תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה באולם אירועים

רקע עובדתי לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף נגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 21.6.16, עת החליקה ונפלה כתוצאה מחתיכת סלק שהייתה על הריצפה במהלך ארוע שאירגנה המעבידה שלה, "אורנים" המכללה האקדמית לחינוך והוראה, באולם של קבוץ מזרע ובו סופקו שירותי ההסעדה ע"י גרג אודיטוריום בע"מ. במועדים הרלוואנטיים לתביעה היה קבוץ מזרע מבוטח בביטוח מסוג חבות צד שלישי אצל ביטוח חקלאי (להלן: "הנתבעים 1-2"), וגרג אודיטוריום בע"מ הייתה מבוטחת בביטוח צד שלישי בחברת הביטוח הראל בע"מ (להלן: "הנתבעים 3-4").

מטעם הנתבעים 1-2 העידו מר שוקי כהן ואישתו, גב' אורלי כהן, אשר ניהלו והפעילו את אולם האירועים מטעם קבוץ מזרע מטעם הנתבעים 3-4 לא הובאו עדים.

כך למשל, בהודעה על פגיעה בעבודה, שכאמור עליה חתמה התובעת למחרת התאונה, כאשר זכרונה היה טרי יותר, ובה נדרשה לפרטי הארוע, נרשם מפי התובעת בפרק "תאור הפגיעה": "בארוע סיום שנה של המכללה החלקתי ונפלתי", בלא שצוינה סיבת הנפילה, קרי חתיכת סלק שהייתה על ריצפת האולם.

...

    משהגעתי למסקנה זו, מתייתר הדיון בשאלת האחריות והנזק.

סוף דבר  על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

כפועל יוצא מכך, נדחות בזה שתי ההודעות לצד שלישי.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1988, בעקבות תאונת עבודה אשר ארעה ביום 17.8.17.

הנתבעים 2-7 (להלן: "הנתבעים") לא הכחישו ארוע התאונה אולם כפרו באחריותם לפגיעת התובע.

אין חולק שעבודה על פיגום טומנת בחובה סכנה של תאונה עקב נפילה, כאשר אין המעביד יכול למנוע לחלוטין סכנה זו, אולם הוא יכול ואף חייב הוא למנוע סכנות מיותרות ולנקוט אמצעים מינימליים דרושים לסילוק סכנה כזו, כאשר על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את התובע ולפקח על עבודתו לשם מניעת הסכנה.

...

משכך ועל בסיס כל המפורט לעיל, המסקנה היא כי הנתבעים נושאים גם באחריות נזיקית לפגיעת התובע.

לאחר ששמעתי את התובע בדיון שהתקיים בפניי ובהתחשב בגילו ונסיבות התיק, אני רואה להעריך את הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עקב פגיעתו בתאונה, כגובה הנכות הרפואית שנקבעה לו, בשיעור של 27.32%.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 425,587 ₪ בצירוף אגרת בית משפט, עלות חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעמו, חלקו בעלות חוות הדעת של מומחי בית המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.11.1968, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 2.2.2016 במסגרת עבודתה כקופאית ראשית בסניף הסופרמרקט של נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) ברמת אלון בחיפה.

חזוק לגירסתה של התובעת נמצא גם בתעוד הרפואי המיידי שלאחר התאונה, במרכז הרפואי לין, לשם הובאה לאחר התאונה, בו נכתב: "היום בעבודתה החליקה ונחבלה...". אכן, אין בו ציון של סיבת ההחלקה (ושוב - אין בכך כדי להיות לה לרועץ, שכן אין מדובר בגירסה שונה לארוע התאונה, אלא בחוסר פירוט של נסיבות התאונה, מקום שהתובעת לא נדרשה למעשה למסור פרטים על אופן ארוע התאונה), אולם יש בו כדי לאשש את גירסתה לפיה החליקה במסגרת עבודתה.

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה שאירעה ביום 17.05.15, בעת שעבד אצל הנתבע בעבודות גבס באולם אירועים בנס ציונה.

...

לסיכום שאלת האחריות אני קובע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, והוא אחראי כלפיו על הנזק שנגרם לו עקב התאונה ולתובע 10% אשם תורם.

משכך, הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים בתחום הכאב: ד"ר ליאור דיין מטעם התובע וד"ר איל בן בסט מטעם הנתבע, אך בסופו של דבר, הצדדים הגיעו להסכמה על מיצוע הנכות בתחום הכאב והעמדתה על שיעור של 22.5% לפי סעיף 35(1) לתקנות הביטוח לאומי בגין תסמונת כאב כרונית.

בשים לב לתביעה להחמרת מצב שהוגשה על ידי התובע למל"ל, יש להקפיא בידי המבטחת (הפניקס) סך מוערך של 250,000 ₪ עד למיצוי זכויותיו של התובע במל"ל. סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי הסכומים שלעיל.

השופטת רננה גלפז-מוקדי; לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבית שאן (כב' השופטת ודאד יונס גנאים) אשר ניתן ביום 4.8.23 בת"א 64844-12-20 במסגרת תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לעובד במהלך עבודתו.

המשיב כאן, נפגע בתאונת עבודה ביום 2.10.2018 (להלן: "התאונה") בהיותו עובד של המערער 1.

מומחה נוסף, בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר כמאל פרחאת, קבע בחוות דעתו כי למשיב נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה, בשל תהליך דכאוני חרדתי שפיתח לאחר הארוע, אולם בהמשך, במסגרת שאלות הבהרה אשר נשלחו אליו בצרוף עדות המשיב בבית המשפט קמא ממנה עלה כי שב לעבודתו לאחר התאונה, הפחית המומחה את שיעור הנכות והעמידה על 8%.

...

אשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדיו של המשיב, מצא בית המשפט קמא להעדיף את טענת המשיב, אשר נתמכה בעדות העד מטעמו, כי תלושי השכר אינם משקפים את שכרו של המשיב ערב התאונה.

אין די בעדות המשיב והעד מטעמו כדי להוביל למסקנה כי בסיס השכר לעתיד שונה מזה שנקבע לערב התאונה ולא מצאתי בסיס עובדתי מספק לצורך מסקנה זו של בית המשפט קמא.

בהינתן 10 שנות וותק בתחום הטפסנות והעובדה כי כמועד התאונה עבד כעוזר ולא כטפסן, המסקנה היא דווקא הפוכה.

דני צרפתי, שופט סוף דבר אפוא, הוחלט פה אחד, לקבל את הערעור ביחס לסכום הפיצוי אשר נקבע בראשי הנזק של הפסד שכר לעבר, הפסד השתכרות לעתיד והפסד תנאים סוציאליים והכל כמפורט בסעיף 18 לחוות דעתה של כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי.