תביעת פיצויים לנפגעי תאונת דרכים ללא ביטוח

בשל כלל האמור, הוגש כתב אישום כנגד היחיד במסגרתו הואשם בסעיפי אישום שונים: נהיגה בקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, סטייה שמאלה מנתיב נסיעה, הפקרה אחרי פגיעה, גרימת תאונת דרכים שבה ניחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף.

בכל ארוע בו מתרחשת תאונת דרכים, חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 וכן חלה החובה לפי פקודת התעבורה (נוסח חדש) לנהוג עם רישיון בתוקף והחובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, לנהוג עם ביטוח בר תוקף.

בכל מקרה בו נפסק על ידי בית המשפט כי היחיד ביצע עבירת ההפקרה כאמור, ברי כי היתקיים הליך תעבורתי בעיניינו ו/או הליך אזרחי בגין תביעה נזיקית לפצוי נפגע תאונת הדרכים.

...

ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי: "עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה פרוטוקול מיום ה-28/04/2022, עמוד 3 שורות 19-25).

אשר על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון, אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

לאור ביטול צו פתיחת ההליכים, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

לשם הזהירות, אני מורה כי הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא כפופה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) וכן לתשלום מקדמי על סך של 4,000 ₪, אשר יהווה תנאי להגשתה של הבקשה ואשר יופקד במעמד הגשתה בקופת הממונה.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 52076-05-19 פלוני נ' סוחמן ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ענת דבי תובע פלוני נתבעים 1. איליה סוחמן 2. שירביט חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים מקבל יוסף וקנין פסק דין

לפיכך, לנוכח הוראות סע' 9 לחוק, אבחן אם מתקיימת בעיניינו הוראות סעיף 7 לחוק, לפיו עשויה להישלל זכאותו לפיצויים על פי החוק, בכפוף לסייג המצוי סעיף 7א' לחוק- אשר בהתקיימו, כאמור, לא תהא לקרן זכות חזרה כלפי המשתמש ברכב, מר סוחמן, ולהיפך; האם קמה תחולה לחריג הקבוע בסעיף 7א' לחוק בעיניינו של מר סוחמן? לצורך הדיון בשאלה זו ולמען הסדר הטוב, מן הראוי יהא לשוב ולצטט את לשון הסעיף במלואו: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". מלשון החוק עולה, כי סעיף 7א' חל עת שמתקיימים 3 תנאים: נהיגה בהיתר הבעלים או המחזיק; אי-ידיעה לגבי העדרו של כסוי בטוחי (יסוד סובייקטיבי); סבירות אי-הידיעה (יסוד אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד).

בעיניין זה, דנה הפסיקה בהרחבה: כך כתבה השופטת דורנר ברע"א 6825/01 שלום נ' שריקי, תק-על 2001(4) 507: "סעיף 7א' לחוק הפיצויים מסייג את החריג לכלל בדבר הטלת אחריות מוחלטת לניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים, ומאפשר למי שנהג ברכב בהיתר, הגם שללא ביטוח, לקבל פיצוי מקרנית, ובילבד שלא ידע ולא סביר היה שיידע כי הוא נוהג בלא ביטוח. סעיף 7א' לחוק הפיצויים פורש בפסיקת בית-משפט כחל על מצבים שבהם על רקע קירבה מיוחדת בין מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נימנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כסוי בטוחי". צא ולמד, כי במצבים של קרבה מיוחדת עשוי בית המשפט לקבוע כי אי-הידיעה הייתה בגדר הסביר.

...

על כן, אני קובעת, כי לקרנית זכות חזרה כלפי סוחמן וכלפי ועקנין והם אחראים, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפיצוי כפי שנפסק לתובע.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי נתבעת 3, קרנית, תשלם לתובע סך 198,492 ₪, הוצאות אגרה והמחצית השנייה של האגרה וכן שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק.

בהודעת צד ג' - אני קובעת כי סוחמן וכן ועקנין, ישפו את קרנית, ביחד ולחוד, בגובה הפיצוי האמור לתובע, בצירוף הוצאות בהן נשאה קרנית בגין הודעת צד ג' בסך 15,000 ₪.

העובדות תביעה זו הנה תביעת השבה בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") , במצורף להוראת סעיף 7 לחוק וכן מכוח הוראת סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה" וכן הוראת ס' 63 לפקודת הנזיקין.

הדרישה להוכחת אשם שנפל בהתנהגותו של "בעל הרכב" או "המחזיק", מחייבת הוכחת קשר בין בעל הרכב לנסיבות השמוש שנעשה ברכב ללא ביטוח תקף, ראה בע"א (מחוזי ת"א - יפו) 8883-01-12 יעקבי נ' סיטבון (פורסם בנבו) "... במסגרת בחינת האשם בוחנים את מידת הקירבה והשליטה של מתיר השמוש ברכב ורק מקום בו יוכח אשם המתבטא בידיעה, פזיזות, עצימת עיניים או רשלנות, רק אז תקום זכותה של קרנית לשיפוי ממתיר השמוש. בהתאם לכך, נראה כי מקום בו מדובר בבעלות פורמלית בלבד כשלבעלים אין כל זיקה לרכב תתקשה קרנית להוכיח את יסוד האשם של הבעלים והוא יצא פטור..." (ההדגשה אינה במקור-א.ז.) האשם יכול להיות מסוג ידיעה, פזיזות, עצימת עיניים ולכל הפחות, רשלנות (ע"א 7580/03 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר [פורסם בנבו] ; רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח).

...

התוצאה היא איפוא שהתביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת ובהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים, התביעה נמחקת כנגד הנתבע 1, ללא צו להוצאות.

התובע נהג בקטנוע ללא ביטוח חובה בתוקף, ולכן הגיש תביעתו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 נגד נהג המשאית שלטענתו אחראי לתאונה, נגד מעסיקתו ונגד המבטחת של המשאית.

דא עקא כי אין עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא בתביעה לפי פקודת הנזיקין, הואיל ולקטנוע לא היה ביטוח חובה.

...

עם זאת, אינני מקבלת את טענת הנתבעים, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

כאב וסבל בהינתן אופי הפגיעה, העובדה שנדרש ניתוח, ושיעור הנכות שנקבע, אני קובעת פיצוי בסך 60,000 ₪ בראש נזק זה. הוצאות בעבר ולעתיד הוצאות בעבר – לא הוגשו כל קבלות על הוצאות.

לפיכך אני דוחה את העתירה לפיצוי בראשי נזק אלה.

סוף דבר לפיכך ישלמו הנתבעים לתובע סך של 98,312 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 54587-10-15 פלוני נ' אבו אלקיען ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת בלהה יהלום תובעים 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני ע"י ב"כ עוה"ד עיסא מוחמדייה נתבעים 1. בדר אבו אלקיען 2. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עוה"ד ד 3. שומרה חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד זיו מנדלוביץ מקבל סמאח קיעאן פסק דין

במקביל, הנתבעת, בתגובתה מיום 20.9.2021 השיבה כי "לא כפרה בכך שהונפקה תעודת ביטוח לרכב עת היה ברשות הבעלים הקודם של הרכב. הנתבעת 3 טענה להיעדר כסוי בטוחי בשל שלל טענות והיא עומדת על טענות אלו. הנהג הורשע בנהיגה ללא ביטוח משום שהביטוח לא מכסה אותו". מכאן שהמבטחת מאשרת כי היתה פוליסת ביטוח חובה נכון למועד התאונה, אלא שקיימים חריגים השוללים את הכסוי הבטוחי (ר' גם עמ' 62 ש. 18 לפרוטוקול).

לא ניתן להלום כי אדם ירכוש פוליסת ביטוח חובה כדת וכדין, ובעת קרות מקרה הביטוח לא תפצה המבטחת את נפגעי התאונה, אלא אלו יפלו על הציבור באמצעות קרנית.

...

גם אם צודק ב"כ המערער כי מדובר בהחלטה בעלת תוקף משכנע בלבד, אשר אינה עולה כדי פסק דין מחייב, הרי שהגישה שאומצה בה מקובלת עלינו, כמעוגנת בלשונם הברורה של החוקים הנזכרים.

סוף דבר, הערעור נדחה.

משמצאתי כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 7(4) לחוק הפיצויים, אני מורה על דחיית התביעה שהוגשה מכוח חוק זה. בנסיבות העניין, ובשים לב לפציעתו של התובע 1, אין צו להוצאות.