עניין לנו בתביעה לפצוי כספי בגין תקיפה ופגיעה בשמו הטוב של התובע בסך 34,600 ₪.
בהתנהגותם זו, הלבינו הנתבעים את פניו של התובע גרמו לו לעוגמת נפש, תחושת חוסר אונים ומצוקה.
נוכח האמור עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי כספי בסך של 34,600 ₪ בהסתמך על עוולת התקיפה על פי סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").
ואולם, לא כל גידוף, ולא בכל מקרה, יהווה הדבר לשון הרע, וזאת מהטעם שקללות וגידופים מהוווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולכן קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב – "לשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן.
...
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
בנסיבות אלה, אין זה סביר להניח כי התובע חש אותה שעה כי לנתבע הכוונה והיכולת לפגוע בו. יתרה מכך, מתמלול השיחה עולה כי התובע המשיך לשוחח עם הנתבע על אף הדברים, ובכך יש לחזק את המסקנה כי התובע לא חש כי הנתבע אכן מתכוון לפגוע בו.
אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובע ישלם לנתבעים סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות המשפט אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לתובע, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
