תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: נפגע הולך רגל נגד חברת ביטוח

מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלסטר נעמי הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יניב כהן אליהו שמע ע"י ב"כ עוה"ד אלסטר נעמי פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

כן טענו הנתבעים 1 ו-3, כי על אף שהאופנוע המעורב היה מבוטח בביטוח מקיף, על שם מעסיקו של הנתבע 3 בחברת כלל, שילמה הנתבעת 2, שהיא בעניינינו המבטחת של הרכב שבו נהג התובע גם בביטוח המקיף את הפצוי בגין ניזקי האופנוע (נספחים 4 ,9 ,10, 11 למוצגי הנתבעים 1 ו-3).

אוסיף גם, כי אף שהבוחן אישר בעדותו מחד, שאין ממצא של מגע בין האופנוע לבין הברזלים, מאידך, הוא העיד כי נגד רוכב האופנוע לא הוגש כתב אישום כי לא נימצאו ראיות להעמידו לדין מאחר והאפשרות שהגורם לתאונה בסבירות מאוד גדולה זה ברזלים שהיו על הכביש ורוכב אופנוע שנוסע בכביש מהיר ויש לו הפרעה כלשהיא בנסיעה, הסבירות שיאבד שליטה היא גבוהה מאד.

נוכח האמור אני שב וקובע כי יש לראות בתובע הולך רגל שניפגע מהאופנוע ואין מדובר במי שעשה שימוש ברכבו כאמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים בעת התאונה.

...

" (הדגשות שלי – א.פ.) נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי בנסיבות ענייננו לא מתקיימת הדרישה לפיה קיים קשר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה או המשך הנסיעה, זאת מאחר שהרמת המתלה מהכביש לא הייתה הכרחית להמשך הנסיעה, ובפרט שמדובר בהסרת מכשול מהדרך שלא היה חיוני להמשך הנסיעה של רכב התובע.

במכלול הנסיבות כאמור לעיל, אני קובע שהתובע לא היה משתמש ברכבו שבוטח על ידי הנתבעת 2 בעת התאונה, ומכאן שהחבות מוטלת על כתפי הנתבעים 1 ו-3, מבטחת הקטנוע בפוליסה לביטוח חובה ונהג הקטנוע.

בנוסף, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, תשלם הנתבעת 1 לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

התביעה ביום 15.8.16 נפגעה התובעת, ילידת 1939, בתאונת דרכים כהולכת רגל (בדרכה מעבודתה חזרה לביתה), כאשר רכב צד שלישי פגע בה (להלן: "התאונה").

כך שבקביעת הרכיב של העזרה לעבר (מאז אפריל 2019) ושל העזרה לעתיד, עלי להיתחשב גם בכך, שללא קשר לתאונה - צרכיה הסיעודיים, ברמה מסוימת – מטופלים כנגד גמלה שהמל"ל מעניק לתובעת.

כאב וסבל אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר'גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (17.6.1981)].

...

עולה מהמפורט לעיל – שדין התביעה הנדונה להתקבל כך שהתובעת תפוצה בסך של 46,875 ₪ [60,000 בניכוי 13,125].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 46,875 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 7,130 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון – סך 704 ₪ (בהצמדה וריבית מיום 2.10.18).

בית משפט השלום בחיפה ת"א 15527-09-18 פלוני נ' פרזאן ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת מעין צור התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד אלון הוברמן ואח' הנתבעים המודיעה 1. יצחק פרזאן ע"י ב"כ עו"ד נטלי יצחק 2. קרנית – הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד אילן חגי ואח' 3. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מארק שירין ואח' הצד השלישי/המודיע יצחק פרזאן ע"י ב"כ עו"ד נטלי יצחק הצדדים הרביעיים 1. סוכנות הביטוח "דורון ענק הביטוח" 2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מארק שירין ואח' פסק דין

התובעת הייתה הולכת רגל, והיא נפגעה על ידי רכב שבו נהג נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

התביעה הוגשה נגד הנתבע – הנהג, נגד נתבעת מס' 3, שעל פי הנטען ביטחה את הרכב הפוגע בביטוח חובה (להלן: "חברת הביטוח"), ונגד נתבעת מס' 2, שחבה על פי דין בפצוי התובעת בהיעדר כסוי בטוחי (להלן: "קרנית").

אין חולק כי התאונה היא תאונת דרכים, וכי התובעת זכאית לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה. המחלוקות בין הצדדים הן לגבי שיעור הנזקים, לגבי קיומו של כסוי בטוחי ו/או לגבי אחריותן של הסוכנות ושל חברת הביטוח להעדרו של כסוי בטוחי.

...

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבע כי היה מקום לחייבו תחילה עבור ביטוח החובה, ולאחר מכן עבור ביטוח צד ג'.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 3.

אני מקבלת את ההודעה לצדדים שלישיים.

אני דוחה את ההודעה לצדדים רביעיים.

אילון חברה לביטוח- ניתן פסק דין שניהם על-ידי ב"כ עוה"ד מאיה כהן מגדל חברה לביטוח בע"מ על-ידי ב"כ עוה"ד ירמי חי-אלבז, ביניש-איבצן, משרד עו"ד פסק דין מתוקן בעיניינה של נתבעת 3 והחלטה לעניין חלוקת ההוצאות בין הנתבעות לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק), בגין ארוע תאונת דרכים מיום 28.5.2018.

בסמוך, עתר התובע לתיקון כתב-התביעה על דרך של צירוף תביעה לפיצויים לפי החוק בגין ארוע תאונת דרכים, קודם בזמן, מיום 24.5.2011 (להלן- הארוע הראשון), אשר הוגשה בבית משפט השלום בירושלים, בגדרי ת"א 41191-06-12, נגד נתבעת 2, המבטחת של הרכב אשר פגע בתובע בהיותו הולך רגל, ונגד נתבע 1, נהג הרכב הפוגע, ובכפוף למחיקת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום.

ניידות: לטענת התובע, ובשל מגבלותיו בהליכה ובשל הפגיעה באגן וברגל, הנו מחזיק בתו נכה, ועל יסוד חוות דעתו של המומחה משה קצין, יש לפצותו לפי מיצוע החלופות ובסך של 599,857 ש"ח. הנתבעת היתנגדה לפצוי בגין הוצאות ניידות ובטענה שהיקף מוגבלותו של התובע אינה מצדיקה את הפצוי, מה גם שהתובע החזיק ברכב מגיל 17 ולנוחיותו.

...

במצבו הרפואי, ובמיוחד הנפשי, של התובע כתוצאה מהאירוע ונוכח התוויה רפואית של המומחים לטיפול נפשי ולנטילת משככי כאבים, ומהטעם שהביטוח הרפואי בקופת החולים מכסה במידה מסוימת את הוצאות הטיפולים, בהתחשב בהיקף הטיפולים הנדרשים לתובע בכל שבוע, וסברות המומחים כי צפויה החמרה במצבו הרפואי והתפקודי של התובע במהלך שנות התבגרותו, מה גם שהדעת נותנת כי נוכח גילו הצעיר התובע יזדקק לטיפולים, כולל טיפול תרופתי, מרבית חייו ולמשך שנים ארוכות- במצרף הדברים, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הוצאותיו, לעבר ולעתיד, בסך של 150,000 ש"ח. טרם סיום, בהיעדר התוויה רפואית, של רופא מטעם קופת החולים או אינדיקציה בחוות הדעת הרפואיות של המומחים, וראה עדותו של התובע המאשר כי רופאים שונים בשירות המדינה סירבו להנפיק עבורו מרשם לקנאביס עד שנאלץ לפנות למומחה פרטי לצורך הנפקת המרשם(עמ' 100-101), לא שוכנעתי לפסוק לתובע פיצוי בגין רכישת הקנאביס.

