תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים - מחלוקת על הגדרת האירוע

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

המחלוקת הנה האם יש להטיל את החבות לפצוי התובע על מבטחת הרכב שבו נהג, אשר היה בעצירה בצד הדרך, או על מבטחת הרכב הפוגע.

כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות טענה זו, ולקבל את טענת מגדל, כי בעת התאונה היוה רכבו של התובע מעין זירה בלבד, וכי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב הפוגע, ועל כן חובת הפצוי על מבטחת רכב זה. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר את תאונת הדרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". לענייננו רלבאנטית ההגדרה הבסיסית, דהיינו - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה – והשאלה היא בעטיו של איזה "שימוש" ברכב אירעה התאונה, האם בשל שימוש ברכב התובע או בשל שימוש ברכב הפוגע.

...

לאור האמור, אני מקבלת את טענותיה של מגדל במלואן, ואת הניתוח המשפטי המפורט היטב בסיכומיה, ודוחה את טענות מנורה.

נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים: א. כאב וסבל - 18,000 ₪ ב. עזרת צד ג' - 5,000 ₪ ג. הוצאות - 2,000 ₪ ד. סך הכל - 25,000 ₪ סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו-3 ומחייבת נתבעים אלו, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 25,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,803 ₪, והוצאות משפט בסך 1,203 ₪ (אגרה ששולמה והוצאות העד שנפסקו).

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בסוגיה האם יש להטיל את החבות לפצוי התובע על הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת הרכב בו נהג התובע, או על הנתבעת 2 היא קרנית, קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים, בהעדר כסוי בטוחי לרכב הפוגע ועל שירביט היא הנתבעת 4, מבטחת רכב נוסף מסוג מרצדס שהיה מעורב בתאונה והדף את הרכב הפוגע לכיוון רכב התובע.

כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות טענה זו, ולקבל את טענת כלל, כי בעת התאונה היוה רכבו של התובע מעין זירה בלבד, וכי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב הפוגע, ועל כן חובת הפצוי על מבטחת רכב זה. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר את תאונת הדרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". בעניינינו ההגדרה הרלוואנטית הנה - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

...

לאור האמור, מתבקשת המסקנה, כי מי שחב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו הוא נהג הרכב הפוגע, ובמקרה הנוכחי קרנית בהיעדר כיסוי ביטוחי.

מבחינת נהג הרכב הפוגע הרי שהוא עשה, ללא ספק שימוש ברכב מנועי, ועקב שימוש זה נפגע התובע, עת היה מצוי בתוך רכב חונה, שלא נעשה בו שימוש המוכר ככזה לפי ההגדרות החוק הפלת"ד. לאור האמור, אני מקבל את טענותיה של "כלל" ואת הניתוח המשפטי המפורט בסיכומיה, ודוחה את טענות קרנית.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי על בית־המשפט לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה הראשונה היא בגדר 'תאונת דרכים' על־פי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

טופס תביעה שהוגשה בגין הארוע השני, ואשר גם שם אין התובעת מציינת כי בדעתה להגיש תביעת פיצויים בגין תאונה זו (השנייה).

לאחר שארעה התאונה עידכנה את המעביד, כאשר נישאלה את מי עידכנה על נסיבות התאונה, אמרה "רק במשרד הודעתי שנפלתי ונחבלתי ברגל. אם אני לא טועה זו הייתה בר שענתה לטלפון". דיון והכרעה המחלוקות העיקריות בין הצדדים לעניין האחריות: מהו מערך הממצאים העובדתי הנוגעים לארוע הראשון (מיום 20/09/16)? האם המערך עולה כדי תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד? האם יש לקבל את קביעת המל"ל בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה לתאונה השנייה? מערך הממצאים העובדתיים הנוגעים למקרה הראשון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לנסיבות שגרמו לפגיעה בארוע הראשון סבור בית־המשפט כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנידרש על־מנת להוכיח כי נסיבות הארוע קשורות היו בכלי רכב.

