כנגד הנתבעת 3, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ, מבטחת משאיתהּ של הנתבעת 1 בביטוח חובה (להלן – "המשאית") – הוגשה התביעה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד").
לטענת התובע, הואיל ונפגע עת נפל מרמפה של המשאית בסיום הפריקה, מדובר בתאונת דרכים שדינה להתברר לפי חוק הפלת"ד.
מחמת זהירות ורק לנוכח טענות הנתבעת 3 כי אין מדובר בתאונת דרכים – הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעות 1-2 בעילה לפי פקודת הנזיקין, כאשר לטענתו חלים בעניינינו התנאים להיפוך נטל הראיה לפי ס' 41 או ס' 38 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות 1-2 להוכיח כי לא הייתה ביחס לתאונה התרשלות מצידן.
קרי מדובר בתהליך קצר שמקורו בכוח המכאני של הרכב, ואז מדובר בתאונה העונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק הפלת"ד עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי, ואין כל תימוכין בגירסת התובע לטענת הנתבעת 3 כי הארוע קרה לאחר סיום השמוש בכוח המכאני של הרכב.
טענות הנתבעת 3
בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 (להלן – "מנורה ביטוח"), הכחישה זו את קרות ארוע התאונה הנטען או נסיבות התרחשותו, וטענה כי ככל שארע אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד.
מנורה ביטוח גם הכחישה את נזקיו הנטענים של התובע ואת הקשר הסיבתי בינם לבין הארוע מושא התביעה, למעט את העובדה כי הארוע הוכר כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי.
.
"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;
התובע טען כי נסיבות התאונה עולות כדי תאונת דרכים הואיל והתובע נפל מרמפה של המשאית בסיום הפריקה.
...
בנסיבות אלו, משלא נטען בכתב התביעה לקיומו של מפגע אחר במשאית, ומשהטענה היחידה שכן הועלתה שם התבררה כלא נכונה, הרי שממילא לא יכולה התביעה להוסיף ולהתברר במישור החבות הנזיקית של הנתבעות 1-2 על יסוד גרסה שהתבררה כבלתי נכונה, או על יסוד טענות עובדתיות או משפטיות שלא הועלו בכתבי הטענות.
ברקע הדברים אף אוסיף ואציין כי בשים לב לכך שגרסת התובע התבררה כבלתי נכונה ביחס לנתונים מהותיים המצויים בליבתו של התיק (טענה להטייתה של הרמפה), ובהתחשב בכך שעסקינן בעדותו של בעל דין יחיד בהליך אזרחי, דומני כי די גם בכך בלבד כדי להוביל לדחיית התביעה בנסיבות, ואין לי אלא להפנות לפסק הדין בע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019) )להלן – "עניין חיון"), שם נקבע כי:
"סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות...
סיכום
לאור כל האמור התביעה נדחית.
