תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה בשל החלקה על רצפה רטובה

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 13.2.1959, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 23.6.2013, במסגרת עבודתה אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

היתקיימה ישיבת הוכחות בה העידו ונחקרו התובעת ועדיה, ובסיומה סיכמו באי-כח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. נסיבות התאונה בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעת שהיתה בדרכה למטבח במקום עבודתה, החליקה על ריצפה רטובה ממים וסבון.

עוד הפניתה הנתבעת לגירסה שמצויינת בטופס הבקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250); בטופס זה נכתב: "החלקה ונפילה במוקד בעקבות החלקה". אינני מוצאת ליתן משקל כלשהוא להעדר פירוט סיבת הנפילה בטופס זה. ראשית, הטופס לא נכתב על ידי התובעת, אלא על ידי חשבת השכר אצל הנתבעת; שנית, כבמקרה של התעודה הרפואית לעיל, אין מדובר בגירסה אחרת או שונה, אלא בחוסר פירוט של נסיבות התאונה.

...

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מגיעה נכותה התפקודית לשיעור של 15%, פי שניים משיעור נכותה הרפואית המוסכמת.

הנזק בשקילת כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל: התובעת ביקשה בסיכומיה פיצוי בסך של 40,000 ₪; הנתבעת מנגד הציעה פיצוי של 15,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 61,359 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה מטעמה, כנגד קבלה, זאת צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד היום.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.11.1968, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 2.2.2016 במסגרת עבודתה כקופאית ראשית בסניף הסופרמרקט של נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) ברמת אלון בחיפה.

בעדותה בבית המשפט חזרה התובעת על גירסתה לפיה נפלה עקב רטיבות על הריצפה ליד מקררי החלב.

לאור כל אלו - גירסתה העקבית של התובעת והאמון שנתתי בעדותה בבית המשפט; החיזוק לגירסתה בעדותה של ניבאל, שאף היא היתה מהימנה בעיניי; העובדה שהגירסה הבסיסית של התובעת בדבר החלקה ונפילה במקום עבודתה מופיעה בתעוד הרפואי המיידי שלאחר התאונה; העובדה שעדויות אלו לא נסתרו והגרסה לא קרסה בחקירה הנגדית; חזרתה מעל דוכן העדים של עדת הנתבעות מן האמור בתצהירה לעניין ארוע התאונה; והימנעותן של הנתבעות מלהציג ראיות רלוואנטיות - אני מקבלת את גירסתה של התובעת לארוע התאונה וקובעת כי זו ארעה בעת שהתובעת החליקה על נוזל שהיה על ריצפת הסניף בסמוך למקררי החלב.

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).

בפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 23.5.2015 (להלן: "התאונה").

התובעת טוענת כי נפלה במקום עבודתה עקב החלקה ברצפה רטובה.

אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את התביעה לפיה נפלה כתוצאה מהחלקה על ריצפה רטובה.

...

אולם, אני סבורה כי לא ניתן להסיק מכך שהרגל התעקמה, כי הדבר שולל את טענת התובעת שהיא נפלה עקב רטיבות.

על כן , יש לקבע כי התובעת עמדה בנטל הוכחת הנזק, ואני מקבלת את גרסתה.

מאחר שהגעתי למסקנה שהתובעת החליקה בעקבות רטיבות, אני סבורה כי יש מקום לייחס לנתבעת אחריות לתאונה.

סופו של דבר- סך הכל פיצוי 130,956 ש"ח ניכויי מל"ל 76,518 ש"ח ובסך הכל לאחר ניכויי מל"ל סך של 54,438 ש"ח ומכאן, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,438 שח בתוספת אגרה, ושכט עוד כמקובל וכן הוצאות משפט.

עניינו של פסק הדין הוא תביעת המשיבה, לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, עקב תאונת עבודה שארעה לה במהלך עבודתה אצל המערערת ביום 5.6.2014.

על כן, סבורה המערערת, כי קביעת בית משפט קמא, לפיה המשיבה, נתקלה במעמד ברזל והחליקה על ריצפה רטובה, אינה מעוגנת בראיות ומהוה טעות משפטית.

בית משפט קמא היתייחס לסתירה הלכאורית בין הגרסה שמסרה המשיבה לחוקר המערערת לו אמרה שנתקלה במעמד ברזל בעוד שבתצהירה ובחקירתה בבית המשפט העידה, כי נתקלה במעמד הברזל ואזי החליקה עקב הרטיבות בריצפה.

