תביעת פיצויים לנפגע תאונת דרכים בגין נכות אורטופדית

עובר להגשת תביעה זו הגיש התובע תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "תביעת הפלת"ד") במסגרתה מונו שני מומחים מטעם בית המשפט: בתחום האא"ג (ד"ר גרטי גרוס) ובתחום האורתופדיה (ד"ר טאובר).

הנתבעת פיצתה את התובע בהתאם לקביעות המומחה מטעמה, כאשר רק תביעתו של התובע לפצוי בגין נכות בברך נדחתה על ידי הנתבעת משום שהמומחה מטעמה סבר שאין קשר סיבתי בין נכותו (המוכחשת) לבין התאונה.

...

על מנת לעמוד בנטל זה על התובע לצרף חוות דעת שונה ונפרדת מחוות הדעת שהוגשה בתביעת הפלת"ד. אני סבורה כי לא נכון ולא ראוי יהיה להחיל את כלל "העפרון הכחול" על חוות דעתו של ד"ר טאובר ששימש כמומחה מטעם בית המשפט בתביעת הפלת"ד ולברור מתוכה רק את החלקים הנוחים לתובע בתביעה זו. את חוות דעתו של המומחה יש לקרוא בענייננו כמקשה אחת.

אני סבורה כי ככלל, קשה לבודד רכיב ספציפי מתוך חוות דעת רפואית ולייחס לו תכונות של חוות דעת עצמאית ודומני כי ככלל אף אין זה ראוי שכך ייעשה, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים כמו למשל הצהרתו המפורשת של המומחה הרפואי נותן חוות הדעת כי ניתן להפריד חלקים מחוות דעתו ולהתייחס אליהם כאל חוות דעת עצמאית ונפרדת.

לא שוכנעתי שזה המצב בענייננו.

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

לפיכך נכותה האורתופדית המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה הנה בשיעור 7.4%.

...

ביחס לעתיד לא שוכנעתי כי נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה תצריך הוצאות בגין טיפולים בעתיד.

סוף דבר, אני פוסקת לתובעת פיצוי בראשי הנזק הבאים: הפסדי השתכרות לעבר סך של 50,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 203,000 ₪.

עסקינן בתביעה שהוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1957 (להלן: "חוק הפיצויים").

לא נקבעה לתובעת נכות צמיתה בתחום א.א.ג. ד"ר אגר גבריאל, מומחה בתחום האורתופדי, אשר קבע לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בהתאם לסעיף 35(1)(ג) לתקנות המל"ל מתוכם 5% מצב קיים לפני הפציעה ו-15% בגין הפציעה בתאונת הדרכים.

הצדדים לא חלקו על קביעות המומחים הרפואיים, ומשכך אני מאמץ את קביעותיהם, כך שנכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור של 15% עקב נכות אורתופדית שנותרה לה בברך, וכן נכויות זמניות שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים השונים.

...

לאחר ששקלתי בעניין, החלטתי שאין מקום לקיזוז שכר טרחתם של המומחים הגם שלא קבעו לתובעת נכות, בשים לב לעובדה שהייתה הצדקה למינוים וגם לעובדה שקבעו לתובעת נכויות זמניות כאלה ואחרות עקב מצבה.

סיכומו של דבר, להלן הפיצוי בגין ראשי הנזק השונים: בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד - סך של 148,000 ₪; בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד- 17,760 ₪; בגין עזרת צד ג' לעבר – 80,000 ₪.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

עוד ציין המומחה כי מאחר שפגיעתו של התובע היא פגיעה משולבת במספר רצועות בבירכיים, תוצאות הניתוח הן פחות טובות מאשר פגיעה ברצועה אחת (עמ' 220, ש' 32-28); כי הוא עצמו לא היה עושה את ניתוח הרצועות (עמ' 223, ש' 11-10 ועמ' 224, ש' 5-4); וכי גם אם יעבור התובע איזה מן הניתוחים הרלבאנטיים, לא יהיה בהכרח שינוי בדרגת הנכות האורתופדית (עמ' 226, ש' 2).

כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, התובע זכאי לפצוי בגין כאב וסבל בהיתחשב בנכות הרפואית בשיעור של 44% בסכום של 67,500 ₪.

משלא נתקבלה טענת התובע לפיה פרישתו המוקדמת לפנסיה נבעה אך בשל התאונה ולא ננקטה דרך החישוב שהציע (המבוססת על ההנחה שהפסדי הישתכרותו הם בגובה הפער בין שכרו לפני התאונה לבין קיצבתו הפנסיונית) – הרי שאין מקום לנכות מן הפצוי את הסכומים ששולמו לתובע עם פרישתו ואת תגמולי הפנסיה המוקדמת, שאינם משולמים עקב נכות.

...

במטרה להגיע לתוצאה סבירה ומאוזנת נוכח מעטה העמימות שתואר, מתוך ראיה כוללת הנשענת על מכלול הטיעונים והראיות לכאן ולכאן, שוכנעתי כאמור, כי הדרך הנכונה לבטא את המורכבות היא באמצעות פסיקת סכומים גלובליים בגין הפסדי ההשתכרות.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעות במלואן.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך של 580,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה שהתרחשה ביום 20.12.2016 (להלן – התאונה).

על פי המומחה האורתופדי: "לאור העובדה שתלונותיה של התובעת לאחר החבלה היו משתנות, ולאור העובדה שחלק מהתלונות הופיעו מספר חודשים לאחר התאונה ומאחר שקיים תעוד של תלונות דומות לפני התאונה ומאחר שאין תעוד רציף של טיפולים, ביקורים ובדיקות אותן ביצעה התובעת, איני מוצא קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיה כיום". ד"ר סמורז'יק קבע נכויות זמניות, למשך של עד שלושה חודשים רפואיים ו"בכפוף להצגת אישורים על חופשת מחלה".

בשיקלול מלוא הנתונים, כשהראיות אינן תומכות בטענות התובעת מחד אך מצביעות על שינוי בהיקפי ההעסקה מאידך; כיוון שניכר כי עיקר השינוי בהיקפי התשלום לעובדים היה בשנת 2017 ובהיתחשב בכך שבשנת 2017 השקיעה התובעת כוחות וזמן במיזם אותו הקימה, נוכח העובדה שכבר בשנת 2016 עוד טרם נפגעה בתאונה, עלו מספרי המועסקים אצל התובעת באופן משמעותי וכך גם שכרם, על בסיס הנכות הרפואית שנקבעה לה ובשים לב למשמעותה של הנכות הרפואית, כמפורט בהרחבה לעיל, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה על פי החישוב דלהלן: בשנת 2017 פיצוי על פי הפסד בשיעור של 20% (כשיעור הנכות הרפואית) מן הפער בעלויות העסקת העובדים (105,000 ₪) ובסה"כ: 21,000 ₪; ומשנת 2018 ואילך פיצוי המגלם גריעה משעור ההישתכרות בשיעור של 10% משכרה של התובעת עובר לתאונה (11,500 ₪) במכפלת החודשים (55 חודשים) ובסה"כ: 63,000 ₪.

...

ויובהר, אין בידי לקבל את טענות התובעת כאילו סגרה את גן הילדים אותו ניהלה אך מפאת פגיעותיה בתאונה.

לפיכך, אני מקבלת את טענותיה של התובעת בעניין זה ופוסקת לה את מלוא הסכום שנתבקש על ידה.

סיכום הנזקים הפסד השתכרות לעבר - 80,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד- 228,000 ₪ כאב וסבל - 32,000 ₪ עזרת הזולת והוצאות - 50,000 ₪ ------------- סה"כ 390,00 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 390,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 59,319 ש"ח ואגרת משפט כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.