תביעת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים: נפילה בעת החלפת גלגל

בכל אחד מכתבי התביעה שהוגשו בתיקים הנדונים נטען לגבי התאונה מושא אותה תביעה כי מדובר בתאונת דרכים, וכי יש לידון בתביעה על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

כך בתצהיר שנתן התובע ביום 6.6.12 לתיק ה-פ.ש.ר שניפתח בעיניינו [והוגש במלואו לתיק בית המשפט – לבקשת הנתבעת] הצהיר התובע: "בשנת 2008 עברתי תאונת דרכים נוספת בשנת 2008 כאשר תיקנתי תקר ובאותו היום היו 23 קסמאים על המושב. מזג האוויר היה סוער. בזמן שביקשתי להחליף את הגלגל החליקו מידיי הברגים הנועלים את הגלגל אנוכי הושטתי את ידיי מתחת לרכב ואז הרכב החליק מהג'ק ונפל לי על היד וקיבלתי מכה בראש" [ס' 2 לתצהיר].

על פי חוק הפיצויים, על מנת שתאונה תהיה "תאונת דרכים", עליה להיות – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". פגיעה של תאונה עצמית בהחלפת גלגל שבו תקר, יכולה להוות "תאונת דרכים" רק אם היא גם מהוה "שימוש ברכב מנועי", היינו - רק אם מדובר ב"טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".

...

בגין כל אחת מהתאונות לעיל הוגשה תביעה נפרדת, ובסופו של דבר, בשלהי 2015 אוחד הדיון בתביעות.

סוף דבר לאור כל המפורט בפסק דין זה, אני פוסק כי: התביעה בגין התאונה השנייה – שהוגשה בנדון ב-ת"א (תל אביב) 23911-02-15 – נדחית בזאת.

התביעה בגין התאונה הראשונה שהוגשה בנדון ב-ת"א (תל אביב) 22674-09-15 - מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 240,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 36,504 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון ובהחזר הוצאות העדים שזימן (ככל ששילם למי מהם על פי החלטותי; התשלום - כנגד קבלות מתאימות).

על פי "מהות התביעה" שמצוינת ברישא לכתב התביעה ותוכנו, מדובר בתביעה מעורבת; היינו, תביעה המערבת - תביעה נזיקית נגד הנתבעת 1, מועצה מקומית (להלן: "המועצה") בטענה כי המועצה התרשלה כלפיו והפרה חובות חקוקות באופן שגרם לו נזק גוף, עם תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") נגד הנתבעת 2, המבטחת של הרכב שבו התובע טוען כי נהג (להלן: "הרכב הנטען" ו-"המבטחת" - בהתאמה), ושבמהלך החלפת גלגל של רכב זה – ניפצע.

הגם, שכאמור, כתב התביעה מכריז בכותרתו שהתביעה מוגשת גם מכוח הוראות חוק הפלת"ד, ואף מצורפים כנספחים - פוליסת ביטוח חובה ואישור מישטרה לגבי הודעה בעיניינה של התאונה השנייה - לבד מהטענה הלאקונית לעיל, אין בכתב התביעה טענה מפורשת שהתאונה השנייה הנה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד. בתצהירו מצהיר התובע: "ללא קשר לתאונה הראשונה, ביום 23.1.16, נהגתי לבדי ברכב של בת דודתי, המבוטח בחברת הביטוח הפניקס..., בשעות הבוקר, הייתי בדרכי מביתי לכיוון...". "לאחר כ-10 דקות נסיעה ברכב, הגעתי לכביש ערוני..., שם הבנתי כי יש לי תקר בגלגל". "ירדתי מהרכב להחליף גלגל, ובעת שהחלפתי גלגל ברכב, נפל הרכב על כף ידי הימנית, החבולה כבר מהתאונה הראשונה שתוארה לעיל. באותו רגע חשתי כאבים עזים מינשוא, אחד הנוסעים בכביש באותו הזמן, ששם לב למצבי, סייע לי וסיים את החלפת הגלגל ברכב. לאחר מכן מיהרתי ברכב שנהגתי בו למיון בית החולים [ ], שם קבלתי טפול רפואי כמפורט בכתב תביעתי על נספחיו". "אדגיש כי תאונה זו של החלפת הגלגל, החמירה את מצבי בידי וגרמה לי לקטיעה של אצבע 5" [סעיפים 6 עד 9 לתצהיר התובע].

...

התובע לא הוכיח כי עומדת לו עילה מכוח חוק הפלת"ד, ועל כן דין התביעה נגד הנתבעת 2 – להידחות.

סוף דבר 5129371התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת כך שהנתבעת 1 תישא ב-50% מסך הפיצוי שייפסק בנדון - שמגיע לתובע בגין הנזק שנגרם וייגרם לו בגין התאונה הראשונה, היא התאונה מיום 23.6.15.

התביעה נגד הנתבעת 2 – בכל הקשור לנזקי התאונה ביום 23.1.16, היא התאונה השנייה – נדחית בזאת.

בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

במהלך תיקון הגלגל, כאשר הרכב מוגבה באמצעות מגבה (ג'ק), ביקש התובע להוציא את אחד האומים שנפל מתחת לרכב.

