תביעת פיצויים לפי חוק פלת"ד בגין מות מפרנס

קרנית שילמה פיצויים בגין מותו של ראמי, ובגין פציעתו של נג'אר. התביעות תביעת חסונה בתביעה זו תובעים הוריו של חסונה ז"ל – מיאדה וריאד חסונה, ייבדלו לחיים ארוכים (להלן – מיאדה וריאד, בהתאמה) – פיצויים כיורשים על פי דין בעזבונו של חסונה, וכמי שהיו תלויים בבנם (טענה שנזנחה בסיכומים).

התוצאה היא שספק אם היתקיים בחסונה התנאי השני הקובע בסע' 7א לחוק פלת"ד, אך ודאי שלא היתקיים בו התנאי השלישי, ועל כן חסונה ועזבונו אינם זכאים לפיצויים לפי חוק פלת"ד. תביעות התלויים – בתביעת חסונה נראה שהתובעים זנחו את תביעתם כתלויים, והם אינם טוענים דבר בעיניין זה בסיכומיהם.

שני המנוחים קיפחו את חייהם בתאונת הדרכים בטרם הספיקו לכתבו את סיפור חייהם, ובטרם ביססו את מקור פרנסתם.

...

תביעת התלויים נדחית, הן מחמת שנזנחה בסיכומי התובעים, והן מחמת שלא הוכחה תלות של התובעים בבנם, ולא הוכחה תמיכה של חסונה בהוריו ומה היקף התמיכה.

משנדחו התביעות נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

נוכח תוצאותיה הקשות של התאונה החלטתי שלא להשית על התובעים את הוצאותיה של "קרנית". נוכח הממצאים המתייחסים לצד ג' החלטתי שלא להשית את הוצאותיו על "קרנית", הגם שההודעה נגדו נדחתה.

רקע עניינה של התביעה שהוגשה על פי חוק הפלת"ד ,בתאונת דרכים מיום 30.12.15 בה נפגע בעלה של המשיבה -יליד 15.2.47, ולאחר שמאמצים להציל את חייו בבית החולים העלו חרס, נפטר כעבור שבועות ספורים, ביום 5.2.16 (להלן: "המנוח").

האחרון הותיר אחריו את אלמנתו - המשיבה ושלושת ילדיהם - בן ושתי בנות, כולם בגירים בעלי מישפחות ועצמאיים בפרנסתם.

יפים לכאן דברי ביהמ"ש השלום בראשל"צ בשאלת היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון, ובשים לב לדברי בית המשפט העליון בעיניין כלל (ע"א 703/11) בת"א (ראשל"צ) 9514-07-14‏ עיזבון המנוח ר. ג. ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ 18.1.17): " בכל הנוגע לראשי הנזק המצויים ב'מיתחם החפיפה', קרי: הפסד ההישתכרות 'בשנים האבודות' (בתביעת העזבון) והפסד התמיכה (בתביעת התלויים), יש להמנע מפיצוי כפל, והמשמעות היא הפחתת הפסדי התמיכה (בתביעת התלויים) מתביעת העזבון כמו-כן יש לפסוק את הפצוי בראש הנזק הלא ממוני, המצוי מחוץ ל'מיתחם החפיפה' (עניין דוביצקי הנ"ל)......מסכום הפצוי יש להפחית את גמלאות השארים המשולמות לתובעים 5-3 [הקטינים - ר' ק'] בגין מותו של המנוח ....

...

טענות הצדדים המבקשת בתגובה לתחשיב ב"כ המשיבה, טענה כי עמדת המשיבה מנוגדת להלכה הפסוקה [על פי ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה, פ"ד סב(3) 864 (2008), וע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון כרכבי ז"ל (19.12.07)], על כן, הוצע על ידה כי תוכרע תחילה שאלת הניכוי הנ"ל, היות שלמעשה התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. מסקנה זו מעוגנת לדידה בעובדה שגמלת התלויים משתלמת עד תום תוחלת חיי האלמנה.

אשר למישור היחסים בין התלויים לבין העיזבון, נקבע: "תביעת התלויים נחשבת תביעה עצמאית, אך בפועל היא איננה עומדת בחלל ריק, והיא מושפעת מתביעת העיזבון. הקשרים בין שתי התביעות עשויים להיות מורכבים, ותיתכן חפיפה מסויימת בחלק מראשי הנזק. החפיפה העיקרית, והיא גם הרלוונטית לענייננו, היא בראש הנזק של אבדן התמיכה....... לכן, כאשר בית המשפט נעתר לתביעת תלויים, בדרך כלל ייגרע חלקו של העיזבון. בענייננו, שבו היורשת היחידה היא האלמנה, המשמעות המעשית היא שהפיצויים שיפסקו לתלויים ינוכו מתוך הפיצויים לעיזבון..." ב"כ המשיבה טען כי בשונה מפסקי הדין שצוטטו ע"י המבקשת, הרי שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין באש, מתאים למקרה דכאן משום נסיבותיו הדומות .גם שם דובר בתביעת יורשת, ללא תלויים, ואשר גם במסגרתה הועלו טענות דומות במיוחד כשחיי המנוח, כאדם לא בריא, היו צפויים להסתיים ללא קשר לאירוע הנזיקי.

לצרכי שלב הדיון בתיק זה מקובלת עלי עמדת המבקשת.

אלא שטענה זו דינה להידחות.

