תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים בגין תאונת דרכים: סיווג התאונה ושיעור הנזק

מונחת לפניי תביעה לפסיקת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בעטיה של תאונת דרכים אשר ארעה לתובע ביום 31.7.2017 (להלן: "התאונה").

זה המקום לציין, כי התביעה הוגשה תחילה גם לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוכח טענה (שאלה) שהעלה התובע ביחס לסיווג התאונה כתאונת דרכים.

על מסד נתונים זה, בהיעדר אינדיקאציה שקושרת בין "אישור המסירה" לבין הודעת הביטול של רישיון הנהיגה (הודעה שלא הוצגה), ומקל וחומר בהיתחשב במדיניות השיפוטית המתבקשת בנסיבות העניין ולפיה יש לנהוג בזהירות בהפעלת הסייגים לתחולת חוק הפיצויים נוכח אופיו הסוצאלי של חוק זה, הרי לא ניתן לקבוע שהתובע ידע במועד התאונה על ביטול הרישיון.

אומדן הנזק כאב וסבל בהנתן גילו של התובע, מועד התאונה ושיעור נכותו הרפואית, מעמיד בזאת את גובה הפצוי בראש נזק זה לפי הנוסחה שבתקנות הרלבנטיות, על סך (מעוגל) 15,100 ₪.

...

בדיון מיום 29.12.2019 נמחקה התביעה בעילתה לפי הפקודה וההליך התנהל כהליך לפי חוק הפיצויים, לרבות בסוגיית הנכות הרפואית כקביעת המל"ל. הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי דין התביעה להידחות מאחר ובמועד אירוע התאונה רישיונו של התובע לא היה בתוקף בשל מצבור ניקוד והוא לא היה רשאי לנהוג ברכב בו נהג.

לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד ולקבל את שכרו באופן מלא ולכן יש לדחות את תביעתו בראש נזק זה. ביחס לעתיד, גם כאן, לא הוכחה גריעה מכושר ההשתכרות.

[5: ) מיום 1.7.2019] ביחס לעתיד: מקובלת עליי טענת התובע לפיה הכאבים שבגבו משליכים על עבודתו.

אין בידי לקבל.

לפניי תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התאונה, סיווג התאונה כתאונת דרכים וכן לגבי גובה הנזק.

לחילופן טוענת כי ממילא אין בנסיבות התאונה הנטענות כדי להוות תאונת דרכים על פי חוק פלת"ד. בנוסף, הצדדים חלוקים לגבי גובה הנזק.

הפעולה מהוה שימוש ברכב ועל כן התאונה תאונת דרכים.

אשר לעבר, החומר הרפואי וכמו גם קביעת המל"ל שהכיר בתובע כנכה נזקק והעלה את נכותו לשעור 100% זמנית, מצדיקים פיצוי בגין הפסד שכר מלא לתקופה של שנה.

...

לסיכום, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, החלטתי לאמץ את גרסת התובע בכל הקשור להתרחשות התאונה.

טענה זו של הנתבעת נדחית.

בשים לב למכלול הנתונים שהבאתי לעיל, אני סבורה כי יש להעריך את נזקיו של התובע בהפסד שכרו לעתיד לפי גובה נכות תפקודית של 5% , מחצית מנכותו הרפואית.

רקע לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה שארעה לו לטענתו ביום 8.11.17 (להלן – "התאונה").

כנגד הנתבעת 3, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ, מבטחת משאיתהּ של הנתבעת 1 בביטוח חובה (להלן – "המשאית") – הוגשה התביעה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ואף נקבעה לו שם נכות צמיתה בשיעור 10% בגין שבר בכתף שמאל לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב).

מכל מקום, בכל הנוגע לשאלת נסיבות היתרחשות התאונה וסיווגה, חזר התובע בסיכומיו על טענתו כי מדובר בתביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד הואיל ולצורך פתיחת הרמפה נעשה שימוש בכוח המכאני של המשאית.

...

בנסיבות אלו, משלא נטען בכתב התביעה לקיומו של מפגע אחר במשאית, ומשהטענה היחידה שכן הועלתה שם התבררה כלא נכונה, הרי שממילא לא יכולה התביעה להוסיף ולהתברר במישור החבות הנזיקית של הנתבעות 1-2 על יסוד גרסה שהתבררה כבלתי נכונה, או על יסוד טענות עובדתיות או משפטיות שלא הועלו בכתבי הטענות.

ברקע הדברים אף אוסיף ואציין כי בשים לב לכך שגרסת התובע התבררה כבלתי נכונה ביחס לנתונים מהותיים המצויים בליבתו של התיק (טענה להטייתה של הרמפה), ובהתחשב בכך שעסקינן בעדותו של בעל דין יחיד בהליך אזרחי, דומני כי די גם בכך בלבד כדי להוביל לדחיית התביעה בנסיבות, ואין לי אלא להפנות לפסק הדין בע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019) )להלן – "עניין חיון"), שם נקבע כי: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות...

סיכום לאור כל האמור התביעה נדחית.

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הפגיעה מתאימה למנגנון החבלה, ואציין גם, כי הארוע אינו מסווג כתאונת דרכים "קלסית" אלא אירוע חבלתי שנבע מהשמוש ברכב מנועי בירידה מהרכב, והסבר התובע כי לא הבין בשעתו כי מדובר בתאונת דרכים אלא לאחר שקבל ייעוץ משפטי מניח את הדעת.

מדובר בתאונת עבודה כך שהתובע זכאי לכסוי מלוא הוצאותיו על ידי המל"ל. התובע לא עתר בסיכומיו לפצוי בגין ראש נזק זה, ובנוסף לכך בהיעדר אסמכתות להוכחתן אין מקום לפצוי בראש נזק זה. נזק בלתי ממוני – כאב וסבל הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי התובע לא עתר לפצוי בגין ראש נזק זה, יחד עם זאת, העריכה את הפצוי על סך של 5,219 ₪.

כן הוסכם בין הצדדים, כי מדובר ברכב מעביד (עצמאי) ועל כן התובע אינו זכאי לרבע מנזקו היה והתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. סיכום ניזקי התובע הפסד שכר לעבר 75,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 85,000 ₪ עזרת הזולת 0 ₪ הוצאות 0 ₪ כאב וסבל 8,008 ₪ סך ניזקי התובע 168,008 ₪ נכויים 135,841 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 32,167 ₪ בצרוף שכר טירחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצרוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

...

עיינתי בחוות דעתו של המומחה ובתיעוד הרפואי שהוגש, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לכך שלא מצאו לנכון לזמן את המומחה לחקירה, לא שוכנעתי כי יש מקום, בנסיבות העניין, לסטות מקביעת המומחה, המביאה בחשבון את התיעוד הרפואי שהונח בפניו וממצאי בדיקתו.

בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 3.5%.

כן הוסכם בין הצדדים, כי מדובר ברכב מעביד (עצמאי) ועל כן התובע אינו זכאי לרבע מנזקו היה והתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 75,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 85,000 ₪ עזרת הזולת 0 ₪ הוצאות 0 ₪ כאב וסבל 8,008 ₪ סך נזקי התובע 168,008 ₪ ניכויים 135,841 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 32,167 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק פלת"ד), בגין שתי תאונות דרכים.

התובעת 3 (להלן – התובעת 3 או התובעת) מבקשת לפסוק לה פיצויים בגין ניזקי התובעת 1 בשתי תאונות הדרכים, ובגין ניזקי התובעים 2 ו-3 כמיטיבי נזקיה של התובעת 1.

להשלמת התמונה אבהיר שכותרתו של סעיף 32א היא "תיסמונות נוירופסיכיאטריות והפרעת קשב התפתחותית". סעיף ה' שבו בחר המומחה לתאר את מצבה הכולל של התובעת 1 במועד הבדיקה מתייחס לליקויים הבאים: "קיהיון (דמנציה) לסוגיו, כולל BPSD ; תיסמונת שכחה אורגאנית שאינה תוצאה של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים; אנצפלופתיה פוסט-טראומטית כתוצאה מפגיעה אורגאנית במערכת העצבים המרכזית – עם ליקוי קוגניטיבי בשניים לפחות מהתחומים המפורטים בהגדרה או ליקוי היתנהגותי, המפריעים באופן חמור לתיפקוד בעבודה ולהקשרים החברתיים; הליקוי מודגם בהערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית בדרגה שתואמת בחומרתה לסיווג אבחנתי של דמנציה בינונית ובלא מסוגלות לתיפקוד ברמת תיפקודו הקודמת; ייתכן צורך בעזרת הזולת לתיפקוד". סעיפים קטנים (ב) ו(ג) שביניהם מצויים אותם 20% שזוקף המומחה לחובת התאונה מושא התביעה מתארים אותם לקויים שבס"ק (ה) אך בדרגת חומרה קלה יותר.

שווי עזרת הזולת שהעניקה התובעת 3 כמיטיבת הנזק של התובעת 1 – התובעת 3 אינה זכאית לפיצויים בראש נזק זה. מצבה הרפואי של התובעת 1 עובר לתאונה הראשונה הצריך עזרה בשיעור שאינו שונה ממצבה לאחר התאונה.

...

על יסוד האמור, תשלמנה הנתבעות לתובעת את סכומים המפורטים לקמן.

בגין התאונה הראשונה תשלם הנתבעת 2 לתובעת: פיצויים בסך 264,700 ₪; הוצאות משפט בסך 396 (מחצית מאגרת המשפט כולל הצמדה) שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצויים.

בגין התאונה השנייה תשלם הנתבעת 3 לתובעת: פיצויים בסך 99,075 ₪; הוצאות משפט בסך 896 ש"ח (מחצית מאגרת המשפט כולל הצמדה ושכר עדה) שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצויים.