לפניי תביעה לפצוי בגין תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").
בין הצדדים לא קיימת מחלוקת בנוגע לחבות הנתבעת אלא ביחס לשעור נכותה של התובעת נוכח קיומה של תאונה דרכים קודמת בשנת 2011 ואי קביעת נכות צמיתה בגינה, וכיוצא מכך גם בשאלת גובה הנזק.
בסיכומיה טענה הנתבעת כי בשינוי קביעתו של המומחה ניכרה בעיקר אי הנוחות לחלוק על חוות דעתו של פרופ' גנאל, ואולם בחוות דעתו ציין מפורשות כי תחלואת התובעת בגין התאונה הראשונה פרושה על גבי שנתיים ובשל כך ייחס מחצית מנכותה למצב קודם.
...
נוכח המפורט לעיל, ובשים לב כי המומחה מציין בחקירתו כי לתובעת אין ממצאים אובייקטיביים בבדיקות הדמיה (עמ' 4 ש' 27-28 לפרוטוקול), וכן בשים לב לכך שהתובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט (פרופ' גנאל) שקבע כי אין נכות ואשר קביעותיו עדיפות על פני תיעוד רפואי שנערך זמן סמוך לאחר התאונה - במהלך החלמתה של התובעת, עמדת המומחה כעת בדבר העדר הצדקה לניכוי, מקובלת עליי.
הערכת הפיצוי
לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:
נזק לא ממוני 13,747 ₪.
סה"כ 78,997 ₪
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 78,997 ₪.
