בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 11281-11-20 פלוני נ' ט.ע.ד. טאהא בע"מ ואח'
ת"א 17678-08-20 המוסד לביטוח לאומי נ' ט.ע.ד. טאהא בע"מ ואח'
לפני
כבוד השופטת אילת דגן
תובעים
פלוני
המוסד לביטוח לאומי
-נגד-
1. ט.ע.ד. טאהא בע"מ
2. עיסאם דיאב טאהא
3. ליין אלום בע"מ
4. ש.י.א. איטום וציפוי בע"מ
5. קמר גירומטיק בע"מ (התביעה נמחקה)
6. הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ
7. מבני תעשיה בע"מ
8. איילון חברה לביטוח בע"מ (התביעה נמחקה)
הנתבעים
ובעניין
מבנה תעשייה בע"מ
המודיעה
-נגד-
1. ט.ע.ד. טאהא בע"מ
2. עיסאם דיאב טאהא
3. ליין אלום בע"מ
4. ש.י.א. איטום וציפוי בע"מ
5. קמר גירומטיק בע"מ (התביעה נמחקה)
6. הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ
7. איילון חברה לביטוח בע"מ (התביעה נמחקה)
הצדדים השלישיים
התביעה, טענות הצדדים וראיותיהם
1. לפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן ניזקי גוף בעקבות תאונת עבודה.
התביעה בת"א 11281-11-20 היא תביעת נזיקין של מר מ. נ. (להלן: "התובע) שניפגע בתאונת עבודה מיום 19/9/2016 והתביעה השנייה, בת"א 17678-08-20 היא תביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לשיבוב הסכומים ששילם ועתיד לשלם לאותו נפגע/תובע בגין התאונה.
התיק של התובע הוא גילגול שני של התביעה. התביעה הראשונה הוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 20640-02-17 (כב' הש' א. בולוס) ונמחקה. כל הראיות שהוגשו בתיק 20640-02-17 משמשות בתיק שבפניי.
2. הנפגע, יליד 4/5/1970, בן 46 בעת התאונה, נשוי ואב לארבעה ילדים, סיים 8 שנות לימוד, עבד כמתקין צלחות לויין בזמנים הרלוונטים לתביעה.
3. התאונה, כפי שיפורט להלן, ארעה בגג "ביניין רכבת" המורכב מ-5 יחידות הרשומות בבעלויות נפרדות בלישכת רישום מקרקעין ומוחזקות על ידי עסקים שונים.
הנתבעת 1 היא חברה בע"מ ונתבע 2 הוא בעל המניות והמנהל שלה.
נתבעת 1 הזמינה באמצעות נתבע 2 את התובע להתקין צלחת לקליטת שידורי לויין על הגג של היחידה בבניין אותה היא שוכרת.
נתבעות 3-5 הן בעלים/מחזיקות ביחידות אחרות באותו ביניין. התובע נפל ונחבל בגג של היחידה המוחזקת על ידי נתבעת 3. (ביחס לנתבעת 5 התביעה נמחקה לבקשת התובע ביום 7/2/23).
נתבעת 6/הכשרה חברה לביטוח בע"מ היא המבטחת של נתבעת 3.
נתבעת 7/ היא הבעלים של היחידה שהושכרה ומוחזקת על ידי נתבעת 1.
נתבעת 8/ איילון חברה לביטוח בע"מ, היא המבטחת של נתבע 5 - (התביעה נגדה נמחקה לבקשת התובע ביום 7/2/23 בהתאם למחיקת התביעה נגד נתבעת 5).
4. ביום 19/9/2016 הגיע התובע לעסק של נתבעת 1 לבצוע עבודת התקנת צלחת לויין שהוזמנה על ידה על גג היחידה שהיא שוכרת ומחזיקה. לטענת התובע מדובר בבניין שגובהו 4 מטר. בכתב התביעה טוען התובע שחיפש גישה לעלות לגג ובקש מנתבע 2/מנהל נתבעת 1 סולם, אך האחרון סרב ואמר לו שיסתדר לבד. בצר לו פנה לשוכרת אחרת בבניין, נתבעת 4, הגיע לשטח שלה ונעזר בסולם שהיה בחצר שלה כדי לעלות לגג. התובע התקין את הצלחת על הגג מאסבסט ברם משרצה לרדת מהגג, העסק של נתבע 4 כבר ניסגר, להפתעתו, ולא הייתה לו גישה לרדת משם ואז בלית ברירה צעד על גג הבניין שהיה מלוכלך באופן שלא ניתן היה להבחין היכן דורכים, ודרך על חלון אור מפלסטיק שעל גג המושכר של נתבעת 3. החלון נישבר והתובע צנח היישר לבית העסק של נתבעת 3 ונחבל.
