תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה נגד פלדה בנגב (ימית) בע"מ

בפני תביעה לתשלום פיצויים לתובע, י.ג. (להלן:- "התובע") יליד 23.3.81, בגין תאונת עבודה אשר אירעה ביום 26.11.15 בזמן עבודתו של התובע אצל הנתבעת, פלדה בנגב (ימית) בע"מ (להלן:- "הנתבעת").

...

כאב וסבל:- בשים לב לנכות המוסכמת (10%) לכך שמדובר בעיוות של קצה האצבע וכריתה של הרקמות הרכות, בשים לב לכאב התמידי והרגישות, סבור אני כי יש מקום לפיצוי שהינו בשיעור 75,000 ₪.

סיכום מכל האמור לעיל הנני קובע כי נזקי התובע הינם כדלקמן:- כאב וסבל – 75,000 ₪.

סה"כ:- 344,000 ₪, מהם יש לנכות תגמולי ביטוח לאומי בשיעור 57,000 ₪ סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 287,000 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ), החזר עלות חוו"ד ד"ר קריגר בשיעור 5,850 ₪ (עמ' 67 לתיק מוצגי התובע) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.11.18 ועד יום ביצוע התשלום בפועל, החזר האגרה ששולמה בשיעור 712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ועוד הוצאות משפט בשיעור 2,500 ₪.

המערער הגיש כנגד החברה תביעה לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו (פיצוי על פיטורים שלא כדין; פדיון חופשה; הודעה מוקדמת; דמי הבראה; דמי מחלה; פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי עבודה) בסכום כולל של 62,247 ש"ח. בסופו של יום, הגיעו המערער והחברה להסדר פשרה, במסגרתו שולם למערער סך של 8,500 ₪ (פסק דין מיום 18.6.2015, סע"ש 36908-04-14).

לגירסת המערער בתצהירו, ביום 12.1.2012 הוא נפגע בעבודה כשפירק משקל מחוץ לחצרי המעסיק (במחסום מיתר); הוא הרים פלטה עם עוד 3 עובדים, והרגיש שמדובר במשקל כבד מדי ואמר לעובדים שהרימו איתו את הפלטה שבספירה לשלוש זורקים את הפלטה; הוא ספר עד 2 ואז כולם זרקו את הפלטה, ואז הרגיש משיכה חזקה בגב וכאבי גב; גב' שרה טובי, מנהלת השיווק בחברת צח אורני בע"מ, היתקשרה אליו ביום התאונה בערב, כשכבר סיים את יום העבודה, ואמרה לו שבאופן דחוף ופתאומי הוא צריך לעבוד גם למחרת ביום שישי, כי היו הרבה תקלות בשל מזג האויר.

המוסד לביטוח לאומי טען שאין מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית דין האיזורי, אשר לא קיבל את גירסתו של המערער בדבר היתרחשות ארוע תאונתי, בין היתר בהיתחשב בעובדה שבשבת המערער נסע לים המלח; אשר לעדותו של מר חייק, הרי הוא העיד שלא ראה את הארוע עצמו של הרמת הפלטה על ידי המערער; אין מחלוקת כי הייתה שיחת טלפון בין המערער לבין גב' טובי, והמחלוקת סבה על השאלה אם בשיחה זו דיווח לה המערער על הארוע התאונתי או שהתנהל ויכוח על סיום הפעילות ביום ה' והתייצבות המערער לעבודה ביום ו' למחרת, ובית הדין האיזורי העדיף את גירסתה של גב' טובי.

...

