תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים - הודאה בחבות

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

נהג הרכב הפוגע הועמד לדין, הודה בכתב האישום והורשע על פי הודאתו.

שאלת החבות – באיזה מכלי הרכב נעשה "שימוש" רלבאנטי בעת התאונה? לטענת מנורה, בעת התאונה עשה התובע שימוש ברכבו, שכן העצירה הקצרה בצד הדרך, בעוד הרכב מונע והתובע חגור בחגורת הבטיחות, הייתה חלק בלתי נפרד מהנסיעה ברכב.

...

לאור האמור, אני מקבלת את טענותיה של מגדל במלואן, ואת הניתוח המשפטי המפורט היטב בסיכומיה, ודוחה את טענות מנורה.

נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים: א. כאב וסבל - 18,000 ₪ ב. עזרת צד ג' - 5,000 ₪ ג. הוצאות - 2,000 ₪ ד. סך הכל - 25,000 ₪ סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו-3 ומחייבת נתבעים אלו, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 25,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,803 ₪, והוצאות משפט בסך 1,203 ₪ (אגרה ששולמה והוצאות העד שנפסקו).

תביעת שבוב בגין גמלאות ששילם התובע לנפגע, בעקבות נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שארעה בתאריך 6.12.09 במהלכה נפגע מרכב שהיה מבוטח באותה עת בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, הודאת הנתבעת בחבותה היא תולדה של העידר מסמכים לסתור את עדות הנפגע, והעובדה שלא עלה בידיה לזמן את העד מטעמה, אך מלכתחילה לא היה בסיס ראייתי לטענותיה.

כאשר המבוטח טוען כי לא פגע בנפגע, והנפגע עצמו אינו מגיש תביעה לפצוי בגין נזק הגוף שניגרם לו, לא ניתן לטעון נגד הנתבעת כי הכחשת החבות היתה סתמית, או כי סרובה להענות לדרישת התשלום נעשה בחוסר תום לב. התובע לעומת זאת, היה מודע לקיומו של עד נוסף לתאונה, שפרטיו היו ברשותו כפי הנראה או שיכולים היו להיות ידועים לו החל מהגשת התביעה להכרה בתאונה, אך הוא לא עשה כפי הנראה די על מנת לאתרו, ולקבל ממנו תצהיר מיד לאחר הגשת התביעה.

...

רק במועד הדיון שנקבע ליום 30.10.19 ביקש התובע להגיש מסמכים נוספים, שבית המשפט מצא כי הם מהותיים, מסמכים אלה הוגשו 10 שנים לאחר התאונה.

לאור האמור, מסקנתי היא כי אין מקום במקרה זה לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמית, על פי סעיף 6 להסכם בין הצדדים, אלא בריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בסוגיה האם יש להטיל את החבות לפצוי התובע על הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת הרכב בו נהג התובע, או על הנתבעת 2 היא קרנית, קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים, בהעדר כסוי בטוחי לרכב הפוגע ועל שירביט היא הנתבעת 4, מבטחת רכב נוסף מסוג מרצדס שהיה מעורב בתאונה והדף את הרכב הפוגע לכיוון רכב התובע.

הנתבע 3 אשר היה מעורב בתאונה עם רכב המזדה שנהדף לרכב התובע ופגע בו הועמד לדין, הודה בכתב האישום והורשע על פי הודאתו.

...

לאור האמור, מתבקשת המסקנה, כי מי שחב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו הוא נהג הרכב הפוגע, ובמקרה הנוכחי קרנית בהיעדר כיסוי ביטוחי.

מבחינת נהג הרכב הפוגע הרי שהוא עשה, ללא ספק שימוש ברכב מנועי, ועקב שימוש זה נפגע התובע, עת היה מצוי בתוך רכב חונה, שלא נעשה בו שימוש המוכר ככזה לפי ההגדרות החוק הפלת"ד. לאור האמור, אני מקבל את טענותיה של "כלל" ואת הניתוח המשפטי המפורט בסיכומיה, ודוחה את טענות קרנית.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

פסק דין זה עוסק בשאלה האם מאורע בו נפגעת עלתה לרכב שחנה סמוך לביתה במטרה לנסוע בו, ולאחר מכן ובטרם החלה בנסיעה נזכרה כי שכחה את הטלפון הנייד בביתה , ירדה מהרכב במטרה להביאו, ותוך כדי ירידתה נתקלה רגלה בחגורה ונפלה, מהוה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים )? רקע וטענות הצדדים התביעה המונחת לפני היא תביעת המוסד לביטוח לאומי שהכיר בפגיעת הנפגעת מיום 10/6/2012 כפגיעה בעבודה ושילם לה תגמולים בעקבות כך. התביעה הוגשה כנגד מבטחת הרכב בביטוח חובה בעילה לפי חוק הפיצויים.

לחילופין נטען כי הנתבעת מנועה מלטעון שלא מדובר בתאונת דרכים מאחר והיא סילקה את תביעת הנפגעת ועצם התשלום מהוה הודאה באחריות על פי הפסיקה.

עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן לראות בפשרה עם הנפגעת משום הודאה בחבות או השתק מחלוק על שאלת החבות.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהתאונה בה נפגעה התובעת מהווה ווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

אני סבור כי כאשר מדובר בפעולה של ירידה יש לבחון את הפעולות שביצעה הנפגעת לפני הירידה על מנת להשיב אם הירידה הייתה למטרות תחבורה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

התוצאה בשים לב לכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע ס של 31,394 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 28.3.1958, בעקבות תאונת דרכים מיום 16.11.2012.

בהמשך הסכימה נתבעת מס' 4 לראות בתאונה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק וליטול על עצמה את החבות לפצוי התובע.

לאור הודאה זו בחבות אין הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות והחבות, אלא בשאלת הנזק בלבד.

...

ביום 3.9.2019 נעתר כב' השופט יואב פרידמן, שדן בשעתו בתיק, לבקשה והורה על מינויו של ד"ר גבריאל נירנברג כמומחה מטעם בית המשפט.

מצאתי את עדות התובע בעניין זה משכנעת ואמינה ואני מקבלת אותה.