5. מהתאונה הובהל התובע לבית חולים רמב"ם בחיפה עם פגיעות ראש, גב וגפיים תחתונות, קושי בנשימה, חוסר תחושה מתחת לגובה בית החזה ושברים בכל הגוף. הוא אושפז עד 28/9/16 ולאחר מכן הועבר לשקום נשימתי ואחר כך לשקום נורולוגי בבית חולים שיבא-תל השומר.
6. התביעה הוגשה נגד מזמינת העבודה (נתבעת 1) ומנהלה, ונגד כל השוכרות/המחזיקות בכל היחידות בבניין ונגד מי שנטען שהוא הבעלים של הבניין (נתבעת 7) בטענה כי התרשלותם הן בשמירה על נקיון הגג, הן באי מתן אמצעים לעלות על הגג ולרדת ממנו בביטחה והדרכת התובע, הן באי אזהרה מהגג השביר והמסוכן תוך הפרת חובות חקוקות שעניינן בטיחות בעבודה, גרמו לנזק הגוף.
7. בשאלת האחריות טוען התובע כי עבודה על גג אסבסט, כפי שהייתה בעניינינו, חוסה תחת פקודת הנזיקין ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשלו- 1986 כאשר הגג ממנו נפל התובע עונה על הגדרות גג שביר וחומר שביר וגג תלול כהגדרתם בתקנה 1.
לטענתו גג אסבסט אינו מיועד לנשיאת משקל ודריכה של בני אדם מה שגרם לנפילת התובע. אחד האמצעים שיש לנקוט למניעת נפילה מגג שביר נקבע בתקנה 4 והוא לוח זחילה או דריכה. מי שחייב בהתקנת הלוח הוא "תופס המפעל" ובעניינינו, כך לטענתו, כל אחד מהנתבעים. הוא מפנה לתקנה 8 הקובעת כי רק עובדים מיומנים יעבדו על הגג ותקנה 12 הקובעת כי יש לשים שלטי אזהרה ו/או גידור ולפני עבודה על גג כזה, תערך בדיקה יסודית של מהנדס. בעניינינו התובע לא קיבל שום הדרכה ושום אזהרה והנתבעים המחזיקים כולם בגג הם בעלי הידע על הסיכונים ולא עמדו בדרישות התקנות.
8. התובע טוען שאילו היה יודע כי קיים סיכון, לא היה לוקח את העבודה ואף אחד מהנתבעים לא יכול לעצום עיניו נוכח הסיכון כשהוא רואה שהתובע עולה לגג שביר ללא רתמת בטיחות, ללא כובע מגן וללא לוח זחילה מתאים ובלי שמהנדס בדק את הגג. על נתבעת 1 (ומנהלה נתבע 2) מוטלת אחריות מכוח היותו מזמין העבודה שצריך לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, על נתבעת 4 מוטלת האחריות כמחזיקת המקרקעין שנמנעה מנקיטה באמצעים ולא הזהירה את התובע בזמן אמת. אשר לנתבעת 3 היא המחזיקה של העסק שמהגג שלו נפל התובע, היא היתה אחראית לגדר מסביב לחלון הפיברגלס ולשים שלוט בדבר הסכנה. הסיכון היתממש ועל הנתבעים לפצותו בשל ההתרשלות שגרמה לנזק.
לטענת התובע כל הנתבעות הפרו חובה חקוקה מכוח תקנות הבטיחות בעבודה ומשנגרם לו נזק כתוצאה מכך עליהם לפצותו. נתבעת 7 אחראית מכוח היותה בעלת המקרקעין.
9. לטענת התובע אין לייחס לו כל אשם תורם. מדובר באדם חסר השכלה בתחום התקנת צלחות לווין וכל מה שעשה היה למידה תוך כדי עבודה אצל מעסיקים שונים.
10. לענין הנזק, לטענת התובע עובר לתאונה עבד כשכיר בגינון והשתכר כ-5,000 ₪ לחודש. במקביל עבד בעבודות מזדמנות (גינון, התקנת צלחות לויין) ולטענתו הרויח מכך עוד 4,000-5000 ₪ כהכנסות לא מדווחות ואילמלא התאונה היה צפוי ולהרויח 14,000 ₪ לחודש. הוא נזקק ויזקק בעתיד לעזרת צד ג' מלאה, סכומים עבור קושי בניידות, התאמת הבית לצרכיו והוצאות רפואיות והוצאות עודפות הנובעות ממצבו.
11. מטעם התובע הוגשה חוות דעת אורתופדית של המומחה ד"ר עסאף מיכאל בה העמיד את הנכות הרפואית של התובע על 100% לצמיתות. וחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר כיאל גסאן שהעמיד את נכותו על 20% נכות.