לבסוף נציין כי בפנייתו הראשונה לטיפול רפואי ביום 15.1.2012 לא ציין המערער התרחשות אירוע קונקרטי שגרם לכאבי הגב, והתלונה שנרשמה היא "לדבריו, מזה כ- 3 ימים לאחר עבודה פיזית קשה כאבי[ם] במותן שמאל עם הקרנה לרגל שמאל קושי בהליכה". סוף דבר: ערעורו של המערער סב על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי שלפיה לא הרים את הנטל ולא הוכיח התרחשות אירוע תאונתי ביום 12.1.2012.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מהעדויות שלפניו, ועל כן דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בהמשך, התובעת ביקשה את מחיקתו של המבוטח מכתב התביעה מכיוון שקבלה את טענתו לפיה קיבל פיצוי בגין נזקיו הבלתי מבוטחים בלבד ובשל היותו מבוטח, והתביעה כנגדו נמחקה.

עקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות התובעת טענה, בעקרי הדברים, כי ביטחה את מבוטחה, בועז פלדי (להלן: "המבוטח", "בועז"), בגין רכב מ.ר. 28-611-30 בפוליסת ביטוח כלי רכב מסוג מקיף שהייתה בתוקף במועד הרלבנטי לתביעה; הנתבע היה הנהג, המחזיק או הבעלים של רכב מ.ר. 72-899-50; לגבי המבוטח נטען שקבל כספים מאת הנתבע אשר סילקו את התביעה (הטענה עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן); ביום 6.3.2016 כאשר רכבו של המבוטח חנה כדין ברחוב הנגב 61, יבנה, פגע בו רכב הנתבע מאחור וגרם לו לנזקים (להלן: "התאונה").

תוכנו של המסמך פשוט וברור על פניו ולפיו למבוטח אין כל תביעה נוספת כלפי הנתבע בגין התאונה האמורה, ואין מחלוקת בין הצדדים שהמבוטח מסר את המסמך לנתבע כנגד תשלום במזומן בסך של 4,000 ש"ח. יוצא איפוא, על פי מובנו הלשוני של המסמך והנסיבות הנוגעות למסירתו לנתבע, שבפנינו כתב סילוק והיעדר תביעות שנימסר על ידי המבוטח לנתבע, כנגד תשלום של 4,000 ₪ שנפרע לידיו.

(לעניין הסעדים והתרופות על פי החובה לנהוג בתום לב ראו- בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה צבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

מכאן, כי בעקבות פשרה כזו מאבד המבטח את הזכות לתבוע שיפוי מהמזיק והניזוק הוא שחייב לפצותו (ראו בהקשר זה ע"א 5/87 הנ"ל [15], בעמ' 192-191).

...

מעבר לכך, אין מקום לקבלת הטענה מהטעמים שפורטו לעיל, ובכלל זה המצג שנעשה בפני הנתבע ואי חשיפת מלוא הפרטים הרלבנטיים, ניסוח חסר של כתב הסילוק על ידי המבוטח, והתנהלות שאינה מתיישבת עם החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. התובעת טענה כי גם אם הייתה טעות או הטעיה מטעם המבוטח כלפי הנתבע, הרי שיש מקום לברר את הסוגיה במסגרת היחסים החוזיים שביניהם, ואין מקום לגרוע מזכויותיה מכיוון ששילמה את תגמולי הביטוח למבוטח בתום לב, אלא שאין בידי לקבל את הטענה בשים לב לנסיבות העניין.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע את שכר טרחתו של באי כוחו בסכום כולל של 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

תביעה זו עניינה פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, בתאונת עבודה במהלכה נפל מסולם בעת עבודתו.

קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם (9/1/84) להלן: "עניין מלון רמדה") ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי לצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטאנדרט זהירות גבוה אף יותר.

שעה שמדובר בתאונת עבודה, הנחת היסוד שנקבעה בפסיקה הנה שיש לדקדק יותר עם המעביד, גם אם רשלנותו של העובדה גם היא תרמה לתאונה, וזאת שעה שהמעביד הוא זה שמופקד על העבודה, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כיצד לבצע את מלאכתו (עניין מפעלי קרור; עא 7895/08 ‏קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין (31.8.11); עניין שריזיאן; ת"א (מחוזי חיפה) 35966-09-19 פלוני נ' אלאנדלוס השקעות בע"מ (9.12.21)).

אין חולק שמדובר היה בחלק מתפקידו, ואולם חוסר הרכוז, שעה שירד מן הסולם, הביאו לתאונה האומללה (ראו בעיניין זה: ע"א 3719/01 עבדללה נ' פקר פלדה בע"מ (31/10/02), ראה גם: ע"א 3769/97 דהן נ' דני (17/11/99)).

...

הנתבעות טוענות שיש לדחות את בקשת התובע מכל וכל, שכן הוכח במהלך חקירתו הנגדית של התובע שכל הקבלות שצורפו על ידו הן פיקטיביות, כאשר התובע הודה שלא שילם את הכספים.

סוף דבר - אחר כל האמור לעיל, שעה שהוכח שהנתבעות התרשלו, דינה של התביעה להתקבל סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסדי שכר בעבר - 245,000 ₪.

במקרה דנן, בשים לב לחלקו של המעביד, קבלת ההפרש מניבה את הפיצוי הגבוה יותר, משכך התובע יקבל סך של 202,352 ש"ח. לפיכך, הנתבעות תשלמנה סך של 202,352 ₪ בחלוקה שהוסכמה ביניהן: הנתבעת 1 – 42.5%.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 40405-04-22 פלוני נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:5 בפני כבוד השופטת שרי סנדר מקובר מבקשות 1. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ 2. מזל פרדה ע"י ב"כ עוה"ד טל שליט משיבה פלונית ע"י עוה"ד רועי נתיב החלטה

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

טענות הצדדים טענות הנתבעת- המבקשת הנתבעת טוענת כי בעברה של התובעת שלוש תאונות שקדמו לתאונה נשוא התביעה, שחייבו את היתייחסות הועדות הרפואיות של המל"ל (להלן: "שלוש התאונות"): תאונת עבודה מתאריך 9.2.16, שבה נפגעה התובעת בירך רגל ימין כתוצאה מחבלה מדלת אוטובוס (עמ' 42 לבקשה); תאונת עבודה מתאריך 1.1.19, שבה החליקה התובעת במדריגות במהלך עבודתה ונפגעה באגן ובגב (עמ' 47 לבקשה); ותאונת עבודה מתאריך 11.4.18, בה רגלה של התובעת התעקמה, והיא נפלה ונחבלה בקרסול שמאל ובגב (עמ' 52 לבקשה).

הנתבעת טוענת גם כי המל"ל, בקביעותיו בגין התאונה נשוא התביעה, הסתמך על הפרוטוקולים בגין שלוש התאונות, בהם נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות בגין אותן שלוש תאונות, ואולם אין לתת משמעות פרוטוקולים אלו של המל"ל ולקביעות בהם, שכן המל"ל לא בדק את התובעת ולא נערך כל דיון מעמיק לגבי מצבה.

בהקשר זה נקבע כך: " ראוי איפוא להסב תשומת ליבם של חברי ועדות רפואיות, כי טוב יעשו אם יקפידו לציין מהו החומר שעמד לנגד עיניהם בעת קביעת שיעור נכותו של תובע, ולא יסתפקו בקביעה לקונית לגבי שיעור הנכות. על פי רוב, די באיזכור קצר של הדברים כדי לחסוך משאבים ולמנוע התדיינויות עתידיות שמטרתן להיתחקות אחר הפרמטרים שנשקלו (או לא נשקלו) על ידי הועדה" (רע"א 668/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (פורסם בנבו, 13.5.2020), פיסקה 9).

...

בהמשך ובסופו של דבר, ועדת הערר השנייה קבעה כי נכויות התובעת בתחום האורתופדי הן בשיעור משוקלל של 31%.

בשל כל האמור, אני מוצאת כי הבקשה הינה מוצדקת ואני מקבלת אותה.

סיכום תוצאת האמור היא, כי אני מקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לנכויות שנקבעו לתובעת בתחום האורתופדי.