל תאונת עבודה.

באשר ליתר הנזקים טענה הנתבעת לפצוי על פי ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר בעתיד – בסך של 25,362 ₪, לפי שכר ממוצע שנקבע על ידי המל"ל לתקופה שמיום הגשת כתב התביעה ועד גיל 67 - בשיעור של 4%; הוצאות רפואיות –התובע זכאי לכסוי של כל הטיפולים הרפואיים על ידי המל"ל ולא הוצגו קבלות לגבי טיפולים רפואיים שעבר; עזרת הזולת לעבר ולעתיד – לא חל נזק; כאב וסבל – 14,456 ש"ח (לפי חוק הפלת"ד); הפסדי פנסיה – 12,868 ש"ח. לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 50% וניכוי תגמולי מל"ל בסך של 37,352 ש"ח, טענה הנתבעת כי הנזק עומד על סך של 46,455 ש"ח. דיון והכרעה שומת הנזק תיתבסס על קביעת פסק הדין החלקי במסגרתו נקבע כי אחריות הנתבעת הנה בשיעור של 50% וכן על הסכמת הצדדים כי נכותו הצמיתה של התובע הנה בשיעור של 8%, הנכות התפקודית ובסיס השכר כתוצאה מהתאונה ניחבל התובע בגבו באופן שנגרמה לו פריצת דיסק.

עולה מכך כי לנכותו המוסכמת, הנובעת מן התאונה, יש השלכה על כושר תיפקודו אם עליו לבצע במסגרת עבודתו עבודות סבלות או תיחזוקה (החלפת גלגל במקרה של תקר או העמסת ופרוק מטען כפי שהיה מסוגל לעשות טרם התאונה – סעיף 19 לתצהיר התובע מיום 30.6.2021) או כשהוא נוהג במשאית לפרקי זמן ממושכים, וכן מטיל עליו הדבר קושי בבצוע מטלות הבית.

...

לאור פגיעתו של התובע שהינה פגיעה אורתופדית ובשים לב למקצועו - נהג משאית ומנופאי, אני סבורה כי נכותו התפקודית תואמת את נכותו הרפואית ועל כן תהא בשיעור של 8%.

תקופה שלישית: מיום 22.10.2011 ועד היום: בשים לב לנכות התפקודית שנקבעה אני קובעת פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בגין ראש נזק זה, בסך של 150,000 ש"ח. הפסדי שכר לעתיד ממכלול הנתונים עולה כי התובע שמר על רצף תעסוקתי טרם התאונה וכן התרשמתי מהתובע כי הינו בעל מוטיבציה לעבודה.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 148,430 ₪.