בית משפט קמא הסתמך על עדה מטעם התובעת אשר אמנם לא ראתה את ארוע התאונה אך העידה כי מיד לאחר שהמשיבה נפלה היא חשה לעזרתה וניסתה להקימה מהריצפה יחד עם עובדת נוספת וכי שטח העבודה היה רטוב.

...

העובדה שהחוקר מטעמה של המערערת מצא לנכון לשאול את המשיבה האם היה רטוב, או מפגע אחר (עמ' 5 לתמליל), מחזקת את המסקנה שכבר אז ידעה המערערת או צפתה כי זאת הטענה, או הגורם להחלקה, המוזכרת בתביעה, שאחרת מדוע החוקר מטעמה שאל דווקא על רטיבות?! גם מחקירתה הנגדית של המשיבה על ידי המערערת, עולה שהאחרונה צפתה את הטענות שהמשיבה תעלה.

נוכח התוצאה, לפיה הערעור ברובו נדחה, אציע לקבוע, כי המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 יום אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ההליך קמא - בתיק קמא התבררה תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע קמא (להלן: "המשיב") כאשר החליק, לטענתו, על ריצפה רטובה בשטח חנות (להלן: "החנות") שבשליטת הנתבעת 1 קמא, המבוטחת על ידי הנתבעת 2 קמא (להלן ביחד: "המערערות").

בכתב התביעה נטען כי בעוד המשיב מחזיק ביד אחת סחורה וביד השנייה את בתו הקטינה, החל לצעוד לכיוון הרכב שלו – והחליק בשל רטיבות על הריצפה (להלן: "התאונה").

לכן, מסכם בית המשפט קמא כי מקום הנפילה היה בתחום שבאחריות המערערות (אגב דחיית מכלול טענותיהן בנושא זה), כי הנפילה הייתה עקב החלקה בשל רטיבות על הריצפה (ואף מצטט כי המשיב הסביר כי הוא לא ראה את הרטיבות לפני הנפילה, אך לאחריה - הרגיש במים ש"היו לו על הגב"), ובאלו הנסיבות – קמה אחריות לפצותו בגין נזקיו (אגב הפנייה לפסיקה במקרים דומים).

נפסק כי עזיבת העבודה בקבוץ לא נבעה רק בשל התאונה, אך יש לתת משקל לטענת המשיב כי בשל מצבו הרפואי הוא לא היה מסוגל לעזור לצוות או להרים מטופלים.

...

הכרעה - לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו, צפינו בסרטון, ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המדובר בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים (ע"א 7225/19 עזבון המנוח חאג' אחמד נ' עזבון המנוח חאג' אחמד (26.06.2022); ע"א 7862/22 דכנאס נ' דפראוי (20.07.2023) (להלן: "עניין דכנאס")), ולא שוכנענו כי המקרה הנוכחי מצדיק או מחייב התערבות שכזו.

הדברים נכונים גם מקום שבו לא מצאה הערכאה הדיונית לייחס כל אשם תורם לתובע" – קל וחומר במקרה דכאן, שעה שנבע אשם תורם בשיעור משמעותי (וראו בנוסף את רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.05.2018), אשר אף שם נפסק כי "אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיעור האשם התורם שנקבע, שהוא עניין להערכתה של הערכאה הדיונית". באשר להפסדי ההשתכרות לעבר – לא מצאנו שיש מקום להתערב ברכיב זה, שכן הוכח שהמשיב נעדר מהעבודה למשך 20 יום, לאחר מכן חזר לעבוד בשני מקומות העבודה בהם עבד לפני התאונה (בקיבוץ ובחברה הפרטית), אך בהמשך – עזב את העבודה בקיבוץ, תוך שהדבר מסב לו הפסדים במשך השנים 2017-2019.

במקרה כאן, מעבר להלכה המכונה "ממעוף הציפור", הסכום שנפסק לגבי הפסדי השתכרות לעבר בוודאי שלא נפסק תוך חריגה בולטת מהמקובל או במצב בו אין לפיצוי עיגון מינימלי בתשתית הראייתית – ולכן, אין לקבל את הערעור גם לגבי נושא זה. סיכום – הערעור נדחה אפוא, והמערערות יישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ), ואשר ישולם בתוך 21 יום.