בתצהירו, היתייחס הנפגע לנסיבות ארוע התאונה, באופן הבא:
"התאונה ארע סמוך לשעה 14:30, תוך כדי עבודתי בגובה של מספר מטרים על גג הבניין של האתר במקום התאונה, בקומה הרביעית של ביניין שהיה בשלב של שלד, כאשר דרכתי על לוח העשוי מפח דק שהיה ממוקם על הקורות, ותוך כדי כך הלוח שקע או נמעך ונשבר וגרם לנפילתי מהקומה הרביעית לקומה השלישית, מגובה של כ-4 מטרים.. ברצוני לציין כי ביום התאונה, לא היה כל מעקה ולא גידור ולא אמצעי אחיזה אחר מסביב ללוחות הפח ואו הפתח ו/או החור בגג"
בעדותו, חזר הנפגע על גירסתו והוסיף כי:
"הניחו שמה פח זמני, לא היה את הפח הזה, הוא היה זמני ואני לא ראיתי שהם הניחו את הפח הזמני, זאת אומרת שגם לא היה גידור לפח הזה ולכן אני מאשים את מנהל העבודה שלי. אני דרכתי על הפח והוא שקע ואני נפלתי" (עמ' 12 לפרוטוקול).
לטענת הנתבעות, מאחר ולנפגע נקבעה נכות יציבה במוסד לביטוח לאומי כבר למן 19.12.06, מוצע פיצוי מלא למשך 3 חודשים (28,431 ₪) ומאז ועד היום פיצוי חלקי על בסיס 20% נכות (9,477 ₪* 20%* 130 חודשים= 246,402 ₪), דבר שיש בו לשקלל את עבודות הנפגע השונות מאז התאונה בהעדר הוכחות לשכרו והכנסתו הלא מדווחת במהלך כל חודש מיום התאונה ובהיתחשב בכך שבשנת 2016, הנפגע נפגע בתאונת עבודה בגינה היה מצוי בתקופת אי כושר מלא ממושכת.
מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה אין לקבל את טענת הנפגע כי לא עבד כלל עד חודש מרץ 2008 ולאחר מכן עד חודש מרץ 2013, לאור העובדה שדרגת הנכות הצמיתה שלו נקבעה כבר בתום שלושת חודשי אי הכושר, ומצבו התייצב כבר אז, ומאחר שאישר כי עבד בתחנת דלק באופן לא מסודר, היינו ללא קבלת תלוש שכר ודיווח למל"ל. יש להניח כי שב לעבודה במועד מוקדם יותר מהנטען, וכי שכרו שולם באופן לא מסודר, עד לאחר שתביעתו בגין התאונה סולקה בהסכם פשרה.
...
אני סבורה שיש מקום להכיר בפיצוי בשל שווי העזרה שקיבל הנפגע מבני משפחתו, למרות שלא הוכח כי העזרה היתה כרוכה באובדן שכר של הקרובים, אך היקף העזרה הנדרש לתקופה זו היה בהיקף החורג מהעזרה שמצופה להושיט לקרוב בלא שהדבר יחייב המעוול בפיצוי בגין שווי העזרה.
לאור המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש להפרש שבין חישוביהם האקטואריים של הצדדים, ביחס לסכום הגמלאות.
הנתבעות ישלמו לתובע סך של 763,770 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 76,000 ש"ח והחזר הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.