משכך, התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב הפוגע, מר מוחמד סלימאן עומר עלקם, וכנגד קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – "קרנית").
בין רשימת הנפגעים בתאונות דרכים שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפלת"ד הקבועה בסעיף 7 לחוק זה כלולים, בין היתר, בסעיף 7(6) "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."
זכות החזרה של קרנית בהתאם להוראות סעיפים 9 ו – 7(6) לחוק הפלת"ד כפופה איפוא לשני תנאים מצטברים: האחד כי עסקינן במי שהוא "בעל הרכב או המחזיק בו" והשני כי אותו בעלים/מחזיק "התיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח".
על קרנית, המבקשת לחזור לבעלים או למחזיק ולהוכיח תביעתה, חל כלל "המוציא מחברו עליו הראיה." לכן, נטל השיכנוע באשר לקיומם של התנאים לעיל, מוטל לפתחה (ר' למשל רע"א 8744/08 קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (21.11.2010)).
...
בנוסף, הטענה כי הרכב שימש את האב בלבד לא הוכחה, ומהעדויות שנשמעו מסתברת דווקא המסקנה ההפוכה ולפיה הגם שהרכב היה בבעלותו של האב, הוא שימש דה-פקטו, לא אחת, גם את הבן.
אשר על כן, אני קובעת כממצא עובדתי שהרכב נרכש על ידי מוחמד האב ומכספו, נרשם על שם סלימאן הבן משיקולים כספיים של האב, הרישום על שמו של סלימאן היה ידוע לסלימאן לכל המאוחר בסמוך לאחר רכישת הרכב, וגם סלימאן עצמו נהג לעתים ברכב, כאשר נעשה ברכב שימוש משותף – בדרך כלל על ידי האב, ולעתים על ידי סלימאן.
סוף דבר
לאור האמור עד כאן, דין ההודעה לצד שלישי כנגד צ"ג 2 להתקבל.
