רקע
עניינה של התביעה שהוגשה על פי חוק הפלת"ד ,בתאונת דרכים מיום 30.12.15 בה נפגע בעלה של המשיבה -יליד 15.2.47, ולאחר שמאמצים להציל את חייו בבית החולים העלו חרס, נפטר כעבור שבועות ספורים, ביום 5.2.16 (להלן: "המנוח").
האחרון הותיר אחריו את אלמנתו - המשיבה ושלושת ילדיהם - בן ושתי בנות, כולם בגירים בעלי מישפחות ועצמאיים בפרנסתם.
יפים לכאן דברי ביהמ"ש השלום בראשל"צ בשאלת היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון, ובשים לב לדברי בית המשפט העליון בעיניין כלל (ע"א 703/11) בת"א (ראשל"צ) 9514-07-14 עיזבון המנוח ר. ג. ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ 18.1.17):
" בכל הנוגע לראשי הנזק המצויים ב'מיתחם החפיפה', קרי: הפסד ההישתכרות 'בשנים האבודות' (בתביעת העזבון) והפסד התמיכה (בתביעת התלויים), יש להמנע מפיצוי כפל, והמשמעות היא הפחתת הפסדי התמיכה (בתביעת התלויים) מתביעת העזבון כמו-כן יש לפסוק את הפצוי בראש הנזק הלא ממוני, המצוי מחוץ ל'מיתחם החפיפה' (עניין דוביצקי הנ"ל)......מסכום הפצוי יש להפחית את גמלאות השארים המשולמות לתובעים 5-3 [הקטינים - ר' ק'] בגין מותו של המנוח ....
...
טענות הצדדים
המבקשת בתגובה לתחשיב ב"כ המשיבה, טענה כי עמדת המשיבה מנוגדת להלכה הפסוקה [על פי ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה, פ"ד סב(3) 864 (2008), וע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון כרכבי ז"ל (19.12.07)], על כן, הוצע על ידה כי תוכרע תחילה שאלת הניכוי הנ"ל, היות שלמעשה התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. מסקנה זו מעוגנת לדידה בעובדה שגמלת התלויים משתלמת עד תום תוחלת חיי האלמנה.
אשר למישור היחסים בין התלויים לבין העיזבון, נקבע:
"תביעת התלויים נחשבת תביעה עצמאית, אך בפועל היא איננה עומדת בחלל ריק, והיא מושפעת מתביעת העיזבון. הקשרים בין שתי התביעות עשויים להיות מורכבים, ותיתכן חפיפה מסויימת בחלק מראשי הנזק. החפיפה העיקרית, והיא גם הרלוונטית לענייננו, היא בראש הנזק של אבדן התמיכה....... לכן, כאשר בית המשפט נעתר לתביעת תלויים, בדרך כלל ייגרע חלקו של העיזבון. בענייננו, שבו היורשת היחידה היא האלמנה, המשמעות המעשית היא שהפיצויים שיפסקו לתלויים ינוכו מתוך הפיצויים לעיזבון..."
ב"כ המשיבה טען כי בשונה מפסקי הדין שצוטטו ע"י המבקשת, הרי שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין באש, מתאים למקרה דכאן משום נסיבותיו הדומות .גם שם דובר בתביעת יורשת, ללא תלויים, ואשר גם במסגרתה הועלו טענות דומות במיוחד כשחיי המנוח, כאדם לא בריא, היו צפויים להסתיים ללא קשר לאירוע הנזיקי.
לצרכי שלב הדיון בתיק זה מקובלת עלי עמדת המבקשת.
אלא שטענה זו דינה להידחות.
גם במסגרת פסק הדין בעניין ת"א (נצ') 454-04-08 רוחיה מולא נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי (22.1.15), התייחס בית משפט השלום לשאלת היחס האמור, גם הוא, בשים לב לדברי בית המשפט העליון בעניין כלל (ע"א 703/11), וכן בשים לב לנקבע בבית המשפט העליון בעניין סורוקה הנ"ל , והגיע למסקנה דומה .