תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה נגד סולל בונה

כן הגישה התובעת לנתבעת תביעה לפצוי בגין נזקיה.

במיוחד אמורים הדברים ביחס לתניות פטור וחריגים לכסוי הבטוחי (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט (4) 561; ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נגד סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311.

כשהסיכון אינו חבלה פיזית אלא חבלת סייבר, שיחזור המידע כולל את העבודות שבוצעו בפועל.

למען הסר ספק, נטען, לא הייתה כל חובה על הנתבעת להחתים את התובעת על כל כסוי קיים שניתן היה לרכשו והתובעת בחרה שלא לעשות כן. פרק א', ביטוח "כל הסיכונים רכוש", מכסה נזק פיזי תאונתי למשרד ותכולתו כתוצאה ממקרה ביטוח, כמפורט בראש הפרק בג'קט: "אובדן או נזק תאונתי, פיזי, מקרי ובלתי צפוי מראש מכל סיבה שהיא לרכוש המבוטח המתואר ....". סעיף 3.2.3 לפרק א' מחריג מהכיסוי הבטוחי כל נזק לתוכנה, נתונים או מידע, אלא אם נגרמו כתוצאה ישירה של הנזק הפיזי.

...

מכל מקום, אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי מקרה ביטוח לפי פרק זה (פרק א') – הנו נזק או אובדן פיזי למחשבים.

איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי משנכתב ברשימה כי מדובר בביטוח שיורי לפרק א', נקל להבין כי מדובר בביטוח לנזקי רכוש בלבד.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת תגמולי ביטוח בסכום כולל של 12,000 ₪, מחצית ראשונה של אגרת בית משפט בסך 377 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, עקב תאונת עבודה בה היה מעורב ביום 26.12.16, שעה שעבד ברשות הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ותחת פיקוחה.

הנתבעת הכחישה את נסיבות ארוע התאונה ואת אחריותה הנטענת, וכנגד חוה"ד שהוגשה מטעם התובע, הגישה חוו"ד של ד"ר קליגמן, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית עקב התאונה.

קביעת האשם התורם נעשית תוך הפניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים, כאשר אם הניזוק לא נהג בזהירות סבירה, יש לחלק את האשמה בין המזיק לבין הניזוק תוך "הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד.." (ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח(1)) שקלתי את טיעוני הנתבעת בהקשר זה ולא מצאתי הצדקה להטלת אשם תורם על התובע.

...

סוף דבר סכום נזקיו הכולל של התובע הינו 52,000 ₪, מתוכו יש לנכות תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום משוערך להיום של 31,028 ₪ (סכום נומינאלי של 20,279 ₪ בגין דמי פגיעה וסכום נומינאלי של 8,978 ₪ בגין נכות).

על כן, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 20,972 ₪.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעת את האגרה ששולמה עם הגשת התביעה, בשוויה להיום ושכ"ט עו"ד בסכום של בנוסף, לשכ"ט עו"ד בסכום של 4,907 ₪.

תביעת התובעת לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת עבודה מיום 19.1.15; ותביעת שבוב של התובע (להלן – המל"ל) נגד הנתבעות 3-4 בגין תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בגין הפגיעה.

אשם תורם בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ובזהירות סבירה (במבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו [פורסם במאגרים] (2009); ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני כי את עיקר האחריות לתאונה יש להשית במקרה זה על הנתבעת 3.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצויים בסך של 15,120 ₪ על פי חלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה בסעיף 33 לעיל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (כיחס חלקן באחריות).

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה, בתאונה שהתרחשה ביום 09.06.21 בסניף סופרמרקט של הנתבעת בחוצות המפרץ (להלן: "המרכול").

באשר לחובת הזהירות המושגית של בעל מקרקעין או מחזיק במקרקעין כלפי מבקריו, כבר נפסק כי השליטה והפיקוח במקרקעין היא שמכוננת את חובת הזהירות כלפי צדדים שלישיים המבקרים במקום (ראה ע"א 343/74 רחל ו-אברהם גרובנר נגד עירית חיפה פ"ד ל(1) 141 (1975); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ''ד נח(1) 1 (2003)).

האשם התורם בהתאם לפסיקה, המבחן המקובל לבחינת האשם התורם הוא מבחן "מידת האשמה", הנבחן תוך בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים הן של הניזוק והן של המזיק (ראה ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו [פורסם בנבו] (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי ובחנתי את כלל הראיות שהונחו לפניי, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה על פי הוראות הדין והפסיקה כלפי התובעת, ומשכך קמה אחריותה להתרחשות התאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 5,000 ₪.

ככלל, הפצוי בגין כאב וסבל הוא עניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בבכגון דא, אלא במקרים שבהם הסכום שנפסק חורג מהסביר (ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פסקה 26 (1.10.2003); או במקרים שבהם נמצאה טעות בולטת בפסיקת הערכאה הראשונה (ע"א 675/82 סלמן-אסדי נ' כהן, פ"ד לח(4) 449, 459 (1984); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, פסקה 86 (4.1.2009)).

בסעיף 47 לסיכומיהם, עידכנו המערערים כי ביני לביני הסתיימה התביעה של המשיבה כנגד המל"ל בבית הדין לעבודה, וכי התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

...

אין חולק כי המשיבה אינה יכולה כיום לרכב על אופניים, ולטענתה, המקובלת עלי, היא איננה יכולה להשתמש בתחבורה ציבורית מחשש לנפילה ובשל רצונה להימנע מדוחק וצפיפות מחשש שיתקלו בה. על הצורך בפיצוי בגין ניידות, ניתן ללמוד גם מכך שהביטוח הלאומי הכיר במשיבה כזכאית לקצבה מיוחדת על פי תקנה 10(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים) הקובעת כלהלן: נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-40% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

דין טענת המערערים להידחות.

סוף דבר ערעור המשיבים נדחה וערעור המערערים מתקבל חלקית, כלהלן: (-) מסכום הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה, יש להפחית הסך של 360,550 ₪ בראש הנזק של ניידות.