תביעת פיצויים לנפגעת קטינה בתאונת דרכים

העובדות שאינן שנויות במחלוקת ביום 3.8.14 נפגעה התובעת, קטינה ישראלית, בתאונת דרכים שארעה בכפר עקב.

) הינה כי כן, אף שחברת ביטוח פלסטינאית אינה רשאית להגיש תביעת שבוב בישראל, היא כשרה להיתבע כאן על פי חוק הפיצויים, אם ביטחה רכב פלסטינאי, כפי שנקבע בע"א 304/10 ראמי ח'מיס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (28.7.11) (להלן: "הילכת ראמי ח'מיס"): "הפקודה מכירה גם בפוליסה שהוצאה בידי מבטח פלסטינאי, לכלי רכב פלסטינאי בגין חבות טעונת ביטוח בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל." הפקודה שותקת בכל הנוגע לפוליסות ביטוח שהוציאו חברות ביטוח פלסטינאיות לרכבים ישראלים.

...

" (ע"א 6283/12 ‏עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (26.3.14) לסיכום, איני סבורה שיש מקום לקבוע שקרנית מושתקת מלטעון שהפוליסה שהוציאה חברת הביטוח לרכב מכסה גם תאונות שאירעו בתחום מדינה ישראל, וכך אני קובעת.

ר' למשל בת.א. (שלום - נצ') 59170-02-15‏ ‏ מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ נ' עימאד אגבאריה 19.12.17): "בהתאם לקביעה הנ"ל, היעדרו של היתר מיוחד לנהוג בישראל, הדרוש מתושב הרש"פ שבחזקתו רישיון נהיגה תקף לפי תקנה 578א לתקנות התעבורה, אינו משליך על שאלת קיומו של רישיון נהיגה כדין בידי הנתבע 2, ואינה יכולה לשמש עילה לשלול כיסוי ביטוחי." אף אני סבורה שהעדרו של היתר מפקד צה"ל אינו שולל כיסוי ביטוחי.

לסיכום על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, חברת ביטוח פלסטינית שלא קיבלה את אישור שר האוצר, אינה נחשבת כ"מבטח" ולפיכך פקודת הביטוח, המקנה למי שנפגע בתאונת דרכים זכות תביעה ישירה כלפי מבטחת הרכב, אינה חלה עליה במישרין.

התובעים, עיזבון המנוחה, קטינה שנהרגה בתאונת דרכים ביום 22.6.03 ושני הוריה (התובע 2 להלן: "התובע", התובעת 3 להלן: "התובעת" והיחד "התובעים"), הגישו תביעה זו לפצוי כספי כנגד הנהג הפוגע, הנתבע 1 שהוא אחיו של התובע 2, קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), ועו"ד אברהם משעלי הנתבע 3 (להלן: "משעלי").

...

צפוי היה כי בתקופה זו, בה מתלבטים התובעים אם לממש את התביעה, ישוב משעלי ויפנה לקרנית בנסיון להעלות את גובה הפשרה נוכח שינוי ההלכה הפסוקה, למקרה שבסופו של דבר יחליטו התובעים לבקש פיצוי מקרנית.

אף אם ניתן היה לפעול אחרת, התנהלותו של משעלי ודאי איננה מגיעה לסף מחמיר זה. לפיכך, למרות אפשרות לרשלנות של משעלי, לא מצאתי מקום לפיצוי התובעים גם בגין שלב זה. נמצא איפוא, כי למרות התנהלות קלוקלת של משעלי בעניין, ולמרות שאולי ניתן היה לפעול בייתר זהירות, הרי שהתובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי התנהלות זו הביאה לפגיעה ממשית בהם ובפיצוי שקבלו, ולפיכך אין מנוס מדחיית התביעה גם נגד משעלי.

חרף זאת החלטתי לקבל את הסיכומים נוכח חשיבותם.

]השופט י' עמית: המערערת 1 (להלן: המערערת), קטינה ילידת 1995, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.7.2002, וכתוצאה מכך היתעוורה בעין ימין.

המערערת והוריה, הם המערערים 2 ו-3, הגישו תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ובית משפט קמא מינה מספר מומחים רפואיים.

...

סיכומו של דבר, שלזכות המערערת נפסקו הסכומים הבאים: בגין הפסדי השתכרות בעתיד – 1,311,585 ₪; בגין כאב וסבל – 127,832 ₪; בגין עזרת ההורים בעבר – 30,000 ₪; בגין עזרת צד ג' בעתיד – 150,000 ₪; בגין טיפולים רפואיים בתחום הנפשי שלא במסגרת ציבורית – 20,000 ₪.

בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (לא פורסם, 12.9.2010), עמדתי על הקושי להעריך את הפגיעה התפקודית בגין אובדן עין אחת וקבעתי "כלל אצבע" כלהלן: "ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה". למרות הישגיה של המערערת לאחר התאונה, בית משפט קמא בחר שלא לסטות כלפי מטה מהנכות הרפואית לצורך הערכת אובדן כושר ההשתכרות, ואף "עיגל" כלפי מעלה ל-60% את אובדן כושר ההשתכרות.

לפני תביעה לפצוי ניזקי התובעת שנגרמו בתאונת דרכים בה היא נפגעה בהיותה קטינה, בתאריך 26.6.2008.

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעת תשלם לתובעת סכומים מצטברים אלו (יחד - הסכום הפסוק): סך של 583,600 ₪ בערכי יום פסק-הדין, הוצאות מסירה ונסיעות בסך 2,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 88,766 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

התובעת בגירה ועליה להציג ייפוי-כוח חתום ומאומת כדין לבא-כוחה עד יום 15.5.2022; הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מקבלת ייפוי-הכוח.

בבית משפט השלום מיתנהלת תביעתה של המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

המבקשת, קטינה ילידת 2005, נפגעה בתאונת דרכים עת הייתה כבת 10 שנים וסבלה מחבלת ראש משמעותית.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין, ואני דוחה את הבקשה מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות.

סוף דבר שהבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.