כמו כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת שיקומית של ד"ר צווקר לפיה יכולתו של הנפגע לעבוד נפגעה באופן קשה לצמיתות. הוא לא יכול לחזור לעבודה פיזית ויתקשה להישתכר בשוק החופשי נוכח מגבלותיו, השכלתו וגילו. המומחה ממליץ על הפנייתו לשקום תעסוקתי.
בפועל טוען התובע כי מאז התאונה ועד היום הוא לא עובד ואף לא יוכל לעבוד בעתיד.
12. אשר לגובה הנזק, מסתכם ניזקו בגין ראשי הנזק השונים לטענת התובע בסך 11,293,345 ₪.
13. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. תביעת השבוב היא על הסכומים ששילם ועתיד לשלם לתובע בסך 2,818,557 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (בסיכומים נטען שהסכום המשוערך עומד על כ-4,000,000 ₪).
14. נתבעים 1,2 טוענים כי הנתבעת 1 הזמינה את העבודה (היא ולא הנתבע 2) באמצעות מנהלה נתבע 2. היא אכן סירבה לתת לנפגע סולם וכך עשתה הואיל והוא בעל המיקצוע העצמאי המיומן, בעל הכישורים והיה צריך להביא עמו את כל הדרוש להתקנה ביודעו שעליו להתקין צלחת לויין על הגג ללא מעורבותה וללא שתיקח אחריות. משסיים התובע את עבודתו והודיע לה שלא יכול לרדת מהגג, ביקשה ממנו להמתין כדי שתביא מלגזה שתוריד אותו מהגג. התובע מטעמיו וברשלנותו, לא נאות להמתין והחליט ללכת לגג של יחידה אחרת (הגג של נתבעת 3) ושם, מסיבה לא ברורה דרך ונפל על החלון מחמת פזיזותו. הנתבעת 1 לא היתה צריכה לדאוג לאמצעי בטיחות ומי שצריך היה לדאוג היה התובע /הקבלן. אין לתובע אלא להלין על עצמו שפעל ללא אישורים ורישיונות כדין ללא ציוד מתאים ובחוסר מיומנות כשהוא מסכן עצמו מדעת, בנגוד לתקנות בטיחות כלליות אלמנטאריות וספציפיות לעבודה בגובה והתרשלות בבצוע עבודתו החלות עליו ולא עליה.
הטענה לפיה לא הבחין שדורך על חלון בשל ליכלוך נעדרת אחיזה במציאות. אף אם הגג היה מלוכלך באבק, החלון על פני הגג בולט, צורתו וקוטרו שונים ולא מאפשרים לטעות ולחשוב שזה חלק מהגג.
גם אם הנתבעת 1 התרשלה, דבר המוכחש על ידה, הרי שהתנהלותו הפזיזה של התובע ניתקה את הקשר הסיבתי ולחלופין יש לו אשם מכריע שבגינו יש לדחות את התביעה נגדה.
15. נתבעת 3 טוענת כי מעולם לא נתנה לתובע היתר לעלות על הגג שלה, בפועל היא אף לא ידעה שהוא עולה על הגג שלה. אין גישה מהשטח שלה לגג והיא לא יכלה לצפות שמאן דהו יטפס על הגג שלה. ואין לה דרך לצפות מעשה כזה. גם ענין הלכלוך על החלון מוכחש.
16. נתבעת 4 מכחישה אף היא את האחריות. לטענתה נציגה ניאות לאפשר לתובע לעלות לגג דרך היחידה שלה באמצעות סולם מתוך חצרה ברם הבהיר לו מראש שהעסק עומד להיסגר והוא לא יוכל לצאת מהיחידה שלה. היא לא אחראית על הגג של יחידת נתבעת 2, ולא על הגג של יחידת נתבעת 3. היא לא היתה צריכה ולא יכלה לצפות את הנזק שניגרם כל כולו מהתרשלות התובע והפרת כל כללי הבטיחות המוטלים עליו.
17. נתבעת 7 מבהירה כי היחידות בבניין הן נפרדות, ובבעלותה רק היחידה המוחזקת על ידי נתבעת 1 לפי הסכם שכירות שנחתם לפני שנים רבות עם נתבע 2. היא לא הזמינה את התובע לבצע כל עבודה לא נתנה רשות לעלות על הגג, לא ידעה על עליית התובע לגג ולא יכלה לדעת על סכנה כלשהיא, ככל שיש כזו, בגג של יחידת הנתבעת 3 שאינה בבעלותה ושליטתה.