לדברי התובע, התאונה קרתה בעת שעסק בהחלפת גלגל ימני אחורי של המכונית, כאשר המכונית הייתה מוגבהת על ג'ק. החבלה נוצרה עת הכניס התובע את ידו מתחת לגוף המכונית כדי לאחוז באחד האומים המחברים את הגלגל למכונית, אשר התגלגל לשם.

התנועות שהדגים התובע בעת שהציג כיצד התרחשה התאונה היו מאולצות, ונראה שלא באו לעולם באופן טבעי, אלא נוצרו כדי להתאים את החבלה שנגרמה לידו לנסיבות שיבואו בגדר "תאונת דרכים". כשנשאל התובע לראשונה, במהלך חקירה נגדית, לגבי מנח היד בזמן התאונה, הוא היתחמק וענה תשובה מגמתית, לא ישירה, שלא ענתה על השאלה: "ש. כשהכנסת את היד אחרי שראית את האום. תתאר את מנח היד, איך הושטת את היד פנימה?

...

סוף דבר התובע העלה טענות נוספות במסגרת סיכומיו, אולם נוכח כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שדי בכך כדי לדחות את התביעה ואין בטענות הנוספות שהועלו, כדי לשנות את התוצאה, מבלי להידרש לפירוט כל טענה וטענה.

לסיכום, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את הנסיבות בהן נפגע וממילא, לא הוכיח שנפגע בנסיבות הבאות בגדר תאונת דרכים כמשמעותה על פי חוק הפלת"ד. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 13,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

התובע, יליד 4.7.1965, נפגע בתאונה ביום 12.10.14 במהלך ניסיון להחליף גלגל אוטובוס, שהיה בו תקר.

נסיבות התאונה לטענת התובע בתצהירו, ביום 12.10.14, בשעה 11:30 או בסמוך לה, "בעוד שאני עוסק בתיקון דרך של אוטובוס... (החלפת גלגל בשל תקר), החליק המגבה (הג'ק) והחלק התחתון של מרכב הרכב פגע בפנים ובראש שלי כאשר אני הייתי שרוע ושוכב בתחתית מרכב הרכב עסוק בהחלפת הגלגל...". לטענת התובע, כתוצאה מהמכה שניפגע ניחבל בפניו ובראשו ואיבד את הכרתו (ס' 6 לתצהירו).

משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודין תביעתו להדחות".

...

משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודין תביעתו להידחות".

העולה מהמקובץ הוא, כי בעניננו לא מתקיימים שני התנאים הראשונים להגדרת התיקון שביצע התובע כ"תיקון דרך" כהגדרתו בחוק.

סיכומם של דברים התאונה שארעה לתובע אינה באה בהגדרת "תאונת דרכים" ועל כן דין התביעה לפיצוי על פי החוק - להידחות.

מבוא לפניי תביעה נזיקית שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ו-1976, בקשר עם תאונה מיום 16.4.19.

בגליון שיחרור ממיון נרשם שהיתקבל ב-4.46 , וכן נרשם לגבי נסיבות הפציעה: "ביום קבלתו החליף גלגל, הג'ק נפל והמכונית מחצה את אצבעות IV – II ימין". הנתבעת ציפתה כנראה שיירשם גם מספר הרכב או הסוג, מידע שאינו רלוואנטי לטפול בפצוע, אותו הדבר לגבי לאן היו פניו מועדות, אם כי מי שניפצע בדרך לעבודתו או ממנה ומודע לזכויותיו בנסיבות אלו, לעתים מציין זאת.

הנתבעת טענה כי התובע מירמה, הוא נפגע עת ניסה להחליף גלגל במשאית של אביו , שיש לו קו חלוקה בפסגת זאב, ולא ברכבו הפרטי המבוטח על ידה, לפיכך היא כופרת בחבות.

תשובה זו אינה תומכת בטענת מירמה, אופן התשלום או הסטאטוס של התובע בעיסקו של אביו, אם ישנו כזה, אינו רלוואנטי לסוגית הכסוי הבטוחי של המשאית, שכן מדובר ב"תיקון דרך" וככזה גם נוסע או זר שאין זה עסוקו להחליף תקר, יכול להיות מכוסה (ראו ס' 1 לחוק הפלת"ד והתנאים להכרה בארוע כזה כתאונת דרכים בהלכה הפסוקה, לדוגמא רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב, (16.6.2010)).

...

סיכום ביניים אשר על כן, בהעדר ראיה לכך שהתובע ניסה להונות את הנתבעת, ולאחר שהאמנתי לדבריו, אני קובעת כי חבות הנתבעת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 הוכחה.

פיצוי גלובאלי נוכח שיעור הנכות ואופייה, יחד עם האמור בהלכה הפסוקה לגבי נכויות בשיעור נמוך (ראו רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה ואח' (22.11.2018), הגעתי למסקנה כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי בנוגע לגריעת שכר בעתיד, ופיצוי זה אני מעמידה על סך של 30,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ (30,000 ₪ הפסד שכר בעתיד ו-10,000 ₪ כאב וסבל).