מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: חבות מוסכמת, מחלוקת על גובה הנזק

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

תביעת שבוב בגין גמלאות ששילם התובע לנפגע, בעקבות נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שארעה בתאריך 6.12.09 במהלכה נפגע מרכב שהיה מבוטח באותה עת בביטוח חובה על ידי הנתבעת.
פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימאלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א – 1961 ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל".
עוד נפסק, כי אף שהוראת סעיף 6 ברורה, ואינה כוללת סייג לפסיקת הריבית המאקסימאלית, ואף שככלל, בתניית פיצוי מוסכם ייטה בית המשפט שלא להתערב, אלא במקרים חריגים, יש מקום לאפשר, במקרים חריגים, סטייה מהאמור בסעיף 6 להסכם, משום שייתכנו נסיבות בהן עמידתו של המוסד לביטוח לאומי על מלוא הפצוי המוסכם תיחשב היתנהגות חסרת תום לב (ראו סקירת הפסיקה בפסק דינה של חברתי כב' השופטת עפרה אטיאס בת"א(קריות) 1585/07 ביטוח לאומי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (15.2.11)).
לשם הדוגמא, מקרים בהם היתה מחלוקת בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, הוכרו בפסיקה כמקרים בהם אין לחייב את הנתבעת בריבית הסכמית.
כאשר המבוטח טוען כי לא פגע בנפגע, והנפגע עצמו אינו מגיש תביעה לפצוי בגין נזק הגוף שניגרם לו, לא ניתן לטעון נגד הנתבעת כי הכחשת החבות היתה סתמית, או כי סרובה להענות לדרישת התשלום נעשה בחוסר תום לב. התובע לעומת זאת, היה מודע לקיומו של עד נוסף לתאונה, שפרטיו היו ברשותו כפי הנראה או שיכולים היו להיות ידועים לו החל מהגשת התביעה להכרה בתאונה, אך הוא לא עשה כפי הנראה די על מנת לאתרו, ולקבל ממנו תצהיר מיד לאחר הגשת התביעה.
...
רק במועד הדיון שנקבע ליום 30.10.19 ביקש התובע להגיש מסמכים נוספים, שבית המשפט מצא כי הם מהותיים, מסמכים אלה הוגשו 10 שנים לאחר התאונה.
לאור האמור, מסקנתי היא כי אין מקום במקרה זה לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמית, על פי סעיף 6 להסכם בין הצדדים, אלא בריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בבת ים ת"א 16772-10-14 פלוני נ' אלמוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק תובעת: קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד אליעזר בן חיים ואח' -נ ג ד- נתבעים: 1. ליאור סיני גיהאט- ניתן פסק דין מוסכם ביום 25.4.21
אמיר גיהאט יפית גיהאט נתנאל גיהאט כולם ע"י ב"כ עו"ד זיו מנדלוביץ ואח' פסק דין לפניי תביעת שיפוי של קרנית-קרן לנפגעי תאונות דרכים על סך 317,304 ₪ שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 21.4.2008, במסגרתה נפגעו נתבע 1 כנהג אופנוע, ונוסעת שהורכבה על אופנועו.
הנתבע שניפגע אף הוא בתאונה (פגיעה קשה), הגיש עוד בשנת 2011 תביעה לבית המשפט המחוזי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו מכוח חוק הפיצויים, כנגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") בטענה כי הוציאה ביטוח חובה לאופנוע, ובטענה חלופית כנגד קרנית.
לנתבעים 2-4 ו/או מי מהם (אחיו של הנתבע), אין כל ידיעה אישית בנוגע לשאלות העובדתיות שבמחלוקת בתובענה זו, אשר היה בכוחה לשפוך אור על המחלוקות (ומסיבה זו ממילא התייתר הצורך בחקירתם).
באשר לסכום תביעת השיפוי- הנתבעים אינם כופרים בגובה הסכום.
סעיף 7(6) לחוק הפיצויים מחריג מזכות הפצוי מי שהינו: "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה שניפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו". לשון סעיף 9(א)(3) לחוק הפיצויים מתירה את זכות החזרה כנגד "בעל הרכב או המחזיק בו" שהתירו את השמוש ברכב, ללא כסוי בטוחי תקף, קרי למקרה שהללו לא היו מעורבים בתאונה ולא נפגעו בעצמם, ואזי פשיטא כי לא נשללת זכאותם לפצוי.
עם זאת, אין פירוש הדבר כי קרנית אינה יכולה לחזור בתביעת שיפוי לבעלים הפורמלי הרשום בהיותו מתיר השמוש, וזה למעשה לב ליבה של המחלוקת כפי שידון להלן; האם הרישום הדקלרטיבי במשרד הרשוי מקים חבות על המנוחה כבעלי רכב ומתיר שימוש בו כמשמעם בחוק הפיצויים? (פלוגתה ג') כאמור, אין חולק כי המנוחה הייתה בעלים רשום על האופנוע (מוסכמה א'+תע"צ משרד הרשוי מיום 30/12/19 לפיו האופנוע נרשם על שם המנוחה כבר ביום 5.6.2007) ובהתאם לפסיקה עליה הצבענו לעיל בפתח הדיון, די בזה כדי להקים את חזקת הבעלות על הרכב במובנו של חוק הפיצויים שפי שנקבע בפרשת יעקבי.
...
מטעם זה ובהצטרף לגרסאות הסותרות ולעיתים המתחמקות של הנתבע בעניין זה (ראה שתיקתו בעיצומה של החקירה בנושא זה בעמ' 25 לפרוטוקול), דין טענת הנתבעים להיעדר ידיעת המנוחה בכל הנוגע להעברת הבעלות על האופנוע על שמה, להידחות.
שאלת החלוקה בין חבותה של המנוחה ביחס לחבותו של הנתבע לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי מידת האשם של המנוחה הינה בדרגה נמוכה בהרבה מזו של הנתבע החובש שני "כובעים פורמליים": מחזיק האופנוע ונהגו "וכובע לא פורמלי": בעליו הקנייני של האופנוע.
ראה סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט שנלר בפרשת יעקבי וכן ההלכה בעניין רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית (19/4/09): " במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים, חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה. קביעת "חלקו" של כל חייב היא אך במישור היחסים שבין החייבים לבין עצמם" סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 1-4 בהיותם יורשי עזבון המנוחה מתקבלת (על סך 175,000 ₪ כאמור בסעיף 5 לעיל).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המחלוקת נסבה על גובה הנזק בלבד.
התביעה שהגיש התובע לבית משפט זה כשנתיים לאחר התאונה, והועברה בשלב מסוים לטיפולי, יסודה בהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על פי החוק והמחלוקת הנה בשאלת גובה הנזק בלבד.
הצדדים הסכימו על מינויו של מומחה מוסכם בתחום האורתופדי, הוא פרופ' מיכאל סודרי (להלן: המומחה).
התובע תיאר בתצהירו, בלא לצרף את דוחות השכר הרלבאנטיים, כי "עקב התאונה ופגיעותיי הקשות נאלצתי בתחילה להפחית המשמרות בעבודה ולאחר מכן להפסיקן כליל, שכן העבודה הייתה ברובה עבודת מכונאות על כל המשתמע מכך (ס' 16-15 לתצהיר). ברם התברר כי התאונה לא מנעה מן התובע להמשיך בעבודתו במסלול הקארטינג עוד כשמונה חודשים לאחר התאונה שהיא ברובה עבודת מכונאות (תאורו שלו), עד לחודש נובמבר 2015 שאז החל לעבוד בחברה, בתחום הנדסת המכונות. כך התברר כאשר התובע צירף לבסוף דוחות שכר אחדים לתקופה שלאחר התאונה. למעשה, כבר בחודש אפריל 2015 שב התובע לעבוד במסלול הקארטינג, בהקף עבודה שעלה על עבודתו בסיכום שלושה החודשים שקדמו לתאונה גם יחד; שכרו החודשי הממוצע ב-8 החודשים שלאחר התאונה (2,539 ₪), מראים דוחות השכר (החלקיים) בשילוב עם דוח המלל, היה גבוה משמעותית משכרו החודשי הממוצע ב-15 החודשים טרם התאונה (1,855 ₪). אף נתונים אלה מלמדים על כי התאונה לא גרמה לתובע פגיעה שמנעה ממנו את יכולתו להמשיך בעבודתו, חרף טענותיו על השפעת התאונה עליו.