בהיבט החוזי טוענת הנתבעת 7 כי נתבעים 1-2 לקחו על עצמם בהסכם השכירות אחריות לכל תאונה ונזק גוף לצדדים שלישיים, התחייבו לשפות אותה על כל תביעה שתוגש נגדה בגין נזק כנ"ל והתחייבו לערוך ביטוחים מתאימים לביטוח הסיכונים הנ"ל בה היא תהיה מבוטחת/מוטבת. לפיכך בנוסף להגנתה, שלחה הנתבעת 7 הודעות צד שלישי כנגד נתבעות 1,2 בעילה חוזית ונגד כל המחזיקות ביחידות השונות בבניין בעילה נזיקית.
18. נתבעת 5 טענה בהגנתה כי אין עילה נגדה. היא לא הזמינה עבודה, לא נתנה רשות לעלות על הגג, הנפילה לא היתה בגג של היחידה שלה אלא בקצה השני של הבניין ואין לה כל זיקה לכל האירוע, לא עובדתית ולא משפטית. נתבעת 5 כאמור נמחקה מהתביעה אבל הודעת צד שלישי נגדה בעינה עומדת.
19. יחד עם כתבי הגנה של נתבעים 1,2,7 הגישו, כל אחד מהם, הודעות צד שלישי נגד שאר הנתבעים בבקשה כי ככל שיחויבו יש להורות על שיפויים על ידי שאר הנתבעים/הצדדים השלישים.
20. מטעם הנתבעים 3,6 הוגשה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי של ד"ר סרור נאסר שהעמיד את הנכות על שיעור 10% לצמיתות.
דיון והכרעה
21. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את הראיות שהוגשו והמצב הנורמאטיבי, דין התביעה להדחות. לא בלב קל דוחה בית המשפט תביעת אדם שניפגע בפגיעה כה קשה ותמיד נעשה מאמץ לסיים את התיק בפשרה, ברם לאחר שהצעת הפשרה לא התקבלה על ידי התובע והואיל והתביעה היא נזיקית בעוולת רשלנות והואיל והתובע לא הוכיח את רשלנות מי מהתובעים ולחלופין הוכח אשם מכריע שלו, כפי שיפורט להלן, לא היה מנוס מדחיית התביעה. אבהיר כי אין בדחייה כדי לפגוע בתובע שכן הוא מקבל תגמולי מל"ל לעבר ולעתיד בשווי כ-4,000,000 ₪ (כך לטענת המל"ל).
22. מכיוון שהתקיים הליך קודם (שנמחק) בת"א 20640-02-17, תצהירי עדות ראשית שהוגשו שם, משמשים בתיק כאן. כמו כן, בישיבה מיום 23/9/19 בתיק שם הוסכם בין הצדדים שחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, ד"ר צווקר תהווה ראיה מכרעת לצרכיו של התובע בכפוף לחקירתו בבית המשפט על חוות דעתו.
23. בישיבת 7/2/23 שנועדה לפרשת התביעה נחקרו התובע, רעייתו ועד בשם מונזל סבאח בן ג'מיל (שלא היה בעדותו דבר כדי לתרום לתיק). כן הוגשו ההודעות שנגבו במישטרה (ת/1), כל התעוד הרפואי בהסכמה ודוח רציפות בעבודה.
בישיבת 23/5/23 נחקרו על תצהירם נתבע 2 ורעייתו הגב' אכלאס טאהא, מר יעקב ליינר מטעם נתבעת 3, מר שמואל רוזנצוייג ומר ישראל אהרונסי מטעם נתבעת 4, מר עיסאם קמר מטעם נתבעת 5, גב' מיכל זילברמן מטעם נתבעת 7
עובדות שהוכחו
24. אין חולק כי ביום 19/9/2016 הגיע התובע לעסק של נתבעת 1 לבצוע עבודת התקנת צלחת לויין שהוזמנה על ידה על גג היחידה שהיא שוכרת ומחזיקה.
הוכח כי ביום 19/9/16 הגיע התובע לביתו של נתבע 2 להרכבת ממירים וסידור ערוצי לווין. בגין עבודתו שולם לו סך 800 ₪ במזומן. עם סיום עבודתו הוזמן על ידי נתבעת 1 (באמצעות מנהלה נתבע 2) להרכיב צלחת לווין על גג העסק במבנה ששוכרת מנתבעת 7. עבור עבודה זו שולם לתובע בהמחאה משוכה על ידי הנתבעת 1. לפיכך ההיתקשרות היא עם נתבעת 1 ולא עם הנתבע 2 והעובדה שנתבע 2 דיבר אתו לא הופך את הזמנת העבודה של נתבעת 1 להזמנה של נתבע 2 שהרי אורגן פועל תמיד באמצעות אנשים בשר ודם.
25. אין חולק שאין גישה לגג מתוך העסק של נתבעת 1 (וגם לא מתוך העסק של מי מהנתבעים האחרים) והדרך היחידה להגיע לגג היא באמצעות סולם מאחת החצרות.