גם במסגרת פסק הדין בעניין ת"א (נצ') 454-04-08‏ רוחיה מולא נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי (22.1.15), התייחס בית משפט השלום לשאלת היחס האמור, גם הוא, בשים לב לדברי בית המשפט העליון בעניין כלל (ע"א 703/11), וכן בשים לב לנקבע בבית המשפט העליון בעניין סורוקה הנ"ל , והגיע למסקנה דומה .

כך, בקביעות בסיס שכר לקטינים או צעירים בתחילת דרכם [ע"א 7029/93 משה חזות נ. ברושנטיין דרור (13.7.97)], מקרים שבהם פוטנציאל ההישתכרות של תובע - עדיין בבחינת "אינו ידוע". או, למשל, עניין ת"א (חי') 22084-11-12 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם; 31.10.18), שבו נקבע לצעיר שהתפרנס מעבודות מזדמנות שכר שהוא מתחת לשכר הממוצע במשק, בסיס שכר בגובה שכר מינימום בסך 5,300 ₪.

לאור כל האמור בפרק זה לעיל, סך הפצוי בגין ניזקי התובעים בגין התאונה השנייה הוא כדלקמן: הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העבר 161,106 ₪ הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העתיד 843,755 ₪ נזק לא ממוני - 20,733 ₪ הוצאות לוויה וקבורה - 15,000 ₪ סה"כ פיצוי בגין התאונה השנייה: 1,040,594 ₪ תביעת ההורים מכוח "הילכת אלסוחה" הטענות והעובדות כאמור, ההורים, התובעים 2 ו-3, תובעים גם בטענה כי נזוקו בנזק גוף (נפשי) שניגרם להם כ"נפגעים" בתאונת דרכים (כהגדרת בחוק הפלת"ד) בה נהרג בנם.

אולם, עניינינו בתחימת מעגלי הנפגעים הזכאים לפצוי בגין תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976 (להלן: "חוק הפיצויים").

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: תביעתם הישירה של התובעים 2 ו-3 בטענת "נפגעים" לפי חוק הפלת"ד – נדחית.

תביעת העזבון באמצעות יורשיו מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,125,594 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים החזר שכר טרחת עורך דין בסך 171,203 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר מחצית מהסכום הכולל ששילמו התובעים בגין חוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בעניינם בנדון.

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.

במהלך שלוש השנים הראשונות בישראל נאבק להכרה ברשיונו לעסוק ברפואת שיניים, ואף הגיש בג"צ. בשנת 1998 נפטרה אישתו ממחלת הסרטן שחלתה בה בשנה האחרונה לחייה.

אני מניחה כי הגבלה קלה בתנועות הצואר יכולה להקשות בעבודה רבת שעות שכל כולה רכינה לעבר הלקוח, אולם התובע ממילא לא מיצה את מלוא פוטנציאל התעסוקתי שלו ערב התאונה, ואין סיבה להניח שהתאונה היא זו שמונעת ממנו כעת לעשות כן. מה עוד, שניתן היה לנסות ולחפש עבודה בתחומים משיקים, אך התובע בחר שלא לעשות כן, אם משיקולים של כבוד ויוקרה, אם מחוסר רצון או חובה כלכלית לפרנס מעבר למקורות ההכנסה הנוכחיים (גמלת נכות כללית והכנסות הוניות), או בשל המתנה לתוצאות התביעה.

...

איני מקבלת את עדותו היחידה של התובע, לפיה עמד בגיל 53 לפני פריצה משמעותית בקריירה, בהעדר כל שמץ של ראיה לכך, ובהינתן דפוס עבודתו שנים קודם לכן.

הבקשה לחשב עד גיל 70 בהיותו עצמאי נדחית בהתחשב במחלת לב איסכמית, בקיצור תוחלת חייו ובדפוס עבודתו עד היום.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לפצות התובע בסכומים הבאים כאב וסבל 28,900 ₪ הפסד שכר לעבר 114,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר 2,800 ₪ גריעת כושר השתכרות 193,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 20,000 ₪ סה"כ 358,700 ₪ בניכוי תשלום תכוף 95,000 ₪ ובניכוי תגמולי מל"ל יחסיים 103,600 ₪ סה"כ לתשלום 160,000 ₪ במעוגל.

מבוא לפני תביעת התובעים לפיצויים בגין ניזקי תלות, עזבון ומיטיבים בעקבות פטירת המנוח, יליד 12.3.1996 לאחר שניפצע פצעים קשים בתאונת דרכים מיום 6.1.2018 בהיותו כבן 22 בלבד.

תחילה יש לבחון האם התלוי הנטען ניכנס לרשימת התלויים המצויה בסעיף 78 לפקודה החלה בנסיבות מכוח סעיף 4(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין הכרח כי סיוע זה שנתן יהפוך את אמו לתלויה בו למחייתה שכן הגדרת התלוי הנה מי שהנו "סמוך על שולחנו ונעדר יכולת כלכלית לכלכל את עצמו" (ר' עניין פלוני סעיף 20) והגדרת תלות הנה "מצב שבו הילד אינו עומד על רגליו, מבחינת יכולתו הכלכלית, בכוח או בפועל ופרנסתו מוטלת (רובה או כולה) על כתפי ההורה" (עניין פלוני ס' 20).

...

דרישה זו כמובן נדחית.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעים את הסך של 1,395,495 ₪.