בנוסף, עילות התביעה בתביעת הפלת"ד ובתביעה דכאן הן שונות: בעוד שבתביעת הפלת"ד עילת התביעה הייתה זכאות הנפגעת לפצוי לפי חוק הפלת"ד בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, בעניינינו עילת התביעה של קרנית כנגד הנתבעת היא תביעת חזרה (שיפוי) עצמאית לפי דין ולא תביעת "שבוב" בה נכנסת התובעת לנעלי הנפגעת.
עיקרון "ייחוד העילה" נקבע בס' 8 לחוק הפלת"ד, לפיו:
"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.
...
"
יוצא אפוא כי על פי חוק הפלת"ד אין לקרנית זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק הפלת"ד אלא על קטגוריה מצומצמת של אנשים המנויים בסעיף 9 לחוק, ובהם בין היתר גורמים שאינם זכאים לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק הפלת"ד. אחת מקטגוריות שלולי הזכאות לפי ס' 7 לחוק הפלת"ד הוא "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;", כך שבענייננו הנתבעת היא שלולת זכאות לפיצוי מכוח החוק וקמה לקרנית זכות חזרה כלפיה, אך לא כלפי נהג רכב צד ג' המעורב בתאונה, משום שהחבות לפיצוי הנפגעת על פי חוק הפלת"ד הייתה מלכתחילה רק על הנתבעת ולא על נהג רכב צד ג' או מבטחתו.
כאמור – כל עוד המחוקק בחר שלא לשנות את ההסדר החקיקתי שקבע – אין בתי המשפט רשאים לסטות מהסדר זה.
סיכום
אשר על כן דין התביעה להתקבל במלואה.
הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 1,022,188 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, הוצאות האגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום ועד היום, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.