עובדתית, התובע עלה לגג דרך חצרה של נתבעת 4 באמצעות סולם שהיה מונח שם, ביצע את העבודה על גגה של נתבעת 1, עבר בהליכה לגג של נתבעת 3 ושם נפל לתוך העסק שלה לאחר שדרך על חלון אור מפלסטיק.
26. אין חולק כי התובע הוא קבלן עצמאי, אינו עובד של מי מהנתבעים, והוא נידרש להיות מיומן ואחראי לבצוע העבודה של הרכבת צלחת לווין על הגג תוך נקיטה בכל אמצעי בטיחות הנידרש על פי דין.
27. בכתב התביעה טען התובע שחיפש גישה כדי לעלות לגג ובקש מנתבע 2, מנהל נתבעת 1, סולם אך האחרון סרב ואמר לו שיסתדר לבד. בצר לו פנה לשוכרת אחרת בבניין, נתבעת 4, הגיע לעסק שלה ונעזר בסולם שהיה בחצר שלה כדי לעלות לגג. לטענתו משרצה לרדת מהגג לאחר סיום ההתקנה גילה, להפתעתו, שהעסק של נתבעת 4 כבר ניסגר, ולא הייתה לו גישה לרדת משם ואז, בלית ברירה צעד על גג הבניין שהיה מלוכלך באופן שלא ניתן היה להבחין היכן דורכים, ודרך על חלון אור מפלסטיק שעל גג היחידה של נתבעת 3. החלון נישבר והתובע צנח היישר לבית העסק של נתבע 3 ונחבל. לטענתו מזמינת העבודה ומחזיקי היחידות בבניין והבעלים (נתבעת 7) הפרו את חובת הזהירות ועליהם לשאת בנזק.
28. מהראיות שהוגשו עולה כי גירסתו העובדתית של התובע נסתרה הן בעדות אחרים והן בגירסאות שונות שהוא עצמו מסר. עדותו היא עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות, אלא להיפך, היא רצופה סתירות. כפי שיפורט להלן, מדובר בסתירות מהותיות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה הנוגעות לשרשו של עניין ומחיבות מסקנה כי עדות התובע אינה אמינה ולא ניתן לדלות ממנה גרסה עקבית שניתן לסמוך עליה.
29. אבהיר תחילה כי כפי שהוכח בתצהיר נתבעת 7 /מבנה תעשייה ובמסמכי לישכת רישום מקרקעין, מדובר על ביניין ("ביניין רכבת") הרשום כבית משותף הכולל 5 יחידות נפרדות בבעלויות שונות שלכל יחידה כניסה משל עצמה ולאף יחידה אין גישת עליה לגג. נתבעת 7 היא הבעלים של היחידה שהושכרה לנתבעת 1 (או נתבע2) בלבד ואין לה כל זיקה ליחידות האחרות ויש לדחות את כל טענות התובע בדבר היותה בעל המקרקעין ממנו נפל התובע שכן המקרקעין ממנו נפל התובע אינו בבעלותה. לגבי נתבעת זו הוכח (ונראה שאין חולק) שהיא כלל לא ידעה ולא נתנה לתובע רשות לעלות על הגג ואף לא ידעה על קיומו של חלון בגגה של נתבעת 3.
גם ביחס לנתבעת 4 כמו גם נתבעים 1,2,5 אין כל ראייה לפיה ידעו שיש חלון מפלסטיק על גגה של היחידה של נתבעת 3.
30. בעדות התובע נפלו סתירות ביחס לנסיבות התאונה. בתצהירו טען שהנתבע 2 לא הסכים להעמיד לו סולם ואמר לו שיסתדר בעצמו (סע' 6 לתצהירו) באופן שניתן להבין שלא היה לו אמצעי לעלות לגג. בחקירתו, מאידך, טען התובע שדוקא הביא עמו סולם (עמ' 16 ש' 16-17) אך זה לא היה ארוך מספיק עמ' 27 ש' 9-12).
31. הטענה העובדתית שבסיס הגרסה, לפיה דרך על החלון בשל העובדה שהיה מלוכלך ולא ניתן היה להבחין בו, לא נקייה מספקות. בכתב התביעה טען בעודו צועד על הגג לפתע דרך על חלון פלסטיק שנשבר כתוצאה מהדריכה ולכן נפל. אין זכר בכתב התביעה לכך שלא ניתן היה להבחין בחלון בשל ליכלוך. הטענה גם לא מתיישבת עם העובדה שמדובר בחלון בולט שניתן להבחין בו. מכל מקום, טענה עובדתית זו היא טענה כבושה שנולדה בעת הגשת תצהיר עדות ראשית (סעיף 13) ודוק מדובר בפרט עובדתי/מהותי המהוה חלק מעילת התביעה.
גם בגירסתו במישטרה אין זכר לגירסת האבק שכביכול הסתיר את חלון פלסטיק. וראו חקירתו הנגדית בעיניין זה עמ' 20 ש' 9-15.
ש. לא ראית לאן הילכת?
ת. ראיתי.
ש. איך דרכת על החלון?
ת. זה פלסטיק. עבדתי בשמש ונבהלתי שסגר את המקום ואין איפה לצאת ואומר יש מלגזה.
ש. השמש סנוורה אותך?
ת. הייתי עייף כי עבדתי לבד, בד"כ יש לי עוזר וביום זה לא היה לי דוקא. מישהו שהוא חבר שאני מביא ועוזר לי."
32. התובע טען בתצהירו שקבל רשות מנציג נתבעת 4 לעלות לגג משטחה (סע' 6 לתצהיר). בחקירתו הנגדית, מאידך, העיד התובע שלא ביקש ולא שאל איש אם מותר לו לעלות לגג, (עמ' 17 לפרו' ש' 7-21 עמ' 27 ש' 1-3) ובמשטרה העיד שנציג נתבעת 4 אמר לו שהוא יכול לעלות אבל הם סוגרים את העסק והוא לא יוכל לרדת (עמ' 3 ש' 7-9 לדוח המשטרתי ת/1).
כך או כך, בין אם ביקש רשות מנציג נתבעת 4 לעלות לגג דרך חצר העסק, ובין אם לאו, הוא מודה שהובהר לו שלא יוכל לצאת דרך העסק של נתבעת 4 הואיל והיא עומדת לסגור אותו והוא לא יוכל לצאת מהמתחם. ואם זו דרך היציאה היחידה (שכן מהעסק של נתבעת 1 לא ניתן לרדת ללא סולם וכך גם ביחס לכל שאר היחידות), הרי שהתובע צריך היה להבין שלא יוכל לבצע את העבודה באותו מועד והיה עליו להמנע מבצוע העבודה ודחייתה למועד אחר בו יוכל לרדת ולצאת מהמתחם, תוך התארגנות מתאימה. חרף האמור, בהסתכנות מרצון והתעקשות מנוגדת לכל הגיון החליט התובע לעלות לגג מבלי לתת את הדעת איך יֵרֶד משם. עדותו לפיה נאמר לו שלא יוכל לצאת דרך העסק של נתבעת 4 עומדת בסתירה לתצהירו שם טוען מבחינה עובדתית כי משסיים את העבודה הופתע לראות שהעסק ניסגר ולא יוכל לרדת. לפיכך יש לחדד ולקבוע כממצא עובדתי- התובע לא הופתע. מצב הדברים היה ברור לו היטב מראש והוא בחר להתנהל באופן פזיז ומסוכן.
33. לא זו אף זו, הוכח בעדות נתבע 2, שאף התובע אישר אותה, כי בעת שסיים עבודתו על גג נתבעת 1 ביקש עזרה בהורדת הכלים והנתבע 2 ביקש ממנו להמתין כדי שיביא מלגזה להורידו. התובע העיד במישטרה כי הנתבעת 2 אמר לו : "אין בעייה אני אוריד אותך" והודה שהנתבעת 2 היתה למטה עם מלגזה (עמ' 3 ש/ 19-20 לדוח המישטרה ראו ת/1). לעובדות אלה אין זכר בתצהיר והן עומדות בסתירה לטענתו בסעיף 11 לתצהיר לפיה הופקר לגורלו על ידי הנתבע 2.
מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה היא כי הגרסה הספונטאנית שנמסרת שעה שהדברים טריים בזכרונו, עדיפים על גרסה מאוחרת, משופצת, סותרת, לצורך קבלת פיצוי בתביעת נזיקין בטענת רשלנות. ולמען הסר ספק ולשאלתי, התובע נחקר במישטרה בערבית, שפת אמו, כך שלא ניתן לטעון שלא הבין ולא הובן כראוי.
חרף האמור, במקום לחכות כפי שהתבקש, ובנגוד לכל הגיון, החליט התובע לא להמתין למלגזה שתוריד אותו ובנגוד לטענתו לפיה לא היתה לו ברירה (סעיף 8 לתצהיר התובע, עמ' 19-20 ש' 4-6 לחקירה נגדית), החליט לצעוד על הגג ולעבור לגג אחר, הגג של העסק של נתבעת 3 (שכלל לא היתה מודעת לכך שמישהו מסתובב על הגג שלה), ושם, בגג של נתבעת 3 נפל דרך חלון אור מפלסטיק לתוך העסק שלה.
34. מהאמור עד כאן עולה כי התובע לא הופקר. התאונה לא היתה מתרחשת אם התובע היה מסרב לעלות לגג במצב בו הוא יודע שלא יוכל לרדת מהמקום דרכו עלה. התאונה אף לא היתה מתרחשת אם היה ממתין להורדתו במלגזה, כפי שבקש נתבע 2 והתאונה גם לא היתה מתרחשת אם היה פועל בהתאם לכללי הבטיחות שהיו מוטלים עליו כקבלן ייעודי לסוג עבודות אלו (כפי שהציג עצמו), ובכלל לא היתה מתרחשת אילו מלכתחילה היה מביא סולם מתאים שהיה מייתר מעבר מגג לגג ולוחות זחילה ורתמות בטיחות.
בהתנהגותו הפזיזה באופן קצוני הוא שהביא את הנזק על עצמו והתנהגותו מנתקת את הקשר הסיבתי, ככל שבכלל קיים, בין הפרת חובה חקוקה או בין התרשלות של מאן דהו לבין הנזק.
מצב משפטי
35. אשר לחובת הזהירות, כידוע הצפיות המתחייבת בדין אינה צפיות פיזית בלבד אלא צריכה להיות צפיות נורמאטיבית כפי שנקבע על ידי כב' הש' א. ברק (כתוארו אז) ב ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113 : "השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את היתרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש".
בעניינינו הואיל ואין דרך מסודרת לעלות לגג מתוך מי מהיחידות, אנשים לא אמורים באופן רגיל לעלות לשם ונתבעת 3 ונתבעת 7 בכלל לא ידעו כי מישהו מסתובב על הגגות שלהם. העלייה לגג צפויה רק לצורך עבודות תיחזוקה ייעודיות לבקשת מחזיקת היחידה-נתבעת 3 עם נקיטה באמצעי בטיחות. כך היה מצופה מהתובע, והוא לא פעל כמצופה.
36. הטענות ביחס לגג תלול או שביר או עשוי מאסבסט הכרוך בסיכונים, עליה השליך התובע את מירב יהבו בסיכומים היא עניין שבמומחיות והיא לא הוכחה. סכוני האסבסט בכלל לא רלוואנטים לתאונה שכן הטענה היא לנפילה בשל דריכה על חלון שלא ניתן היה להבחין בו. במובן זה גם השיפועים או "שבירוּת" הגג לא רק שלא הוכחו בהיותם ענין שבמומחיות אלא שספק מה הקשר הסיבתי בינם לבין הנפילה.
37. לעניין שפוע הגג התובע העיד בחקירתו הנגדית לב"כ נתבע 7 שראה טרם עלייתו לגג שמדובר בגג בשיפוע חד מאד. בסתירה לכך, בתצהירו (סעיף 13) טען שלא ניתן היה להבחין במצבו המסוכן של הגג.
אין מדובר בסתירה שולית. ההבדל העובדתי משליך על המסקנות המשפטיות שכן לצורך ביסוס הרשלנות כשהדבר מדבר בעד עצמו, סעיף 41 לפקודת הנזיקין דורש כתנאי מוקדם שלתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. אם היתה לו ידיעה על הסיכון, כפי שהעיד בחקירתו, הרי שנשמט הבסיס לשימוש בסעיף זה, הגורם להיפוך נטל הראייה.
38. אשר לתקנות גגות שבירים ואמצעי הבטיחות כמו לוחות דריכה או ריתמות או כובע מגן וכד' עליהם משליך התובע את יהבו, הן לא חלות על ענייננו אלא על אתרי בניה ומטילות את העמידה בהן על מי שמבצע את העבודה (או מי שמעסיק אותו או מפקח על עבודתו וצריך לדאוג לשלומו). זה לא המצב בעניינינו עת הנתבעת 1 הזמינה עבודה מקבלן, עת אף אחת מהנתבעות האחרות אינה בגדר מזמין, עת נתבעות 7,3 בכלל לא ידעו שהתובע מסתובב על הגגות ועת נתבעת 4 אמרה לתובע שהוא לא יכול לרדת מהגג שלה.
39. גם הטענה של צורך בגידור היא טענה בעלמא שאינה מחוברת לעובדות התיק וכך גם לגבי שלטי אזהרה שכן הנפילה היתה לא בשל אסבסט ולא בשל שפוע אלא בשל חלון מפלסטיק בגג של נתבעת 3 שלא נתנה רשות לעלות על גגה.
40. טענה נוספת של התובע היא כי הנתבעת 1 התרשלה בבחירת הקבלן/ בעל המיקצוע שכן התובע מעיד על עצמו שהוא אינו בעל מיקצוע טוב ומנוסה.
