תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה במוסד סיעודי

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ובגין התאונה קבעה ועדה רפואית של המל"ל לתובעת נכויות זמניות ונכות צמיתה, ואף שולמו לה תגמולים.

הנתבעת טוענת בסיכומיה, ראשית, כי לתובעת נקבעו שעורי נכות נמוכים בגין מיגבלות קלות בכתף שמאל וגב תחתון, וכי יש לדחות את טענת התובעת בגין מיגבלות נטענות - שלא אושרו כנכות בגין תאונת העבודה - על ידי הועדה הרפואית של המל"ל; זאת - לרבות מיגבלות שהתובעת מפנה אליהן בסיכומיה כפי שהן מפורטות במסמך רפואי שהוא "אישור רפואי" מיום 7.3.18 [מיסמך 66], שנחזה להיות סיכום "מוזמן". שנית, טוענת הנתבעת כי תביעת התובעת לקבלת גמלת סיעוד מן המל"ל לאחר התאונה ובשנת 2018 נדחתה.

סך הפיצויים לפני נכויים מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 60,000 (לפני נכויים), הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר 23,000 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 2,000 ₪ כאב וסבל 15,000 ₪ סך הכל (לפני נכויים) 60,000 ₪ נכויים: בגין התאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה קיבלה מאת המל"ל דמי פגיעה בסך 3,428 ₪ ומענק חד-פעמי בסך 9,245 ₪ וכן הפרש מקיצבה בסך 452 ₪; סך תגמולי המל"ל הם 13,125 ₪.

...

עולה מהמפורט לעיל – שדין התביעה הנדונה להתקבל כך שהתובעת תפוצה בסך של 46,875 ₪ [60,000 בניכוי 13,125].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 46,875 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 7,130 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון – סך 704 ₪ (בהצמדה וריבית מיום 2.10.18).

ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופט דב גוטליב) מ-3/10/19, בת.א. 23687-11-15, בו התקבלה תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיבה בתאונת דרכים, ונפסק לה פיצוי בסך 389,751 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות .

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה למשיבה נכות בשיעור מיצטבר של 31.6% לפי תקנות לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 - 20% לפי סעיף 34(ב)(3) בגין פגיעה נפשית ופוסט טראומה, 5% לפי סעיף 135(1)(א-ב) בגין פגיעה בשוק ימין, ו-10% לפי סעיף 75(1)(ב) בשל צלקת בברך.

בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה למשך 13 חודשים.

בית-המשפט קיבל בחלקה את טענת המערערת כי "פיטורי התובעת מהמוסד הסיעודי אינם קשורים רק לפגיעות מושא התובענה" (פסקה 41) אך מצא כי "לצד התלונות על מכאובים נוספים, עיקר מגבלותיה ומכאוביה של התובעת נובעים מהתאונה". על יסוד ממצאים אלה סבר בית-המשפט כי יש לייחס 70% מן הירידה בשכר המשיבה לתאונה ו-30% למצבה אחרי התאונה (פסקה 45).

...

עם זאת, גם לגבי תקופה זו יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לשיוך מלוא הפסדי ההשתכרות לתאונה.

עזרת זולת: לא מצאנו עילה להתערב בקביעת בית-המשפט קמא לפסוק 60,000 ₪ בראש נזק זה, הנראית סבירה בנסיבות העניין, בהתחשב בתקופת אי הכושר הממושכת (כ-13 חודשים) ובשיעור הנכות גם ללא צלקת.

לפיכך הערעור נדחה גם בסוגיה זו. סוף דבר הערעור מתקבל בסוגיית הפסדי השכר בלבד, כמפורט לעיל, ופועל יוצא הוא כי מן הפיצוי שפסק בית-המשפט קמא יש להפחית סכום של 91,197 ₪ ובהתאמה יש להפחית גם את שכר הטרחה שנפסק בסכום של 13,871 ₪ (13% ומע"מ).

התביעה והנכות התובעת, כבת 37 שנים, נפגעה בתאונת דרכים ביום 08.05.17 והגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

שלישית, התובעת שבה לעבודתה לאחר התאונה ועבדה במשך כמחצית השנה לאחר התאונה, תוך שהיא עובדת ללא שינוי, קושי או הקלות שניתנו לה בעקבות התאונה.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בשיעור הנכות הרפואית, בתקופת הנכות הזמנית ובשיעורה ובצורך בקבלת עזרת קרוב החורגת מהנדרש, פוסק לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עזרה וסיעוד.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, מאחר שהמוסד לביטוח לאומי מכסה את הטיפולים הרפואיים, בהיתחשב בהוצאות שהוצאו ובתשלומים ששולמו, פוסק לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין הוצאות.

...

סוף דבר התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: בגין הפסדי שכר בעבר- 5,000 ₪.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

עם שיחרורו מבית לוינשטיין ביום 28.4.2015, הועבר המערער למוסד סיעודי שם שהה עד לסוף חודש מרץ 2017, שאז הועבר על ידי אחיותיו לדירת אמו המנוחה, היא הדירה שבה התגורר עובר לתאונה.

בתום שמיעת הראיות, קבע בית משפט קמא כי יש לקחת בחשבון קיצור תוחלת חיים של 7.5 שנים (עד גיל 74), ופסק למערער את סכומי הפצוי הבאים על פי ראשי הנזק כלהלן: (-) הפסד הישתכרות בעבר: נמצא כי המערער לא עבד שנים רבות לפני התאונה, סבל מהתמכרות לאלכוהול והתקיים מקיצבת נכות מעבודה והבטחת הכנסה.

...

לא מצאנו לנכון לקבל את הטענות בעניין זה. הסוגיה של בית או מוסד עמדה כל העת על הפרק, ודומה שאין מקום לפתוח אותה מחדש בשלב הערעור.

לאור תוצאה זו, ממילא דין ערעור המשיבה להידחות, ואציין כי לא מצאתי ממש גם בטענות הנוספות שהועלו במסגרת הערעור שכנגד.

סוף דבר שערעור המשיבה נדחה, וערעור המערער מתקבל במובן זה שעל המשיבה להוסיף לפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא הסך של 641,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 15.21% על הסכום הנ"ל. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ב (‏16.11.2021).

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב תאונת עבודה מיום 25.6.15 (להלן: "התאונה).

כעולה מכתב התביעה, ביום 25.6.15 נפגעה התובעת בקרסול ימין שעה שהחליקה על ריצפת המסדרון שבין משרדה בנתבעת לבין המטבחון שם. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") כתאונת עבודה.

נפרט להלן במה דברים אמורים: א. במכתב סיכום סיעודי מביח קפלן מיום הארוע נרשם: "חבלת כף רגל" בטופס בל/250 "טופס למתן טפול רפואי לנפגעי בעבודה מיום 2.7.15 נרשם:

...

תמצית טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה נגדה, בין השאר, מהנימוקים הבאים: התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את גירסתה באשר לנסיבות בהן התרחשה לטענתה התאונה (המוכחשת).

הודעה לצד ג': לנוכח התוצאה אליה הגעתי ומשעה שראיתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים, הרי שגם דין ההודעה לצד ג' להדחות - וכך אני מורה.

סוף דבר: א. התביעה נדחית.

ב. ההודעה לצד ג' נדחית.