משכך, גם אם היה בית־המשפט מקבל את גרסאותיה של התובעת בקשר לתאונה, הרי שאלה מתיישבות יותר עם הגדרת ארוע המוחרג מגדר "תאונת דרכים". האם ניתק הקשר הסיבתי בין שני האירועים? הצדדים העלו סוגייה משפטית: כזכור ארעה הנכות הצמיתה אשר נקבע – כולה – מן הנפילה שגרמה לחבלה קשה בפרק יד ימין.

...

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעוררו הצדדים בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני ובעניין נזקי התובעת.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.

נוכח שיקולים אלה מצא בית־המשפט לנכון לחשב את הוצאות שיוטלו על התובעת על־פי דרך החישוב הבאה: הסכום הנתבע בסיכומי התשובה, לאחר ניכוי מל"ל (793,277 ש"ח) חושב כאילו נתבע סכום זה בתביעה כספית, ושכר הטרחה בגינו נקבע על־פי מחצית הנוסחה הקבועה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, וללא מע"מ. סך הכל תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 19,098 ש"ח סכום זה ישולם עד יום 01/02/21 ולאחר מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד ליום תשלומו בפועל.

לפניי תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, כאשר המחלוקת היא ביחס לשאלת החבות והנזק.

לא היו סתירות כלשהן בחקירתה לגבי מהלך הדברים, הן ביחס לאירועים שקדמו לתאונה והן ביחס לתאונה עצמה ולפניה לטפול לאחר מכן.

אני לא יודעת להגדיר את זה. זה רכב פרטי מזדה 3.

...

" לסיכום, מצאתי כי לא נפל רבב בעדות התובעת.

בשים לב לאופיה של הפגיעה והנכויות הזמניות לאחר התאונה ולאחר הניתוח, אני סבורה כי מקרה זה מתאים להפעלת תקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו-1972.

סה"כ גובה הנזק: הפסד שכר לעתיד 60,000 ₪ הפסדי פנסיה 7,500 ₪ נזק לא ממוני 18,000 ₪ עזרה מהזולת 10,000 ₪ הוצאות 1,000 ₪ סה"כ 96,500 ₪ סיכום: התביעה מתקבלת .

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, שלטענתו היא תאונת דרכים.

רקע והעובדות שאינן במחלוקת והמחלוקת התובע, יליד 13.4.1975, נפגע בשתי תאונות ופצוי בגין שתיהן נתבע תחילה בתביעה זו. בתאונה הראשונה, שאירעה ביום 16.1.18, נפגע התובע כנהג ברכב שלו.

התובע מוסיף וטוען, כגירסה עובדתית שלישית, כי גם אם תיתקבל הטענה שהתובע נפל תוך כדי הורדת המזרן, וכי פעולת הורדת המזרן אינה בגדר שימוש ברכב, לכשעצמה, הרי שבהתאם ל"הילכת אוסם", תקום לו זכאות לפצוי על פי החוק, שכן מדובר באירוע שניתן לשייך למספר קטגוריות ויש לתת בכורה לקטגוריה לפיה מהוה האירוע "שימוש". מכאן טוען התובע, כי די בכך שהתובע נפל ממדריגות הרכב, תוך כדי ירידה, בין מהמדרגות הקדמיות ובין מהאחוריות, בין אם היה הדבר תוך פריקת המזרן ובין אם לאו, ירידה זו מהוה "שימוש ברכב מנועי" ואירוע הנפילה של התובע עונה על המונח "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

מכאן כי נסיבות התאונה אינן עונות על הגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, עליו נסמכת עילת התביעה של התובע.

...

מעבר לכך, אין בידי לקבל את טענות התובע גם, או בראש ובראשונה, מהטעם שמדובר בטיעון עובדתי חלופי שאין לו מקום (מעבר להיותו הרחבת חזית).

סיכומם של דברים תביעת התובע נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט (אגרת בית משפט והוצאות העד שזומן על ידה בסך 350 ₪, כפי שנפסק בדיון) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ₪.