טענה זו מבקשת להתבסס על סעיף 15 לפקודת הנזיקין, שכותרתו חבותו של בעל חוזה קובע בזו הלשון:
"לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1)הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(4)הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי
41. טענה זו מוטב היה לא להעלותה, והיא פועלת כחרב פיפיות נגד התובע שכן התובע הציג עצמו כמי שעיסוקו התקנת צלחות ובשל כך נימסרה לו העבודה. הוא כקבלן צריך היה לתכנן את עבודתו, להביא את כלי העבודה המתאימים לבצוע עבודתו בלא תלות ב"טובות" של שכנים. לא השכנים ולא הנתבעת 1 היו צריכים לספק לו אמצעי ירידה מהגג. הוא ורק הוא היה צריך לדאוג לנ"ל וככל שלא היו בידו האמצעים היה עליו לסרב לקחת את העבודה.
תחת זו הוא טוען על עצמו שהוא בעצם קבלן רשלן, לא מקצועי, אין לו היתר עבודה בגובה, לא מקיים את הוראות הבטיחות ומבקש, בעזות מצח, לגלגל את פרי רשלנותו והחלטתו המודעת להסתכן שעה שעמדה לו אופציה לרדת בביטחה, על האחרים.
42. אשמו של התובע מגיע איפוא ל100% ולחלופין הוא מכריע ומנתק כל קשר סיבתי בין התרשלות (שממילא לא הוכחה) לבין הנזק ולחלופין זה המקרה הקלסי של הגנה לנתבעים בשל היסתכנות מרצון של התובע/הנפגע כמשמעה בסעיף 5 לפקודת הנזיקין.
לפיכך יש לדחות את תביעת התובע ובהתאמה גם את תביעת המל"ל ואת כל ההודעות לצדדים שלישיים ואין צורך לידון ביחסים החוזיים וחובת השיפוי החוזית של נתבעות 1,2 ביחס לנתבעת 7.
43. משאלה פני הדברים אין צורך לידון בשאלת הנזק.
44. אציין למען הסדר הטוב ולמעלה מהצורך כי למעט ההכנסה של התובע בסך 5,000 ₪ לחודש לא הובאה כל ראייה להשתכרויות נוספות ("לא מדווחות" כלשונו של התובע). פוטנציאל של הישתכרות בסך 14,000 ₪ היא טענה בעלמא נטול ראיה ואף אינה מסתברת נוכח גילו של התובע במועד התאונה, זמן רב לאחר שבסס את פוטנציאל ההישתכרות בשים לב להשכלתו וכישוריו. עיון בדוח רציפות בעבודה של התובע עובר לתאונה (נ/1) מעלה כי התובע לא התמיד במקום עבודה אחד והרבה להחליף מקומות עבודה. הכנסתו היתה נמוכה בהכנסה ממוצעת הפחותה מ-5,000 ₪.
45. מבחינת מצבו הרפואי הנכויות פורטו לעיל ואינן במחלוקת. גם הצורך בעזרת צד גד לא מוטל בספק. אשר להתאמות דיור שהתבקשו, אנו מצויים כ- 7.5 שנים לאחר התאונה. לא הובאה כל ראייה, קבלה אסמכתה להתאמות כלשהן שנעשו בפועל. גם בחוות הדעת אין ראיה למהות ההתאמות ועלותן. הוצאות רפואיות מכוסות על ידי משרד הבריאות ראו תע"צ שהוגש. טיפולים רפואיים ותרופות- מכוסים על ידי קופת החולים. לא הוצגה ראייה באשר לעלויות עודפות מוגברות שהוצאו באופן פרטי. כך גם לגבי כביסה, מזגן וכד' אין כל ראיה לסכומים שהוצאו. אשר לניידות- אין כל ראייה בדמות חוות דעת בכלל ובפרט לכימות העלויות.
46. לאור קיצור תוחלת חיים ב-20-25% כפי שהעיד המומחה מטעמו ד"ר צווקר, הרי שבשים לב לתוחלת חיים של התובע (גבר במיגזר הערבי- 77 שנים) עולה שתוחלת חייו של הנפגע היא גיל 70.
47. אשר על כן אני דוחה את התביעה.
נוכח מצבו הקשה המיוחד של התובע ולפנים משורת הדין והגם שאני ערה לכך שלפחות חלק מהנתבעים נזקקו לייצוג פרטי בממון רב, מצאתי להיתחשב בתובע ולא להטיל עליו את הוצאות הנתבעים ואני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו בתביעה ובהודעות לצדדים שלישיים.
ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ד, 14 אפריל 2024, בהיעדר הצדדים.
12 מתוך 13
image2.jpg
image1.jpeg
image2.png
...