...
מצבו של התובע, כך נלמד מדברי המומחה, עלול עוד להחמיר (עמ' 9, ש' 35), ועל רקע האמור ודאי שאין להפחית מקביעת הנכות הצמיתה של 10%, כך תמצית טענות התובע.
ולסיכום אלה: לפנינו תובע שהתאונה, דומה, באופן משמח לא גרעה מהותית מיכולתו להתחיל ואף להמשיך בנמרצות בעבודתו, או מיכולתו ליהנות ממנעמי פעילויות נופש פיזיות עד מאד.
טרם שנפנה לבחינת ראשי הנזק ובראשם אובדן השכר לעתיד, הרי שסיכום הביניים הוא זה: בהמשך לממצא שלפיו אין להתערב בקביעת המומחה באשר לנכות הרפואית של 10%, גם אם מדברי המומחה ומכלול הנתונים עולה כי ניתן היה לקבוע נכות נמוכה יותר; ובהמשך לממצא שלפיו הפגיעה התפקודית אינה מצריכה קביעה מדויקת אך אינה שונה מהותית מן הנכות הרפואית; באים אנו למסקנה כי אפילו טורדים אותו כאביו של התובע מעת לעת, אין לתאונה השפעה מוחשית על השתכרותו בפועל.
סיכום לפי ראשי הנזק ואלו סכומי הפיצוי, המחושבים כולם למועד פסק הדין: - הפסדי שכר לעבר 3,000 ש"ח - הפסדי השתכרות לעתיד 210,000 ש"ח - הפסדי פנסיה 26,250 ש"ח - עזרת הזולת, לעבר ולעתיד 5,000 ש"ח - הוצאות, לעבר ולעתיד 5,000 ש"ח - נזק לא ממוני 19,105 ש"ח סך הכל (במעוגל) 270,000 ש"ח סוף דבר נוכח כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 270,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, אגרה, והוצאות זימון העדים שבהן נשא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי עיזבון ותלויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.
הנתבעת הכירה בחבות, והצדדים חלוקים אך בשאלת הנזקים שנגרמו לעזבון ולתלויים, כתוצאה מהתאונה.
לא הוגשו על ידי התובעים ראיות (כגון תע"צ או חוות דעת אקטוארית) להוכיח כי בתקופה זו היתה המנוחה זכאית לקבלת קצבת זקנה, ואם כן מה גובהה, זאת נוכח השכר הגבוה בו הישתכרה מעבודתה בחברת שגראוי.
סבורני, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, עתירתם לפצוי בגין רכיב נזק זה ועל כן, אני דוחה עתירה זו. נכויי מל"ל מוסכם על הצדדים כי סכום הנכויים עומד על סך של 252,653 ₪.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות הדלות שהובאו בהקשר זה, כמו גם העובדה שהתובעת 4 לא העידה ותצהירה הוצא מהתיק, אני פוסק, על דרך האומדנה את שיעור הפיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 15,000 ₪.
סבורני, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, עתירתם לפיצוי בגין רכיב נזק זה ועל כן, אני דוחה עתירה זו. ניכויי מל"ל מוסכם על הצדדים כי סכום הניכויים עומד על סך של 252,653 ₪.
סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעים פיצויים בסך של 1,303,176 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: השנים האבודות – 1,236,829 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים זו הוא הגיש ביום 6.10.2015 בבית משפט השלום בקריות תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) נגד נהגת הרכב וחברת ביטוח הראל, אשר סומנה ת"א 3814-10-15 (להלן: תביעת הפיצויים).
בהיעדר חבות יהא השכר - 8% במקרה של פשרה לפני הגשת תביעה; 11% במקרה של פשרה לאחר הגשת תביעה ולפני דיון בבית משפט; 13% מכל סכום ברוטו שייפסק בערכאה הראשונה ללא קשר לתוצאות העירעור.
בסעיף 7(ג) להסכם נכתב: "במידה והלקוח יחליט להפסיק את טיפולו של עוה"ד בתביעה בשלב שלאחר קדם משפט הראשון ועד לסיום הראיות, ישלם הלקוח לעוה"ד שכ"ט בשיעור של 2/3 משכר הטירחה המוסכם בסעיף 1 להסכם זה". בסעיף 7(ד) נכתב: "הלקוח מתחייב להמציא לעוה"ד התחייבות בלתי חוזרת שלו ושל עוה"ד החדש שבחר בו לייצגו באותו עניין, לפיה יעבירו מתוך כספי הפיצויים שיגיעו ללקוח את שכה"ט שמגיע לעוה"ד על פי הסכם זה, וזאת מתוך הסכום הראשון שיתקבל עבור הלקוח מהצד הנתבע". במסמך ההיתחייבות, עליו חתם הנתבע לאחר הגשת כתב התביעה בתביעת הפיצויים וקיום ישיבת קדם משפט ראשונה, ולאחר שהודיע לבית המשפט כי התובע הפסיק לייצגו, נכתב: "אני הח"מ ... מתחייב בזאת לשלם במשך 30 יום מקבלת בפועל פיצויים בגין תאונת דרכים מיום 22.10.2008 תיק בבית משפט השלום בקריות ת.א. 3814/10/15 לעו"ד פז יצחק, משרד עו"ד יונגר בודיק, את שכר טירחתו לפי הסכם שכר טירחה מיום 7.8.2016 אף כפוף לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה-1975 המגביל שכר טירחה, בגין טפול זמני בתיק המשפטי הנ"ל - הטיפול התחיל לאחר הגשת תביעה משפטית והופסק לאחר דיון ראשון". בכתב התביעה הנוכחי טען התובע הגיש את התביעה מאחר ו"כל ניסיונותיו כשלו בניסיון להסדיר בהסכמה את עניין שכר הטירחה", כי הנתבע אינו משיב להודעותיו ואינו פועל על-פי התחייבותו לעדכן את מייצגו החדש בתביעת הפיצויים.
בכתב ההגנה טען הנתבע (שאינו מיוצג) כי לא קיימת עילת תביעה, כי הוא יוצג בתביעת הפיצויים על-ידי משרד עורכי-הדין יונגר-בודיק ולא על-ידי התובע, כי מיסמך ההיתחייבות עליו הוא חתם ביום 2.12.2018 מופנה את אותו משרד ולא אל התובע, וכי על-פי סעיף 7 להסכם שכר הטירחה מיום 7.8.2016 - כל מחלוקת בקשר לשכר הטירחה המגיע לתובע תמסר לבוררות מוסכמת בפני בורר דן יחיד שימונה על ידי יו"ר ועד המחוז של לישכת עורכי הדין בו מצוי משרדו של התובע.
ברי כי במקרה שבו הלקוח מבקש להחליף ייצוג בתחילת ההליכים המשפטיים, כשהעבודה שנעשתה היא מעטה יחסית ואילו העבודה הנותרת רבה, כל עו"ד סביר יימנע מלקחת על עצמו את הייצוג, אם יהיה מוגבל ליתרת שכר מעטה שנותרת, לאחר כיבוד סעיף הפצוי המוסכם, וזאת ככל שסעיף זה מזכה את עוה"ד הראשון בשיעור שכר טירחה גבוה ולא מידתי ביחס לשלב שבו הוחלף הייצוג.
...
לסיכום, אין לתת תוקף לסעיף הפיצוי המוסכם שנקבע הסכם שכר הטרחה של התובע עם הנתבעים".
אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו