בפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, בגין תאונה שאירעה לתובע ביום 13.9.2014, כאשר התובע נסע ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת.
לפיכך, אין נכות א.א. גרון הקשורה בתאונה הנדונה"
מחוות הדעת ומחקירת המומחה עולה כי קביעתו שאין קשר סיבתי בין הטינטון ממנו סובל התובע לבין התאונה הנוכחית, מבוססת על קיומו של מצב רפואי קודם: תעוד רפואי ואבחנה קודמת של טינטון, ונוכח פער הזמנים בין התאונה הנוכחית לבין התלונה הראשונה על טינטון.
כאב וסבל
בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, עומד סכום הפצוי לתובע על פי 7.38% נכות על סך של 11,938 ₪ ובמעוגל 12,000 ₪.
...
לאחר ששקלתי את טענות התובע ובחנתי אותן אל מול התיעוד הרפואי שהוצג והתרשמתי מתשובותיו של ד"ר גרוס בחקירתו, אני מקבלת את קביעת המומחה ולא רואה מקום לסטות ממנה.
ד"ר שרודר מצא כי לתובע גם הגבלה בחלק מתנועות הצוואר ובעמוד השדרה המתני, ואני מקבלת את טענת התובע כי הדבר מקשה עליו בנהיגה, פעולה המעמיסה גם על הגב התחתון וגם מצריכה שימוש בצוואר (הגם שקיבל את כל האישורים הרפואיים הנדרשים לו כנהג אוטובוס).
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על מחצית מנכותו הרפואית, ובחישוב שכרו העדכני, בסך מעוגל של 15,000 ₪ לחודש, מקדם היוון 101 (עד הגיע התובע לגיל 67) ובצירוף הפסדי פנסיה וזכיות סוציאליות, אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 62,000 ₪ (במעוגל).
לסיכום, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 80,284 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13% בצירוף מע"מ, והוצאות משפט.