סיכום לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים לפי החוק ובגין נזקיו, בניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בסך כולל של 2,853,654 ש"ח. הפיצוי ישולם לתובע תוך 30 יום אחרת יישא הפרשי ריבית וצמדה עד מועד התשלום בפועל.

טרם סיום, לעניין חלוקת הוצאות עלויות חוות-הדעת הרפואיות בין הנתבעות, הן חברות הביטוח בשני אירועי תאונת הדרכים, כאמור, בהתחשב בהיקף המזערי של הנכויות שנקבעו לתובע בגין אירוע התאונה הראשון, ולאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לעניין, הנני מחייב את נתבעת 3 להשיב לנתבעת 2 סך של 10,000 ש"ח, תוך 30 יום אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

אלו הן העובדות הדרושות: למר י. ב. ארעה ביום 27.12.12 תאונת דרכים (להלן: "הנפגע"), כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בהיותו הולך רגל.

הנפגע לא הגיש תביעה לפצויי בגין ניזקי הגוף נגד המשיבה, אלא הגיש תביעה עקב תאונת דרכים למערער, בטענה שתאונת הדרכים היא תאונת עבודה.

לעניין זה ראו רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו, 21.8.2012) (להלן: עניין זטולובסקי), שם נקבע כך: "תביעת ההשבה של המוסד לביטוח לאומי כנגד המזיק ומבטחיו מוגבלת לאותו חלק מן התגמולים ששילם המוסד, אשר מקורו בתאונת הדרכים. גם באותם מקרים בהם מוגשת התביעה מכוח ההסכם – אין בהסדר זה כדי לשנות מן הכלל לפיו אין הביטוח הלאומי יכול לחזור למזיק אלא בסכום הגימלאות המשולמות על-ידו, ככל שהן נובעות מהנכות שנגרמה בתאונה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין". עוד נקבע בעיניין זטולובסקי כך: "ככלל, אין מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגימלה לבין התאונה, מקום בו משולמות כל הגימלאות במסגרת ענף נפגעי העבודה של המוסד על-פי קביעת הועדה הרפואית, שכן זו נידרשת לעמוד גם על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה (סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי). כאשר התאונה היא עצמה אותה פגיעה בעבודה – ברורה הזיקה הסיבתית והמוסד יהא "זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם. זאת, שכן יש לראות גמלאות אלה כקשורות בקשר סיבתי לתאונה" (רע"א 7025/10 הנ"ל).

גם בתביעה הנזיקית כנגד המזיק וחברת הביטוח, כך הודגש באותו עניין, מנוכות מלוא הגימלאות ששולמו וישולמו לנפגע, ללא תלות במימצאי הקשר הסיבתי של בית המשפט, שהרי גמלאות אלה משקפות את ההטבה שצמחה לנפגע בגין התאונה (ע"א 390/06 גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ ([פורסם בנבו], 22.7.2008))".

...

אשר על כן, אציע לחברי לקבל את הערעור באופן שהמשיבה תשלם למערער את הסך 550,197 ₪ כשהוא נושא ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית, מיום משלוח דרישת התשלום, דהיינו, 14.10.18.

נוסף על כך המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% (כולל מע"מ), מתוך תוספת התשלום שנקבעה בפסק דין זה. איל באומגרט, שופט השופטת רבקה איזנברג אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט באומגרט ומצאתי להדגיש: מטרת המערכת ההסכמית בין הצדדים, הסכמה הנוהגת שנים, נועדה בדיוק כדי למנוע התדיינות ובדיקה פרטנית בכל מקרה ומקרה.

משהצדדים כבולים למערכת ההסכמית ביניהם ומשמשיבה לא הציגה כל טעם המצדיק, ע"פ אותה מערכת הסכמית, שלא לחייבה בריבית המוסכמת דין הערעור להתקבל.