הרקע לתובענה
מונחת לפניי תובענה, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"), בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע (יליד אוקטובר 1968), בתאונת דרכים מיום 31.12.2018 (להלן- "התאונה").
הנכות הרפואית
לכאורה, אין חולק כי מדובר בתאונה המוגדרת כ'תאונת דרכים' מכוח הוראות חוק הפלת"ד, עת נפגע התובע בגבו, במהלך ניסיון להחליף גלגל תקול ברכבו.
וכך סוכמו הדברים בספרו של המלומד דוד קציר (פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית בעמ' 259) ובזו הלשון:
"נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה..."
שנית, ניתן להניח, כי העובדה שהתובע סובל מכאבים בגבו ועליו להמנע מהרמת משקל מעל ל- 10 ק"ג (על-פי המלצת רופא תעסוקתי), מיגבלות המקנות לו שיעור נכות רפואית, אפילו נמוכה, ישפיעו במידה מסוימת על עבודתו.
...
לעניין זה, יפים הדברים אשר נקבעו בע"א 663/84 אליהו עטיה נ' יגאל עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) כדלקמן:
"סיכמתי את עמדתנו בסוגיה זו בע"א 487/82 [5], בעמ' 24, לאמור: "גישת בית-משפט זה, כפי שהתפתחה בשנים האחרונות, היא, שעקרונית יש לתת עדיפות לדרך החישוב הקונוונציונאלי והמפורט, העשוי, ברוב מקרים, להביא לתוצאה מדויקת וצודקת יותר, אולם, כאשר אין בפני בית המשפט מספיק נתונים אובייקטיביים, המאפשרים חישוב כאמור, אזי מציאת הפתרון בדרך האומדן הגלובאלי הינה לגיטימית ואף רצויה".
אשר על כן, אני קובע כי התובע היה זקוק באופן זמני לעזרת צד ג', בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה.
סוף דבר
בהתאם לתחשיב שערכתי כמפורט לעיל, עומד נזקו של התובע כדלקמן:
הפסד שכר לעבר - 21,470 ₪
הפסד שכר לעתיד - 40,000 ₪
הפסדי פנסיה - 7,680 ₪
עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪
הוצאות נסיעות ורפואיות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪
כאב וסבל - 16,190 ₪
=======
סה"כ: 100,340 ₪
=======
מהסך הנ"ל יופחתו דמי פגיעה בסך של - 16,782 ₪ ומענק נכות צמיתה בסך של - 24,338 ₪, אשר שולמו לתובע על ידי המל"ל, בגין התאונה.
אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע, סך של – 59,220 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 15.21%, בשכר העדים כפי שנפסק, ובצירוף אגרת משפט כפי ששולמה.